שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סימה וקנין: בעד ונגד
    בסוף השבוע עולה על המסכים סרטו הראשון באורך מלא של דרור שאול, "סימה וקנין מכשפה". האם היוצר של "מבצע סבתא" הצליח לשחזר את הקסם? תלוי איך מסתכלים. הנה שתי ביקורות, אחת בעד ואחת נגד. שתיהן, אגב, שייכות לאותו צופה



    מצחיק, קליל, פולחני

    "סימה וקנין מכשפה" מחזיר את הקולנוע הישראלי 25 שנה לאחור: לעידן שבו סרטים ישראלים היו נטולי פוזה הוליוודית, חסרי תודעה פרנקופילית ודיברו אל הקהל המקומי בגובה העיניים.
    זה סרט על אלמנה המתגוררת עם משפחת בתה, מסתכסכת עם השכן, מקללת אותו ומגלה שהקללה מתגשמת. הוא עשוי מהחומרים שהופכים סרט לקאלט: לוק ישראלי, פיל ציוני, גרוב של בת ים גבול חולון. הומור עדתי שלא מתבייש בעצמו, התכתבות עם כמעט כל סרטי הבורקס הגדולים, גגים של סלפטיק גס, וכמה שורות סלנג שיכולות להפוך למרענן הרשמי של שפת הרחוב הקייצית שלנו.
    זה סרט שאפשר לעשות רק בישראל, וזר כנראה לא יבין זאת. הוויכוח הנצחי בין הדיירים בבניין המגורים על זכות השימוש בחצר, הקשר המסתורי בין ופלות לחומוס, פולחן הכסף והיהדות מתערבבים זה בזה. תיקי דיין, עמי סמולרצ'יק, איציק כהן, רותם אבוהב ושאר השחקנים יוצרים גלריית דמויות שכולנו מכירים, ומציירים קריקטורה גסה ובוטה שמטיחה את האמת בפרצוץ שלנו: גם אנחנו גסים ובוטים.
    הבמאי, דרור שאול, יצר כאן סרט קיצי קליל, עם אמירה חברתית על המקום שבו נמצאת החברה הישראלית, שמרכיביה שוטמים זה את זה באלימות ונצלנות. לתערובת הזאת הוא מוסיף סיפור רומנטי של הגיל המבוגר, דבר נדיר על המסך, ומסיים אותו, כמו את הסרט כולו, ברוח אופטימית, שתשלח את הצופים נינוחים לביתם.
    וחוץ מזה, יש בסרט לפחות 10 בדיחות מצחיקות, מה שאומר שפעם בעשר דקות בערך תחייכו. אם כרטיס קולנוע עולה 25 שקלים, אתם משלמים בערך 2.5 שקל לחיוך. לא משתלם?

    עבש, רדוד, מעליב

    "סימה וקנין מכשפה" מחזיר את הקולנוע הישראלי 25 שנה לאחור: לעידן שבו סרטים ישראלים היו עשויים בתקציב של משכורת המשולמת לנערת תסריט הוליווידת ונראים ככה, חסרי כל עידון ותחכום, כשהם מדברים אל הקהל המקומי בגובה הביצים.
    הסרט עשוי מהחומרים שהופכים סרט לקאלט: הוא כל כך גרוע, עד שבא לצחוק. הוא נראה עלוב ודל להחריד, משתמש בכל קלישאה אפשרית על העדות השונות, ובכלל, עושה רושם שצילמו אותו תלמידי מתנ"ס הקולנוע של סניף ראשון לציון.
    הסרט מעתיק ללא בושה בדיחות ורעיונות מסרטים עלובים שנעשו באותה מתכונת בעבר, רק כדי להתחנף לקהל. ההומור בו כולל רגעים מביכים של התחלקויות על הרצפה, הטחת נבוטים בראשים וכו', והעברית שלו נשמעת כאילו תסריטאים אשכנזים-צפונבונים ניסו לחדור לפיהם של "דמויות מזרחיות אותנטיות", וזה כ"כ מעליב שבא לבכות.
    זה סרט שאפשר לעשות רק בישראל, כי בכל מדינה אחרת זורקים אותו לפח האשפה, או מקצרים ל-50 דקות ומשדרים בלילה בערוץ טלוויזיה נידח. ערימה של קלישאות על דת, מדינה, טלוויזיה, וחומוס מתערבבת זו בזו, בתסריט שבקושי מתחבר.
    תיקי דיין, עמי סמולרצ'יק, איציק כהן, רותם אבוהב ושאר השחקנים יוצרים גלריית דמויות גסות ובוטות - חד ממדיות לחלוטין, ללא שום עומק. הבמאי, דרור שאול, יצר כאן סרט רדוד, עם אמירה חברתית בגרוש, והכי גרוע - אם כבר סרט מטופש, אז איפה הסקס?
    וחוץ מזה, אם כרטיס קולנוע עולה 25 שקלים ואתם רוצים לצחוק, קחו בווידאו או בדי וי די את מבצע סבתא. יותר זול, יותר משתלם, גם בפעם העשירית שרואים אותו.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים