"בשבילי, אוכל זה לא פולחן"

טכנאי המיזוג שהגיע לבית משפחת מודן שמע שלבעלת הבית קוראים שולה והופתע. "את יודעת שיש אחת, שולה מודן, שכתבה ספר בישול ברוסית?" שאל אותה. "כן, שמעתי עליה", היא הנהנה בשלווה. אבל רק שמה הפך למותג. פציינטית שהגיעה לביתה, לטיפול אצל הפסיכותיראפיסטית שולה מודן נעצה עיניה בחתול העץ .שבסלון "אני מכירה אותו מאיפשהו, מקום" הכריזה - ובצדק. תצלומו של החתול הזה, שנקנה באיזדונזיה, מופיע על עטיפת הספר, "בישולה" אחד מרבי המכר הגדולים ביותר בהיסטוריה של המדינה.
בכמה עותקים נמכר הספר שהופיע ברשימות רבי המכר במשך 280, שבועות ממש עד לאחרונה? עבור המודנים זהו כמעט סוד צבאי. "הרבה מאות אלפים", משיב בדיפלומטיות עודד מודן, בעל הוצאת הספרים "מודן" ,וכל-הזמן-בעלה, "ועוד כמה עשרות אלפים", ברוסית הוא מתחמק ממספר מדוייק מנימוקי חשש מעין-הרע. אשתו, שרקחה את סיפור ההצלחה המדהים הזה, מעריכה שמיליוני אנשים השתמשו בו ואכלו את המתכונים שלה, אבל נתוני המכירות לא כל-כך מעניינים אותה. "זה כמו שאני לא יודעת כמה סירים יש לי בבית", היא מפטירה בשלווה. "הספר יצא לאור בראש השנה לפני שש שנים, בלי שום פירסום, אף אחד לא רצה לכתוב עליו, ושבוע אחרי זה הוא כבר היה ברשימה. מאז, בכל שישי בבוקר, כשעודד נסע להוצאה, פתח את העיתון וצילצל להגיד לי שהספר עדיין ברשימה, הופתעתי מחדש".
ולמרות ההצלחה האדירה הזאת, כשהשבוע מדפיס בעלה את "בישולה מהאגדות", ספר ההמשך "לבישולה" והמהדורה הראשונה כוללת 30 אלף עותקים (מחיר קטלוגי 138,שקל מחיר שבוע הספר: 75 שקל), היא בהיסטריה. ממש. לא אוכלת ולא ישנה.

את לא מגזימה? הרי כיום, אפילו אם תוציאי לאור את ספר הטלפונים במהדורה שנושאת את שמך, הוא יהפוך לרב-מכר.

"כבר שמעתי את ההשוואה הזאת. הרבה אנשים אומרים לי 'תכתבי, כל ספר שתכתבי יצליח', אבל זה לא נכון. כשאתה מוליד משהו הוא הולך לגורלו, וגורלו לא שייך לך ולא שייך לייחוס המשפחתי שלך. זה נכון לגבי ספרים וגם לגבי הילדים שלנו. אנחנו מגדלים אותם, ואחרי זה הם הולכים לאן שהם הולכים".
בניגוד ל"בישולה", שנכתב בחמישה ימים, "בישולה מהאגדות" רואה אור בתום חמש שנות עבודה. יחי ההבדל הקטן. "דרך העשייה של הספר הזה היתה כמו צ'ולנט איטי ביותר. הוא כמו ריקמה נורא עדינה של דברים מהמון מקומות, שהרבה זמן היו על אש קטנה. כשהתחלתי לארגן אותו, יצא לי ספר של 500 עמודים, והקיצור שלו היה קריעה בבשר החי, מפני שכל דבר בו הוא נורא שלי וכל דבר בו אני נורא אוהבת. לכן אני כל כך פוחדת. אני לא אקפוץ מהגג אם הוא לא ילך בדרכי 'בישולה' ולא ייכנס, כבר בשבוע הראשון, לרשימת רבי המכר, אבל הספר הקודם קבע לי סטנדרטים כאלה גבוהים, ומי רוצה להצליח פחות ממה שהוא הצליח בעבר?".
להצלחה, למדו בני הזוג מודן על בשרם, פנים רבות. הספר הראשון של שולה מודן נולד כשליאור, ילדה הרביעי, כיום חייל בן 20, מירר בחיקה בפתח הגן. על "ליאור בכה כשאימה הלכה" היא חתמה בשם שולה רונאל (שם המשפחה הורכב משמות ארבעת ילדיה - רוני, נירית, אמיר וליאור) מפני שלא רצתה שאנשים יגידו ש"בעלה דוחף אותה, בעלה עשה לה ספר". כיום היא כבר לא חייבת להמציא הוכחות, גם ספרי הילדים שכתבו מאז הפכו ללהיטים ("איפה גברת זרת?" ו"מה זה?") והקנאה בוערת. "כל מי שחווה הצלחה מכיר גם את הקנאה", היא אומרת, "זה חלק באישיות של האדם, זה בילט-אין. אז לפעמים יש קנאה טובה, כמו קנאת סופרים, ולפעמים קין רוצח את הבל. עד היום אומרים עלי 'כן, זו לא חוכמה, יש להם הוצאת ספרים' ואני אומרת בלבי 'די, מספיק, עד מתי?"

