הטריק של רישום יתר

"מָמי, אמרת להם שאנחנו טסים לירח דבש? אז למה המיטות בחדר נפרדות"; פרסומת בנוסח זה או דומה של התאחדות סוכני הנסיעות, שמתנגנת בימים אלה בערוצי הרדיו קוראת לציבור הצרכנים להזמין את חבילות הנופש, בתי המלון ושירותי התיירות בחו"ל באמצעות סוכני הנסיעות. הפרסומת הזאת מדמה את סוכן הנסיעות להורה דואג, שמטפל בך אישית בנאמנות ובמסירות רבה, אבל לא תמיד היחס של סוכני הנסיעות ללקוחותיהם, הוא כמו זה שמתואר בפרסומת. אפשר ללמוד על כך מתיקי תביעות המוגשים נגדם לבתי המשפט לתביעות קטנות. הנה אחד מהם.

פיצוי של 84 דולר

חשקה נפשם של בני הזוג ע' לנפוש במלון ISIS בבודרום שבטורקיה. פנו השניים לסוכנות הנסיעות 'אופיר טורס' והזמינו חבילת נופש זוגי לשמונה ימים על בסיס חצי פנסיון במחיר 1,320 דולר. בני הזוג יצאו לנופש באותו מלון עם זוג חברים ותכננו לבלות עימם בצוותא. כשהגיעו למקום שוכנו בני הזוג ב'קלאב', שהוא חלק מהמלון אך נמצא במרחק של כרבע שעה הליכה ממנו. בנוסף לכך שרמת האירוח של הקלאב היתה פחות מפוארת מזו שבמלון הוא היה ממוקם על צלע הר וכדי להגיע אליו היה עליהם לטפס מדרגות.

כששבו לארץ פנו בני הזוג ל אופיר טורס ודרשו פיצוי הולם. סוכנות הנסיעות הסכימה להחזיר להם 84 דולר בלבד, ההפרש שבין הסכום ששילמו עבור האירוח בבית המלון לבין הסכום שעולה האירוח בקלאב. בת הזוג נ' דחתה בתוקף את נדיבות הלב של סוכנות הנסיעות והגישה נגדה תביעת פיצויים לבית המשפט לתביעות קטנות בעכו.

אופיר טורס ביקשה לדחות את התביעה ולחייב את נ' בהוצאות המשפט. בכתב ההגנה שהגישה ובדיון בבית המשפט טענה נציגת הנתבעת, נורית בר-חן , כי הדבר קרה בגלל רישום יתר וכי זה דבר שקורה באופן תדיר. "רישום היתר," אמרה, "זו תופעה ידועה בעולם התיירות. על פי דיני התיירות מותר לעשות רישום יתר, הבעייה היתה שהספק המקומי לא הודיע לנו על רישום היתר, קיבלנו אישור הזמנה על המלון שהתובעת הזמינה." היא הסבירה, כי כאשר ישנו רישום יתר מותר לבית המלון, או לסוכן, או לכל גורם תיירותי אחר לשכן את המזמינים במקום אחר. היא הוסיפה, כי הרמה של בית המלון והקלאב היא אותה רמה.

דבריה עוררו את מורת רוחה של התובעת; "הקלאב," אמרה נ', "ממוקם על הר גבוה. יש לי 75 אחוז נכות והייתי צריכה לטפס אליו. הקלאב נועד לצעירים, לא לאנשים כמונו ואנחנו הזמנו מלון עם חברים שרצינו לבלות עימם".

פיצוי עתידי - לעג לרש

השופטת, חנה לפין-הראל, שדנה בתביעה קיבלה אותה בחלקה וחייבה את אופיר טורס להחזיר לנ' סך 690 דולר, מחיר חלקה בחבילה , 1,000 שקל פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה ועוד 250 שקל הוצאות משפט.

בנימוקים לפסק הדין כתבה השופטת כי דיני הצרכנות הבסיסיים מציבים את סוכנות הנסיעות ככתובת של הצרכנים. "לצרכנים, ובכלל זה התובעת, אין כל קשר עם הסוכן המקומי ולא עם בית המלון. הכתובת היא הסוכנות דרכה מזמין הצרכן את אותו מצרך - במקרה זה חבילת הנופש. הנתבעת יכולה לפטור עצמה מכל אחריות רק אם תוכל להוכיח, כי התובעים ידעו שישנה אפשרות, שהזמנתם לא תבוצע ככתבה וכלשונה והם הסכימו שישוכנו במקום אחר. "הנתבעת," קבעה השופטת, "איננה יכולה לפטור עצמה בהטלת האחריות על גורמים אחרים, שביניהם ובין התובעים אין קשר. לא ניטען בפני וממילא לא הוכח כי התובעת ידעה שקיימת אפשרות שכזו והיא הסכימה לכך".

בפסק הדין כתבה השופטת כי אין כל קשר לרמת המלון ולתחזוקתו, שהם אמנם לא בשליטת הנתבעת, שכן היא איננה יכולה לפקח על מיזוג האוויר, טיב האוכל או ניקיון. "דבר אחד היא חייבת להבטיח," כתבה, "וזה ביצוע ההזמנה כלשונה, דהיינו אדם הזמין מקום נופש במלון מסוים אותו ביקש ולשם קיבל אישור שהייה, במלון זה הוא אמור להתאכסן ולא במקום אחר כמו בקלאב".

בעניין סכום הפיצוי אמרה השופטת, "כי אין כל רצון לעודד הגשת תביעות שלא לצורך, כנגד סוכנויות הנסיעות למיניהן. הטענה הנטענת היא, כי כאשר מוזמנת חבילת נופש וחלק ממנה איננו מבוצע, או איננו עונה על הציפיות, הרי ישנם חלקים אחרים של הנופש עצמו שמהווים תמורה".

השופטת כתבה בהחלטתה, כי סוכניות הנסיעות מציעות מדי פעם לפצות צרכנים על ידי מתן הנחה בשירות עתידי. "אני סבורה," אמרה, "שהתופעה הזאת יש בה לעג לרש. הרי ברגע שהצרכן קיבל שירות גרוע סביר להניח כי לא ירצה להשתמש שנית בשירותי אותה חברה".