חגיגה בכפר

לישראל, באופן כללי, ולישראלים באופן אישי, יש, כידוע, לא מעט בעיות במישור הבינלאומי. אחת החמורות שבהן, בעיני אוכל הכל, לפחות, היא הבעיה עם האוכל הצרפתי. זו לא בעיה של טעם, אלא בעיה של יחס: הוא תמיד נראה לנו יקר מדי, או יומרני מדי, או כבד מדי, או מרוחק מדי - ולאלה שמתעקשים להכניס פוליטיקה גם לצלחת, הוא נראה אנטי-ישראלי מדי.

טיפול יעיל לסובלים השונים מהבעיה יכול להיות ביקור ב"קימל", מסעדה צרפתית-כפרית בלב הסיטי של תל-אביב. היא נגישה, לא נורא יקרה (למרות שבהחלט לא זולה), ידידותית ובלתי-פלצנית, וחשוב מכל, בדרך-כלל טעימה. אגב, עד כמה שהבחנתי, ולמי שחושד וחושש - ישראלים זוכים שם ליחס בכלל לא רע.

הלוּק של קימל משמעותי מאוד ביצירת האווירה. כל העץ הזה (כולל הגזעים התלויים, נושאי הנורות), שרשראות השום, כלי הבית הישנים, האצטבות העמוסות ירקות ותבלינים - עושים את החוויה מין חגיגה בכפר. כפר צרפתי, כמובן.

היו אלה צהריי חול, כך שהתלבשנו על העסקית, שמקפלת מנה ראשונה ועיקרית, לחם מקומי וכוס משקה ב-77 שקל. בערב מטפסים המחירים לסביבות 50 שקל לראשונות, ול-80-100 לעיקריות. ביורו זה בטח נשמע יותר נורא.

ראשונה אחת הייתה אנטיפסטי, והיא הגיעה מהבר הארוך והגדוש, שלבנת חמאה ענקית רובצת במרכזו. על צלחת אובאלית גדולה סידרו לנו חציל, ארטישוק, קולורבי, קישוא וגמבה, כולם נחמדים, בטעמים קלים ולא מספיק מתובלים. הגבינות שלידם, פטה וקשקבל, היו משובחות וגם הזיתים בעשבי תיבול, שהתלוו ללחם, תרמו את תרומתם. עוד נאכלו כמנה ראשונה צמד פטריות פורטובלו עם קלמרי בגריל, ברוטב צ'ילי מתוק. הפורטובלו היו לא גדולות אך בשרניות כנדרש, הקלמרי טרי ולא-צמיגי כראוי, והמותק-של-רוטב הפך מנה טובה למנה טובה מאוד.

הגיע הזמן לדבר קצת בשר. למשל, צלעות כבש בגריל, ברוטב יין אדום, על מצע פירה. צלעות מוצלחות-מוצלחות, שמנות אבל במידה, עסיסיות בהתאמה. חבל רק שהרוטב, שהלך מצוין עם הבשר, היה קצת כבד מדי לפירה.

המנה המתסכלת ביותר שאכלתי, אולי מימיי, הייתה אוסובוקו לבן עם ירקות שורש ופירה. אילו לא הייתה כה טובה, היא לא הייתה כזו אכזבה. תרגום? טעמו של התבשיל היה נפלא. ליקקתי אותו. היה חסר בו רק דבר אחד: בשר. נתחי האוסובוקו שליפפו את העצמות היו כמעט מאה אחוזי שומן. המלצרית הנחמדה ראתה בעיני העגל שלי את הבאסה, והביאה לי במתנה עוד נתח-סביב-עצם, גם הוא, כמה עצוב, היה רובו ככולו שומן.

הגלולה הומתקה בעוגת מרנג שקדים ושמנת, עם דיסקית שוקולד לבן ממעל (30 שקל) היא הייתה אסתטית, מעוצבת ומקושטת כשאר המנות שאכלנו ולא פחות טובה.

קמנו, הסנפנו את האווירה, ואמרנו: אַלוֹר, ניכנס לאוטו, ניסע שעתיים ונגיע לפאריז. אבל תוך עשר דקות היינו באיילון.

"קימל", רחוב השחר 6, תל-אביב. טל. 03-5105204.