מילא צדפות, אבל גזר?

משחר האבולוציה חיפשו בני-האדם אחר צמחים, תרופות ומיני כשפים שיעוררו את תשוקתם. החיפוש היה משותף לכל דת, גזע או לאום, ולעיתים נוסף אליו הרצון לטפל בבעיות פוריות. המזונות מעוררי התשוקה כונו "אפרודיזיאק" של-שם אלת האהבה והיופי היוונית אפרודיטה מיוון.

בשנת 1771, במהדורה הראשונה של האנציקלופדיה "בריטניקה", התייחס המושג "אפרודיזיאק" לתרופות המגבירות את כמות הזרע ומעודדות תשוקה מינית. על-פי המילון הרפואי "סטדמן" מ-1990, במאה ה-20 חלו התפתחויות באנדוקרינולוגיה של מיניות האדם, ומזונות אלה הוגדרו כמעוררי תשוקה מינית בלבד.

הממסד הרפואי בן-זמננו אינו מייחס אמת מדעית למזונות מעוררי תשוקה. חוקרים שונים רואים בהם שריד לאגדות עם, או מסורות הנעוצות בפולקלור ותרבויות שונות. בשנת 1989 הצהיר מנהל המזון והתרופות האמריקאי באופן רשמי: "אין עדות מדעית לכך שכל המוצרים השונים (תוספי המזון שאינם נחשבים כתרופה) יכולים לשפר תיפקוד מיני".

מספר גורמים עלולים להשפיע על לקויים בתפקוד המיני: מתחים שונים, סוגי תרופות, סוכרת, יתר לחץ דם, הפרעות הורמונליות או מצבי חסר תזונתיים. כאשר תזונתו של אדם לקויה, עלולים להיווצר בגוף חסרים. בימי קדם, מזון לא היה תמיד זמין ומצבי תת-תזונה היו קשורים לירידה בתשוקה ובפוריות. תוספת של מזון עשיר עשויה היתה, בהדרגה, להשפיע על שיפור התפקוד המיני וההרגשה הכללית.

אפרודיזיאק עתיק

מעוררי תשוקה מהמאות הראשונות לספירה (17-1):

1. פקעות סחלבים שונים.

2. זרעים ועלים של רוקט.

3. בשר לטאה צפון אפריקאית.

מזונות שונים נחשבו בתקופות קדומות כמעוררי תשוקה, ממספר סיבות:

1. עקרון הדמיון: מקובלת היתה המחשבה כי כל מה שדומה לאיברי המין במראהו, עשוי להעניק עוצמה מינית: שורש הג'ינסנג, צדפות, ביצי דגים, אספרגוס, גזרים וסלרי. גם איברי המין של בעלי חיים כגון ארנבות ועיזים, זכו בתרבויות מסויימות להיחשב כמעוררי תשוקה.

2. מזונות שהכילו תבלינים חריפים: כדוגמת צ'ילי וקארי המכילים קפסאצין - המרכיב הפעיל שבפלפל. אכילת קפסאצין מובילה לתגובה פיזיולוגית הדומה לתגובת הגוף במהלך פעילות מינית: עלייה בקצב הלב והזעה. כבר בתקופת האימפריה הרומית נעשה שימוש רב בתבלינים להכנת מתכונים ומזונות מעוררי תשוקה.

3. מזונות שנחשבו לנדירים ומסתוריים: אפילו שוקולד ותפוחי-אדמה נחשבו בתקופות שונות כמעוררי תשוקה בזכות היותם מעדן נדיר באירופה. לאחר שהפכו לזמינים יותר, ירדה גדולתם.

4. מעוררי תשוקה מיתולוגיים: מסופר על אפרודיטה, אלת האהבה, כי אהבה דרורים. על כן, נחשבו הדרורים, ובעיקר מוחם, למאכל מעורר תשוקה.

התיאוריה של גאלן

עד למאה ה-18 באירופה מרשמים מעוררי תשוקה התבססו על התיאוריה של הרופא הרומאי גאלן. על-פי גאלן, מזונות שימשו כמעוררי תשוקה רק אם היו לחים, חמים וגם 'מעוררים משב רוח', כלומר, מעודדים ייצור גזים (על-פי גאלן, ייצור הגזים עודד את הזקפה הגברית). מזונות שהיו קרים ויבשים נחשבו למעוררי תגובה הפוכה, כלומר, נוגדי תשוקה.

הנקודה היהודית

רבי משה בן-מיימון (הרמב"ם, 1204-1135) הוגה הדעות, הסופר והרופא היהודי המפורסם, התייחס רבות להשפעת המזון על עידוד התשוקה. תפיסתו הושתתה על זו של גאלן, כלומר, מזון שחימם את הגוף והוסיף לו לחות נחשב כמעורר תשוקה. בניגוד לגאלן, הרמב"ם הדגיש אכילת בשר ואיברים פנימיים בנוסף על אכילת צמחים. הרמב"ם חיבר ספר שדן בחיי המין וחיזוק כוח הגברא, ובו מוזכרים שמות רבים של תרופות מעולם הצומח והחי.

