אנשי ההימלאיה - פרק ג'

(לחצו כאן כדי לקרוא את הפרק הראשון והשני ביומן המסע)

המבחר הגסטרונומי של מטבחי ההימלאיה מהווה עדות אילמת למצוקת הקיום על הרכס. אם תבקשו לאכול אוכל טיבטי במסעדה מכובדת בקטמנדו - סביר להניח שימליצו לכם על ה'מוֹמוֹ' - סהרוני בצק מאודים, ממולאים בבשר או בירקות. כמו כן יוצע לכם לחם טיבטי ריחני, משוטח ומחורץ, אפוי או מטוגן - שיוגש בתוספת סירופ מתוק, או תוספות מלוחות במגוון צבעים וריחות שובי חוטם. יגישו לכם גם מגוון רחב של מרקים, אטריות ומנות צמחוניות נוספות.
כאשר תבקשו אוכל נפאלי תקבלו צלחת 'דַאל-בַּהט' ענקית שתכלול אורז ומגוון גדול של תוספות צמחוניות מהבילות. אלה יוגשו עם לחם 'נאן' מעוגל, שטוח ופריך. את הארוחה תקנחו בכדורי 'גולאב-ג'אמון' – קינוח הודי חלבי ומתוק, שיוגש ליד צ'אי לוהט שיפיץ ניחוחות ציפורן, קינמון, זנגביל והל.
סביר להניח כי לאחר ארוחה שכזו תתרווחו לאחור ותקנאו בתושבי ההימלאיה על מגוון המעדנים שיש להם. כמובן שהמציאות בשטח שונה.

זה מה שמגדלים וזה מה שאוכלים

בצדו ההודו-נפאלי של הרכס המצב טוב במקצת מאשר בעברו הטיבטי, הודות לגשמי המונסון - אולם גם כאן תוכלו רק לחלום על ה'דאל-בהט' שקיבלתם באותה מסעדה קטמנדואית. הדאל-בהט שתקבלו ברוב העיירות הנפאליות הקטנות יהיה בעצם צלחת מתכת גדולה, עליה יונחתו מספר כפות נדיבות של אורז לבן, נזיד עדשים ('דַאל'), תבשיל תפוחי אדמה ('סַבְּגִ'י') ומעט בצל חי. הוא יוגש בתוספת פיטת 'צפאטי' דקיקה, ובשיטת אכול כפי יכולתך. כמו בכל שאר חלקיה של תת-היבשת ההודית גם כאן את תפקיד המזלג, הסכין והכף - תמלא יד ימין. אם תוסיפו קצת קור והרבה רעב לתמונה - תגלו שהמנה החמה שקיבלתם עשויה להיות טעימה ומשביעה באופן מפתיע.
המצוקה הגדולה יותר היא בצדו הטיבטי של הרכס. מאחר שכמעט אין להפיק מהאדמה הטיבטית דבר זולת שעורה ומקנה - זה מה שמגדלים וזה מה שאוכלים. בעיירות עוד ניתן לראות מעט דוחני 'מומו', אף כי ה'מומו' שמגישים שם לא מזכיר כלל את ה'מומו' שאכלתם בקטמנדו הנפאלית. הוא מהווה מעין וורסיה מעוגלת ומוקטנת של ה'בַּאוּ-זֶה' - הלחמניה הסינית הממולאת והמאודה, או ה'דים-סאם' הקנטונזי. המילוי הוא בשר פשוט בתוספת של רוטב חריף עד אימה. בשביל לשטוף את ה'מומו' תוכלו להזמין 'טוּפְּקָה' - מרק אטריות חריף המוגש בתוספת מעט בשר עז, יאק, חמור, סוס או כל בהמה אחרת שנשחטה בכפר במהלך אותו שבוע. כל אותן אגדות בדבר צמחונות ובודהיזם מתגלות כחסרות כל שחר. מצוקת הקיום, בשילוב עם צעירים חַאנִים (סינים) רבים 'שהיגרו מרצון' לטיבט בתקופת 'הזינוק הגדול קדימה', הביאו לכך שבמרומי הרמה הטיבטית אוכלים הכל. הכל, זולת בשר כלב - אשר על פי האמונה מהווה גלגול של נזיר שחטא - ועל כן חסים עליו.
ככל שתתרחקו מהעיר - כך יעלמו להם גם ה'מומו' וה'טופקה' מהתפריט. מסתבר שכאשר כל רכושך מסתכם בכמה יאקים - תעדיף לחלוב מהם חמאה, לגזוז מהם גרביים ולתת להם לשאת עבורך את האוהל ושאר הציוד - ולא להכין מהם מרק.
המנה היומית ביישובי הספר מורכבת בעיקר מ'צַמְפָּה' ותה טיבטי. התה מבושל מגושי חמאת יאק הנמסים במים. מדובר בפצצת אנרגיה בעלת מרקם שמנוני, ריח חריף וטעם מלוח ומזעזע. אם הוזמנתם ע"י נוודים או נזירים להצטרף לארוחה - לא יהיה מנוס מלשתות זאת. לאחר שתחייכו בנימוס ותהנהנו בפרצוף חיוור, תוגש לכם צלוחית עץ קטנה ותמולא ב'צמפה' - שהיא בסך הכל קמח שעורה מלא. מישהו ימזוג מעט תה שמנוני ומהביל אל תוך הקערה שלכם, יסמן לכם לערבב - ולאכול עם היד. שימו לב: לעולם אל תגמרו את ה'צמפה' והתה עד סופם - אם תעשו כן הצלוחית והכוס ימולאו מייד בשנית!