זה כואב?

"בוודאי, מפני שאני יודעת שזה לא נכון ומפני שאין שום דרך שזה יהיה נכון שכל כך הרבה ספרים שלך נכנסים לרבי המכר. זה כואב מפני שנורא חשובה לי האהבה. חשוב לי לתת וכשמגיע לי - גם לקבל. עכשיו אומרים שעודד יכול להרשות לעצמו להיכשל בספרים אחרים מפני שאני תרנגולת הזהב שמוכרת, מדי חודש, אלפי עותקים, וזה דווקא כבר לא כואב. זה מצחיק. גם לפני 'בישולה' עודד הירשה לעצמו להיכשל בדברים אחרים. וחוץ מזה, אני תרנגולת הזהב שלו? אולי הוא תרנגול הזהב שלי?"
תרנגולת או לא, בעיני המיליונים שבלעו את מתכוני ספרה, ובמיוחד בעיני נשים שהעזו להיכנס למטבח בזכותה (ועל כך מעידים אינספור מכתבי התודה שקיבלה מבעלים מאושרים), היא מלכה. "אני?!" שואלת שולה, המגלה שהשם המבריק "בישולה" נולד כבדיחה, ואין לדעת איך היה נקרא הספר אילו שמה הפרטי היה חנה, לדוגמה. "אנשים פונים אלי כאילו שאני מבינה גדולה בבישול, אבל אני לא שף צמרת ואפילו לא בשלנית. אני בסך-הכל מבשלת ואני באה מהחיים. זה כמו שאני לא עושה בבית סידורי פרחים גרנדיוזיים ותמיד שמה באגרטל זר מעורב עם פרחי בר. אותו דבר באוכל, אני ממש לא גורמה, אני מהמקום של אוכל טעים, פשוט וביתי, שמתבשל מהר. אני גם לא יושבת במטבח, ממש לא, אבל אני כל הזמן מחפשת, מנסה, מגוונת".
החיפושים האינסופיים שלה, הפיצ'פקעס שליקטה במסעות בכל רחבי העולם, הסקרנות שאף פעם לא באה על סיפוקה ואהבת הסיפורים, נבחשו היטב במשך חמש שנות הבישול של "בישולה מהאגדות" עד שקשה, ואולי אפילו קצת מעליב, להגדיר אותו כספר בישול. נכון, הוא מכיל יותר מ-200 מתכונים (ולדברי הנחתום הם אפילו יותר טובים מאלה של "בישולה" מבחינת הקלות, המחיר והזמינות של החומרים), ומובן שגם הוא עבר כריכה ידנית וצוייד בספירלה המאפשרת להניח אותו על כן ולדפדף בקלות, אבל מעבר לכך הוא אלבום תרבות המכיל אגדות קלאסיות לצד סיפורי ג'וחא והרשל'ה וחכמי חלם, איורים עתיקים, צילומי מכשפות וגמדים, משלים, מזון למחשבה והכל בחיוך ובקריצה.
"האספנות זה מאמא שלי", מעידה שולה. "אמא שלי, שתאריך ימים, היא לקטנית מאוד גדולה. היא תמיד אמרה 'מה שמחכה לכם אחרי מותי'. גם אני חושבת על הבלגן שמחכה לילדים שלי. כל הזמן אני אוספת וכל הזמן אני נשבעת שמספיק, אבל כשאני רואה חתול מחייך, בובה אותנטית או מלחייה רקועה בכחול-עמוק אני חייבת, רק עוד פעם אחת. "מכשפות מרתקות אותי במיוחד. הן תמיד דוהרות אל הבלתי ידוע, סודות חבויים באמתחתן ויש להן מבט חודר, לפעמים מבעית, והן אלה שמאלצות את הגיבור לחולל שינויים. לכן היה לי ברור שבחזית הספר צריכה להופיע מכשפה מהאוסף הפרטי שלי, מכשפה שבוחשת מרק בחבית, מפני שסיפור המכשפה הוא, בעצם, הסיפור שלי. לרקוח ולרקוח ולחכות: יקרה או לא יקרה הנס? באגדות זה סיפור על מישהו שנקלע למצוקה או למשבר ופתאום מתחולל הנס והכל מסתדר ואצלי, בבישול, זה התבלין המיוחד שאני מוסיפה ופתאום עושה את הסוויץ'.
היא אוהבת אגדות מילדותה. אז, כשאכלה לאט מאוד ומעט מאוד, ולימים לא גוייסה לצבא בגלל תת-משקל, אמה היתה מאכילה אותה עם "פעם אחת, על הר גבוה, גבוה, גבוה" והגמד תמיד הופיע רק בכפית האחרונה. כשהאכילה את ילדיה בליווי אגדות, היא גילתה שהן מתובלות במזון. לפעמים הוא פיתוי, כמו התפוח בשלגיה, לפעמים הוא מבחן - העדשה שמתחת למזרן הנסיכה, ולפעמים הוא מקור הפלא - הדלעת בסינדרלה. "אולי יש אנשים שגילו את זה לפני", מצטנעת שולה, "אבל אני תמיד מופתעת מחדש כשאני מגלה, שכאשר העיניים שלנו פקוחות והלב שלנו פתוח, הדברים מתרחשים כל הזמן. זה רק 'הושט היד וגע בם'. רק שלא כולם מושיטים את היד".
ארבעה ילדים גדלו על מחברת המתכונים של שולה, הרבה לפני שהפכה לספר, "אבל הילדים שלי נורא אהבו שניצל וצ'יפס ומבחינתי זה היה סידור עולמי" מעידה אמם. רק ליאור החייל, כוכב סדרת ספרי ליאור, עדיין גר בבית. אמיר (26) לומד צילום ,בבצלאל נירית (28) עובדת בערוץ "החיים הטובים" ובתה הבכורה רוני (34), שהפכה אותה לסבתא החמה של יהלי (4) עובדת בהוצאת "מודן" כיד ימינו של אביה.
דיירת נוספת בבית היא מותק, כלבה מעורבת שאימצה את עודד כשהעביר את משרדי ההוצאה למושב בן-שמן. מותק מטפסת עם בעלת הבית אל עליית הגג ויושבת בצייתנות ובדממה מאחורי הדלת כששולה מסתגרת בחדר עם מטופליה. "היא יושבת, מחכה, ולפעמים אפילו יש לה חוש מתי מסתיימת השעה", אומרת שולה בטון של אמא גאה. 20 שעות בשבוע היא מקדישה לטיפול בפציינטים קבועים, מבוגרים המתמודדים עם בעיות של החיים, "וזה הדבר שאני הכי אוהבת לעשות, זה הדבר שנורא מחבר אותי פנימה. אנשים שהולכים לטיפול לא יודעים, שבזמן הטיפול המטפל שלהם מתבונן בזכוכית מגדלת גם על עצמו". היא פסיכותראפיסטית בעלת התמחות יונגיאנית בת ארבע שנות לימוד, "אבל לא ניגשתי לבחינות מפני שבגילי, 59, כבר לא חשוב לי העניין של התעודה ושל התייצבות בפני ועדה שתקבע אם אני כן או לא טובה. אני ככה. קצת טובה, וקצת לא וקצת אחרת".

