שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    טיול אופניים בלי עליות
    פליקס פריש (בימים כתיקונם לא בריון עם מכנסי טייטס ותוספת סיליקון באזור העכוז) יצא לטיול בהולנד ספקן ביותר וחזר אופטימי. אפילו עבודת הרגליים הקשה, לאורך עשרות קילומטרים, הפכה למוסיקת מעליות
    העיירה הורן העיירה אנקהאוזן חבל פריסלנד כדאי לדעת 

    את הסיפור אודות הטיול הזה נכון להתחיל דווקא בנחל הג'ילבון ברמת הגולן. קוי המתאר והנוף שם לא כל כך מזכירים את הולנד, אבל שם נוכחתי בתופעה במלוא הדרה. בשעת צהרים, בעוד השמש המלטפת גורמת לי ולשותפי לטיול להזיע ולהתנשף במרץ על איזה גרם מדרגות חצוב, ראיתי כמה גברים לבושים בחולצות לייקרה צבעוניות ומכנסי טייטס צמודים, שלהם תוספת סיליקון קטנה, דמויית חיתול, באזור העכוז. כשהגענו לסוף העלייה גילינו שלתחפושת אמורים להתחבר גם אופניים, והטייטס דמוי החיתול נועד להגן על האחוריים מן מהחפץ השחור והקשיח שלא עוצב כדרך הטבע, ומשום מה נקרא כיסא.
    טיולי האופניים המאורגנים בחו"ל החלו כפיתרון לרוכבים מן הסוג שתואר בתחילה, אבל מהר מאוד החלה ההתעניינות גם בקרב פשוטי העם הפחות ספורטיביים. וכדי שאלה יוכלו להעביר את ימי הטיול בשלום ובהנאה, גם התווך שנבחר למסע השתנה לגמרי: מנוף טרשי והררי בטורקיה או בכרתים - שם נערכים טיולי האופניים בדרך כלל - טיול האופניים שלנו נדד להולנד, ארץ מישורית ומתונה למדי, שלא בכדי נקראה פעם "ארצות השפלה".
    אודה ולא אבוש, רעיון ההתנייעות על אופנים ברחבי הולנד נשמע ברגעים הראשונים מרתיע למדי, בייחוד לבטטות כורסה שכמותי. לטיול העיתונאים, למשל, הגיעו רק עיתונאים גברים. בתום ארבעה ימי רכיבה, כשבכל יום עברנו בין 20 ל-40 ק"מ, אפשר להרגיע: הרכיבה שווה לכל נפש בעלת מעט רוח ספורטיבית. עבודת הרגליים גם משכיחה מהר מאוד את התלאות במולדת ואת טרדות היום יום, מסירה מחסומים ומגבשת. ובדרך – הנוף, הנוף.

    העיירה הורן

    אף מילה יותר על כאבי תחת

    את המסע המפרך בן (כמעט) אלף המילין, התחלנו בנמל התעופה סכיפהול הסמוך לאמסטרדם. מיד עלינו על כמה וואנים מפוארים למדי (נהוגים בידי נהגים מעונבים) ונסענו מרחק של כשעה צפונה, לעיירה הורן, שעלתה לגדולה, כך מספרים, בימי תור הזהב של הולנד, במאות ה-16 וה-17. סמוך לתחנת הרכבת בעיר (חברות השכרת האופניים שוכנות בדרך כלל סמוך לתחנות הרכבת) המתינה לנו שורה ארוכה של אופניים, מן הסוג העירוני שכמוהו פוגשים הרבה בהולנד, ומאותו רגע, ועד לסוף הטיול, לא נפרדנו מהן.

    מהר מאוד הבנו כמה צדקו אנשי החיתול והסיליקון. מכנסי הרכיבה הן פריט ציוד חיוני, שאגב, אינו נמכר משום מה בחנויות הדיוטי פרי בנתב"ג. אבל זהו, נשבע לכם שלא אכתוב יותר מילה על המכנסיים האלה ועל כאבי תחת.

    הורן נמצאת במרחק של כשעת נסיעה ברכב מצפון לאמסטרדם. בשנות תור הזהב היה בעיר, ששוכנת על גדות מה שהיה פעם 'זאודרזיי' (הים הדרומי), נמל חשוב, וחברות שניהלו סחר עם אמריקה והמזרח הרחוק. ב-1932 בנו ההולנדים דייק שחסם את היציאה מן המפרץ לים הצפוני, ובמשך השנים הפכה לשון הים לימה רדודה הקרוייה "אייזלמר", ומי הים שבה התחלפו במים מתוקים.

