החג של העונה

"אני די בטוחה שזה צולם בשבועות. אתה מבין, בגלל שזה "מתן תורה", גם עשו את זה "מתן קריאה", או משהו כזה, ובגלל זה האותיות על הצוואר". ככה נשמעת אמא, כשהיא מנסה להסביר את פשרן של שלוש תמונות מביישות בתכלית באלבום הילדות שלי.

הבן יקיר לי שלי נקרא השנה לבוא לגן עם זר פרחים על הראש, לבוש לבן, ולהביא איתו טנא, לחגוג את הביכורים. השנה התבקשנו להכניס לטנא "מעדן שהילד אוהב במיוחד". למה הכוונה במעדן? אני לא יודע, אבל במקום להתקשר לגננת ולשאול, החלטתי לבדוק מה היה בטנא של ימי ילדותי. האמת שגם המחשבה על הבן שלי עם זר פרחים על הראש, דרישה נוספת בנוסח הנסיך המתחתן מ"מונטי פייטון והגביע הקדוש", לא ממש נראתה לי, אז הלכתי לאלבום התמונות.

ומה מצאתי שם? חבל על הזמן.

תמונות בי"ס שבהן נראים ילדים חוגגים, ולמרבה הפלא אפילו מחייכים. למה למרבה הפלא? כי על ראשיהם מה שנראות כמו מרגניות ענק מבריסטול, ולצוארם, על חוט, שלטים קטנים שעל כל אחד מהם אות אחרת באל"ף בי"ת. כל הילדים לבושי לבן, ובשרוולים ארוכים. אני נשבע לכם שיש אפילו ילד אחד עם עניבה, וזה לא אני, כי אני לבוש סוודר וי, מעל חולצה אחרת. לא היה לי ברור אם אכן מדובר בשבועות, אבל בתמונות רואים את חלונות הכיתה פתוחים לרווחה, וההורים לבושים קצר יחסית, כך שברור שמדובר בקיץ, ויתכן מאוד שבחגיגת שבועות. שבועות של חג מתן תורה וביכורים, ולא רק של גבינה.

"את חושבת שזה תקין?" אני שואל את הורתי, שלושים ומשהו שנים אחרי המעמד המתועד. "הפרחים האיומים האלה על הראש והריקודים עם האקורדיוניסט?"

"רגע, והנעלי לאק זהב של הילדה הזאת נראות לך יותר טוב?" מצביעה אמא על מישהי בחזית התמונה, ומתחמקת כרגיל מתשובה. אמא שלי מצטיינת בלתת תשובות לעניין.

ביכורים, טנא, פרחים וגדיים... הייתי רוצה שגם במדורי האוכל יזכרו ששבועות זה לא רק חג של חלב, אלא שזה בעצם "חג של העונה". מה שהכי חשוב בשבועות הוא שזה חג הביכורים, ושהוא צריך להיות החג של מועצת הירקות והפירות בדיוק כמו שהוא החג של מועצת החלב. חג של התחלות חדשות, שמחבר אותנו הכי חזק שאפשר למקום בו אנחנו חיים.

כמה שנים אחרי אותו ארוע משובב נפש עם הפרח על הראש, חגגו לי בר מצווה. הפרשה שלי היתה פרשת עקב. שם, בספר דברים, פרק ח', כתובים שני פסוקים שכדאי להזכר בהם במיוחד בימים אלה, שבהם הגבינה הלבנה חוגגת את אישור התוכנית הכלכלית, ואילו מגדלי הירקות שלנו מהדרום לא מצליחים להפגש עם פקידי האוצר.

פסוק ח' אומר "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש". ובהמשך, פסוק אחד ממש אחרי, כתוב "ארץ אשר לא במסכנֻת תאכל בה לחם לא תחסר כל בה ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחושת". לא במסכנֻת.

הנה מתכונים לחלק מהמינים שלנו, שלמרבה הפלא לא כולם נמצאים היום "בעונה". הרימונים רק עכשיו מתחילים לקבל צורה, אבל הענבים כבר כאן, והשמועות אומרות שגם זיתים כבושים יש למכביר, אז בבקשה.

חזה עוף בענבים

חומרים:

4 חצאי חזה עוף, פתוחים, אבל לא "משוטחים" כמו לשניצל

חמאה לטיגון

כוס שמנת מתוקה או שמנת צימחית

1/3 כוס ריבת תפוזים מרים

קורט אגוז מוסקט מגורר

קמצוץ זעפרן

קורט פלפל לבן גרוס

חופן טוב של ענבים, חצויים ומגולענים

הכנה:

1. מחממים חמאה במחבת עמוק ומטגנים בה את נתחי העוף עד שמשחימים קלות, אבל לא מתיבשים. מוציאים את העוף ומניחים במקום חמים.

2. מוסיפים תחילה את השמנת ואז, תוך ערבוב קל, את יתר המרכיבים מלבד הענבים. מצמצמים את הרוטב לכדי שני שליש, בלי להגיע לרתיחה של השמנת, ואז מוסיפים את נתחי העוף ואת הענבים. נותנים להתבשל עוד דקותיים על להבה בינונית, ומגישים חם, עם הרוטב יצוק מעל.

תערובת זיתים עם שקדים ואגוזים

זה טעים ביותר, וגם יפה, ומחזיק יפה בקרור. אם השמן מתמצק במקרר, לא נורא. אפשר פשוט להוציא שעה קודם - והכל בא על מקומו בשלום.

חומרים:

150 גרם מארבעה סוגי זיתים כל אחד. קונים זיתים מכמה סוגים וצבעים - סורים, קלמטה, ירוקים ושחורים - איזה שרוצים. אני לא ממליץ להכניס לתערובת זיתים מלוחים מדי.

לשם הוספת צבע - 1/2 גמבה קטנה כבושה, חתוכה לרצועות דקות, ללא נוזלים

חופן קטן אגוזי מלך, קלויים על מחבת ללא שמן

2 כפות צנוברים, קלויים על מחבת ללא שמן

2 כפות שקדים מולבנים

2 כפות טימין או זעתר או תערובת של שניהם

פלח לימון

בצל קטן פרוס

3 שיני שום

תערובת של חומץ יין לבן ושמן זית ביחס של ¼ ל-1

הכנה:

1. חולטים את הזיתים כדקה במים רותחים ומסננים היטב.

2. מניחים את הזיתים ואת יתר המרכיבים בשכבות בצנצנת מתאימה.

3. מוסיפים את תערובת השמן והחומץ, סוגרים את הצנצנת ומטלטלים כדי להוציא אויר. מוסיפים עוד מתערובת השמן עד כדי כיסוי. משאירים בחוץ ליומיים שלושה, הופכים מדי פעם, ומכניסים למקרר כשמוכן.