אתם יוצאים למסעדות?

"יוצאים, אבל בשבילי אוכל זה לא פולחן ולצאת למסעדה זה לא בילוי. אני הולכת למסעדה כשלא בא לי לבשל, אבל אם תזמיני אותי לטוס לחו"ל למסעדת גורמה של ההוא עם שלושת הכוכבים במישלן - ממש לא בא לי. ובמסעדה, יין הבית מספיק לי, מפני שאני לא מבינה בעפיצויות. תיירים הייתי לוקחת להתקווה או לאיזה כפר דרוזי. אני נורא מאמינה בשורשים של המשפחה ובאוכל שורשי.
"גם הספר שלי חוצה עדות. החומוס, למשל, זכה למקום כזה חשוב אצלנו לא בגלל שיש הרבה עדות מזרח. יש משהו בדבר הזה של החומוס שאתה מנגב, קורע את הפיתה ואוכל בידיים כמו שאכלו פעם. יש בזה משהו כל כך חושני ומושך. כשאתה יושב עם צלחת חומוס, אתה יכול לשפוך את בקבוק הקולה ולא יקרה כלום. כשאתה יושב במסעדת גורמה ואותה קולה נשפכת, זה אוי ואבוי, מפני שהמסעדה כמו מוזיאון, אני אוהבת להגיע למקומות ראשוניים. כל שנה, בפברואר, עודד ואני נוסעים להודו עם מדריך. זה הניקוי ראש שלנו. הודו היא הארץ המלוכלכת הכי נקייה שאני מכירה. מדהים לראות איך שהנשים מקרצפות את הסארי שלהן בנהר המזוהם ואיך הסירים שלהם, המחוררים מרוב שימוש, בוהקים".

יש לך מושג איזה מתכון מ"בישולה" הפך להכי פופולרי?

"אני מנחשת שהמתכון של עוגת יום-ההולדת. אבל אני מקבלת הרבה תגובות על 'סלט הפתעות' וגם מקבלת הרבה טלפונים עם קלוץ-קאשעס מישהי רוצה שאני אסביר לה למה הגזר חי לא הצליח לה ומישהי אחרת מתלוננת איך זה שבספר כזה אין בלינצ'ס. ואני לא יכולה שלא להתרגש כשמצלצלת ילדה בת 12 שמבקשת עזרה בהכנת ארוחת הפתעה לאמא שלה".

כשאת קוראת מתכון את יכולה לדמיין את הטעם שלו?

"כן, אני יכולה לראות שממתכון מסויים ייצא משהו נחמד, אבל למען האמת אין לי הזיות על מתכונים".