    העיסוק בספנות, פרנסתם העיקרית של התושבים, נעלם כמעט לחלוטין, והאזור סבל מדעיכה כלכלית ארוכה, אך מאז שנות ה-70 הוא שב להתפרנס היטב מתיירות, וספינות הדייגים, שנבנו באמצע המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הפכו לספינות תיירים. שמחנו לתרום להורן את חלקינו ופשטנו על מזללת מזון מהיר מקומית, שמתמחה בדגים מטוגנים, צלופחים ומאכלי ים. ולשונאי הדגים - לא להילחץ - יש גם פיצריה ממש על יד.

    חזור למעלה
    העיירה אנקהאוזן

    האטרקציה המרכזית: יובנטוס נגד ריאל מדריד

    העיר (שגם היא שיגשגה בתור הזהב וכו') היתה עיירת הבסיס של 'חברת הודו המזרחית', ששלחה ספינות לא רק להודו המזרחית אלא גם לאמריקה, לאפריקה ולכל העולם המוכר דאז. ספינות החברה הביאו לאירופה תבלינים ומוצרי חקלאות (כדוגמת פקעות הצבעונים שמקורן בטורקיה), מוצרים אקזוטיים ואוצרות, ובתמורה, השתלטו ההולנדים, כמו כל ממלכה אירופית שכיבדה אז את עצמה, על מרחבים עצומים והקימו מושבות בכף התקווה הטובה, באינדונזיה, בסורינאם, באיים האנטיליים ובניו אמסטרדם (כיום ניו יורק).

    ביום הראשון זה נראה קצת הרבה, אבל 28 הקילומטרים שנסענו חלפו די בזריזות, בתוך שעתיים, והנה אנחנו באנקהאוזן. לגבי הדרך, כל הדברים שמספרים לכם על הולנד נכונים: אכן יש בה שדות ענק של צבעונים, הקרקע אכן נמוכה מן הים, הפרות צבועות בשחור ולבן, ומדי פעם יש תחנות רוח ששימשו בעבר לשאיבת מי הים ולאיזון גובה המים בתעלות. בעשורים האחרונים החליפו את תחנות הרוח העתיקות בנות דמותן המודרניות – הפזורות במאות בכל רחבי האזור הכפרי בצפון הולנד ומייצרות חשמל זול מן הרוח. והכי חשוב – לאן שלא תביט תראה מרבד ירוק עד האופק.

    שתי אטרקציות יש באנקהאוזן, בעצם שלוש, אם לכלול את הפאב עם המסך הגדול שעליו ראינו משחק של יובנטוס וריאל מדריד. מסתבר שכמונו, גם ההולנדים אוכלים ביגלה ודופקים בירות מול הכדורגל (מגישים שם בעיקר הייניקן קרה מהחבית).

    האטרקציות האחרות הן מגדל שעון שבנייתו החלה ב-1352, והסתיימה בנינוחות רבה ב-1992 ו'מוזיאון זאודרזיי' רחב הידיים, שמתאר באופן בהיר וחביב את תרבות הספנות והדיג באזור. החלק הפתוח שבו הוא שיחזור אוטנטי של כפר דייגים: 120 מבני עץ ואבן הובאו למוזיאון מכל רחבי האזור והוצבו ככפר חי ונושם, כולל חנות הממתקים, בית מלאכה לתיקון רשתות דיג, חנות למוצרי שיט וניווט, ואפילו בית יישון ועישון להרינג שריחו נישא למרחוק.

    אחרי חצי יום באנקהאוזן בכלל לא ברור מה מלהיב במגדל פיזה. כל בית שני כאן הוא עקום ונוטה על צידו. הוותיקים שבהם עומדים בעקמונם מן המאה ה-17. חלונות גדולים ונקיים בקידמת כל בית חושפים את חדרי הסלון לרחוב, אך רק בבתים מעטים מעטר וילון את החלונות. המקומיים מאמינים שתליית וילון והסתרת הבית היא מעשה לא מנומס.

    ומה לגבי הזווית היהודית? טוב ששאלתם. יש כאן בית קברות יהודי קטן שבו ארבע מצבות אבן עתיקות, המזדקפות מן הדשא, ובית כנסת שמשקוף הכניסה שלו נושא כיתוב עברי, ושהפך במשך השנים לכנסיה.