מעוררי תשוקה מפורסמים

ג'ינסנג

משמעות המילה ג'ינסנג היא השורש הגברי. המוניטין שלו כמזון מעורר תשוקה נעוץ בדמיון לאיבר המין הגברי. מזה מאות רבות של שנים, בסין, טיבט, קוריאה והודו נחשב הג'ינסנג כגורם ממריץ. מספר מחקרים בבעלי-חיים הראו כי הג'ינסנג מעורר תגובה מינית, אך אין שום עדות מחקרית להשפעתו על בני-אדם. נראה כי לשורש יכולת מתונה לעורר, בדומה להשפעת הקפאין.

צמח קרן הקרנף

צמח שהדמיון רב בין צורתו לבין מבנה איבר המין הגברי, הוא שהעניק לו את המוניטין הרב כמעורר תשוקה. בשורש כמות גדולה של סידן ושל פוספטים, וייתכן כי תוספת של הצמח לדיאטה דלה במיוחד במרכיבים אלו שיפרה את התחושה הכללית וכתוצאה מכך את התשוקה.

צדפות

מאחר ומקורה של אפרודיטה בים, רבים ממזונות הים נחשבים למעוררי תשוקה, בעיקר אלו המזכירים בצורתם אברי מין. מקום מכובד ברשימה זו תופסות הצדפות השונות. יתכן והן זכו למוניטין זה גם בזכות העובדה כי הן עשירות באבץ, על רקע תקופה בה בלט חסר באבץ בתזונת בני-אדם. במצבי חסר תזונתיים תוספת של אבץ חשובה לשיפור הבריאות, התפקוד הכללי וגם התפקוד המיני.

דודא רפואי

שורש הצמח נחשב כבעל יכולת לטפל בבעיות פוריות בנשים וכמגביר תשוקה, בשל דמיונו לאיברי הרבייה הנשיים. הדודאים הוזכרו לראשונה בספר "בראשית", ובשיר השירים נכתב: "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים, דודי צפנתי לך".

יין

בעולם הקדום מקובל היה לשתות יין ולהשתמש בו כתרופה, אולם לא כמעורר תשוקה. בימי-הביניים השתנה היחס ליין ויש עדויות להמלצות הרמב"ם על שתיית יין כמעורר תשוקה. כמו היום, גם אז נודעה כפילות ביחס לצריכת יין ואלכוהול: בצריכה עודפת נחשב היין כמדכא תשוקה ובצריכה מתונה - כמעודד אותה.

קפה

הגיע לאירופה רק בסוף המאה ה-16 והפך לפופולרי רק באמצע המאה ה-17, אז נפוצו שמועות שמקורן במזרח הקרוב, לפיהן כאשר הוא נצרך בעודף הוא מדכא את התשוקה המינית. שמועות אלו התנגשו עם האמונה כי כל מה שמעודד השתנה (כמו הקפה) מעודד גם את ייצור הזרע. מאוחר יותר הוחלט כי בדומה לאלכוהול ויין, בצריכה מתונה יעודד הקפה תשוקה, ובעודף - ידכא אותה.

קקאו

יובא לספרד מהאיים הקריביים בשנת 1580 והפך למשקה פופולרי לאחר שהוספו לו חלב וסוכר. בתקופה זו עדיין האמינו כי כל מה שמקרר את הגוף מדכא תשוקה. למרות שמשקה הקקאו תוכנן לשתיה כמשקה קר, הוא צבר נקודות כמעורר תשוקה, מעודד את תהליך הלידה, שומר על הבריאות, משפר עיכול ועוד. סיבה נוספת לתווית מעורר התשוקה שהוצמדה לקקאו נעוצה בעובדה כי בתקופה זו נהגו לערבב בו תבלינים מעוררי תשוקה אחרים, כמו פלפל וקינמון עם קקאו.

מעוררי תשוקה נוספים

מאכלי התאווה הבאים נפוצו באירופה בין השנים 1710-1546: סחלב, גזר, צמח החרדל, אניס, אספרגוס, סרפד, רוקט, אפונת גינה.

מעורר תאוה מתוך סיפורי "אלף לילה ולילה"

בספר הזה, בן אלף השנה לפחות, ניתן למצוא דוגמה מוקדמת לשימוש במרשם מעורר תשוקה. הסיפור מתייחס לסוחר שבמשך 40 שנות נישואיו לא הצליח להביא לעולם ילדים. בעייתו נפתרה רק לאחר שהתמיד במשך שלושה ימים בדיאטה מיוחדת, שבעקבותיה מרשם תאווה מעורר השראה:

דיאטת שלושת הימים כללה: יונים, דג זכר עם אברי מין שלמים ואשכים צלויים של איל.

המרשם מעורר התאווה שבעקבותיה כלל: אופיום, בשר לטאה, כוסברה, ביצי דגים ושמן מסק בתערובת שלה הוסף דבש.

הכותבת היא דיאטנית קלינית