פתחו של גן העדן בגיהנום של בית שאן

אצל חז"ל נאמר ביותר ממקום אחד, ולמען האמת גם אצל אחרים, שבית שאן היא פתחו של גן העדן. כך למשל אצל אשתורי הפרחי, שישב בעיר הזו לפני כ-800 שנה וכתב עליה בכה ובכה ואף הכביר מילים על טובה ועושרה. יש כמובן מקום לוויכוח על ההגדרה הזו, ובעיקר בימי הקיץ, שאז אדמתה רותחת, הבל מפעפע מסדקיה ומעכיר את האוויר, ריח קשה של חריכה מלווה כל נשימה, שולי הנחיריים אף הם מתלהטים והריאות נשרפות. אלה בדיוק הסממנים שלא בפתחו של גן עדן נמצאת בית שאן, אלא דווקא בזה של הגיהנום.

והאמת היא שהכל בעין המתבונן. בימים של שלווה ושלום, שבני אדם מתרוצצים בשדותיהם וטורחים להוציא מזון מהאדמה החמה, נוטלים את מימי העמק המרובים שבוקעים בכל פינה ומוליכים אותם אנה ואנה בתעלות בנויות ומטוייחות ומטילים מימיהן אל ערוגות וגנות - רואים הם גם ברכה בעמלם ומוליכים פירותיהם לשוק. ובימים של צרות שמתרגשות על בית שאן, כמו על כל הארץ הלוהטת הזו, שאנשים מדירים רגליהם מן השדות וזדים מחבלים בתעלות - מתפראים המים ועולים על גדותיהם, נוזלים על דפנות האמות ועל מדרונות נחל חרוד.

אם נשברת אמה או נסתמת, נקוים המים סביב המכשלה, ומשום שחומה של בית שאן ככבשן הגיהנום, מתאדים המים ומותירים אחריהם את משקע האבן - זה המוכר מהקומקום במטבח - שהוא נטף נחלים. אם זרמו המים על פני קנים וצמחי מים שנקבצו אל הרטיבות, מכסה האבן הנותרת אחרי ההתאדות את הקנים והעלים ודפוסם מוטבע לנצח בסלעים מהירי הצמיחה האלה, שנוצרו בימים של צרות והזנחה.

על נפלאותיה של בית שאן ועל אתרי עתיקותיה, שהם מהיפים בעולם - פלטיאות של שועים ורחובות ספוני עמודים, מקדשים משיש ופסלים, קרקסאות ובתי עינוגים - על כל אלה כבר סיפרתי פה. אלא שפרנסיה של העיר אינם שוקטים על שמריהם, ויחד עם הרשויות הירוקות והקק"ל (ואל ייחשב לי המשפט הזה כמשדר תעמולה) באו אצל תעלות השקייה חסומות ואל אפיק של נחל מצער, הוא נחל חרוד, הכשירו בהם הכשרות, טיפחו נטיעות, קצצו סבכים שזה דורות היו מרבץ לחיות לילה ואדם מן היישוב הדיר רגליו מהם, חשפו אבנים מן העבר ומים מן הימים האלה, והכשירו פינה לתפארת ושמה 'אלקוניטרה', כלומר - הקשת הקטנה.

נאה עשו אותם פרנסים, שלא גיירו את אלקוניטרה ולא הצמידו לה שם מן הסוג הנלעג, שאין בינו לבין הקיים דבר, כאילו מישהו הכניס סוף סוף בינה בקודקוד השכווי ובמקום שמזה 2,700 שנה לא ישבו בו יהודים אלא גויים בלבד, הותירו גם את הקשת בשמה הנוכרי, ועוד לא נודע בשער בת רבים שמישהו נפטר חלילה מהתקף לב בגלל זה.

הקשת הזו היא של אחת מאמות המים שהובילו פעם את מי העמק אל שדותיו, אחת מאלה שניטשו בימי צרה ומימיהן הדולפים יצרו את סלעי נטף הנחלים. ואיתרע ששבר הגשר הזה נטוי מעל מקום בנחל חרוד, שמדרגה טבעית של סלע יוצרת בו מפל נאה של מים הקולחים בהמולה גדולה אל בריכה עמוקה למרגלותיו. קשת האבן ההרוסה והסבך המפולש, זרם המים הבא מבריכות עמק חרוד ומעיינותיו, המפל וחורשת האקליפטוסים הגדולה אולי נראים שייכים למקום אחר, אבל הבא בצילם ובקרירותם של כל אלה יבין מה ראו חז"ל לומר על בית שאן את מה שאמרו.

איך מגיעים

מגיעים מהיציאה המערבית של בית שאן, לכיוון רשפים וניר דוד. דרך עפר מצוינת לאורך תעלת ניקוז פונה ימינה מן הכביש, סמוך מאוד ל"קצה העיר". היא מגיעה לחניון, כך שאי אפשר להתבלבל. עוד בסביבה: הסחנה; עתיקות בית שאן; כוכב הירדן; המעיינות מודע ושוקק; הגשר הקטוע של בית שאן הקדומה.

טריוויה

פעם היה ליד קיבוץ חמדיה, מתחת לבריכות הדגים, מעיין קסום. קראו לו עין א-סודה (המעיין השחור), כי מתחת למי בריכתו הצלולים השתרעה רצפת הבזלת השחורה שעליה נקוו מימיה. חורשת עצי דקל יפהפיים עיטרה את המעיין ובריכתו, ובלשון הקיבוץ קראו לו "מעיין הבנים".

לפני כמה שנים הקימו בסביבה את הפארק הגדול והגינה המטופחת עינות חוגה. הפארק והגינון נטלו את עין א-סודה ותירבתו אותו. עם הפיכתו למתורבת הפך המעיין הכי יפה והכי רומנטי בעמק בית שאן לסתם כלומניק. טוב, אני יודע שקידמה ושירותים (גם כסף) לקהילה הם חשובים. בסדר. ובכל זאת חסר לי עין א-סודה הצנוע, הרחש השקט של מי מעיין זכים מפכים על סלעי בזלת ומסביב עצי דקל פרועים. ממש חבל לי שסירקו אותם.