אבנים קטנות למנה ראשונה

ערב אחד נכנסה משאית אל חצר הגסט-האוס בו שהיתי, בסקיה שבטיבט. המשאית הייתה עמוסה בעולי רגל עליזים שחזרו מאירוע דתי בשום מקום – והיו בדרכם חזרה לשום מקום אחר. עוד בטרם הספיקו הטיבטים להישפך מארגז המשאית הפתוח – וכבר החלו פורשים מחצלות, מטלטלים סירים לבישול ונושפים זרדים וגללים לחימום. החבורה הגדולה הזמינה אותנו להצטרף אליהם לארוחת הערב. שמחים על ההזדמנות להתוודע אל קסמיו של המטבח הטיבטי האותנטי התקבצנו איתם סביב האש.
אלה כבר החלו מחממים יורה גדולה מלאה במים – אליהם הוסיפו גושים צהובים של חמאת יאק שמנה וריחנית. עוד בטרם רתחו המים הגיע המתאבן: גבינה יבשה. יבוש הוא הפיתרון האולטימטיבי להארכת חיי המדף ברמה - וגם על גבינת היאק לא פסח גורל זה. מדובר בקוביות גבינה זעירות, מעוצבות ומוצקות כאבנים קטנות - וכך גם טעמן.
המנה העיקרית – הבשר – היתה הבאה בתור. כפיתרון למחסור בחומרי הסקה, התרגלו הטיבטים לאכול את הבשר שלהם כשהוא נא ומיובש. על פי המבט שנשקף מפני הסועדים ניכר היה כי הם נהנו ממנו מאוד. אנחנו קצת פחות.
את הבשר והגבינה שטפנו בתה חמאת יאק שמן וחריף, שרתח בינתיים בסיר, וקינחנו בצ'אנג – משקה אלכוהולי המותסס משעורה או לתת. לאחר הארוחה האותנטית לה זכינו לא נותר לנו לעשות דבר - זולת לשוב אל הגסט-האוס ולשבור את רעבוננו בערימה של אינסטנט-נודלז סיניות תעשייתיות שהבאנו עמנו מהעיר הקרובה, מבעוד מועד.