    חזור למעלה
    חבל פריסלנד

    אפשר להשאיר את השכפ"צ בבית

    לחבל הארץ הזה בצפון מזרח הולנד הגענו במעבורת. תושבי פריסלנד, בני עם גרמאני עתיק, מדברים בשפה הפריסית וחלקם אף נוקטים בגילויי בדלנות שונים, שביחס לאזור שלנו עשויים להיחשב כשיא האידיליה ונועם ההליכות, או לפחות לדרך מנומסת של ניהול ויכוח. יש שם כמה גגות שעליהם הכיתוב "פריסלנד לפריסים" ובמקומות אחרים מתנפנף הדגל המקומי שקצת קשה לאיים באמצעותו, כמה פסי תכלת לבן ולבבות אדומים פזורים על פניהם.

    במהלך הנסיעה – באותו יום גמענו כמעט 40 ק"מ. נתקלנו באנדרטה המתארת קרב אימתני בין הפריסים הנועזים לבין הנסיך ההולנדי וויליאמס ה-4, צלבן מפורסם למדי בן המאה ה-14, שניסה לנצל את כישוריו הנרכשים מארץ הקודש כדי לכבוש את חבל הארץ, אבל ניגף בקרב ונהרג. אפשר לסכם ולומר לא מדובר בצאצאי הפיריזים המזרח תיכוניים המוזכרים בתנ"ך, ובכלל - את השכפ"צים אפשר להשאיר בארץ.

    ארוע מעניין ומיוחד למדי, שמייחד את האזור, הוא מירוץ 11 העיירות, שמשתתפיו מחליקים על הקרח לאורך מסלול בן 210 ק"מ וחוצים 11 עיירות. בחורפים קשים במיוחד, כשכל תעלות המים קופאות והקרח עבה דיו, מתכנסת וועדה משותפת ומכריזה על קיום המירוץ. המירוץ הראשון התקיים ב-1909, ומאז במשך 11 פעמים, עד למירוץ האחרון ב-1997. המחליקים המהירים ביותר גומאים את המרחק בקצת יותר מחמש שעות. אנשים פחות ספורטיביים יוכלו להנות מצפיה במירוצים בווידאו במוזיאון ההחלקה על הקרח, שבעליו גם מצייר על רהיטים ומשקופים, בעיירה הינדלאופן. באותה עיירה יש גם כמה מסעדות בשר ודגים מצויינות.

    בלב פריסלנד, למי שעדיין לא מיצה את ענייני המים והאגמים, מצוי אגם הייחמיר. שם ניתן להתוודע ליאכטות עתיקות בעלות קרקעית שטוחה לגמרי, שנבנו להפלגה במים רדודים.

    חזור למעלה
    כדאי לדעת

    הפתעה: מכוניות שלא מנסות לדרוס

    תנאי הרכיבה בהולנד מצויינים והאופניים הם חלק מתרבות הנהיגה. כמעט בכל כביש גדול יש מסלול או שביל לאופניים. בתוך הערים והעיירות צבוע חלק מן הכביש באדום ומסמן את תחום הנסיעה של האופניים. יש גשרים מיוחדים, מעברים תת קרקעיים, איי תנועה ורמזורים. איש מנהגי המכוניות לא צופר לרוכבים ובניגוד לישראל, המכוניות אפילו לא מנסות לדרוס אותם. כיוון שכך, הטיול באופניים ברחבי הולנד הוא בטוח למדי, וניתן לצרף אליו גם ילדים ובני נוער. גם המלונות והאכסניות מסכימים לארח את האופניים באחד האולמות בקומת הכניסה שלהם.

    את טיולי האופניים ניתן לארגן גם באופן עצמאי. חברת מד ראפט,שאירגנה את הטיול שלנו ואירחה אותנו, מציעה גם עורף לוגיסטי (התיקים והמזוודות למשל לא נוסעים איתנו על האופניים, אלא מובלים ממקום למקום ברכב המלווה את הטיול), הדרכה, גיבוי טכני לאופניים ודאגה לפרטים הקטנים. גם ארגון השיט והמעבורת מצריך הכנה מוקדמת.

    מחיר הטיול המאורגן הוא 885 אירו לאדם, כולל הכל. לטיול, חמישה ימים וארבעה לילות אורכו, ניתן להוסיף שהיה קצרה, או ארוכה יותר באמסטרדם.

    הכותב השתתף במסע האופניים באדיבות חברת מד רפט

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הרעיון נשמע מרתיע למדי
    צילום: פליקס פריש
    בעיקר לבטטת כורסה כמוני
    צילום: פליקס פריש
    אבל הנוף, הנוף
    מומלצים