פוטבול 2003: אינדיאנפוליס קולטס

כשג'ון גרודן חגג את הזכייה בסופרבול כבר בעונתו הראשונה כמאמן טמפה ביי בקאנירס, טוני דאנג'י ישב בוודאי מול הטלוויזיה בסלון ביתו ולבו נחמץ. אפשר להבין אותו, עם כל האקסצנטריות של גרודן, הבקאנירס היא קודם כל פרויקט חייו של דאנג'י, שבנה את הקבוצה צעד אחר צעד במשך שנים והפך אותה מנמושה למעצמת פלייאוף מאיימת.

אבל דאנג'י השקט והצנוע לא טען לעצמו את התואר (חניכיו לשעבר דאגו לעשות זאת בשבילו), הוא כבר עסוק בהרפתקאה חדשה באינדיאנפוליס וכמו שזה נראה בעונה הראשונה שלו בקבוצה, לא ירחק היום שהוא יוכל לחגוג בסופרבול עם הקולטס. בניגוד לבאקס, אותם היה צריך לבנות מאפס, ב'אר.סי.איי. דום' יש לו כבר סגל איכותי וקווטרבק צעיר עם כריזמה ושאיפות בלתי מסופקות. כדי להגשים אותן, הוא צריך להמשיך ולבנות את ההגנה ובינתיים נראה שהוא בדרך הנכונה.

זיהוי כשרון, עבודה קשה וטקטיקה פשוטה הם הכלים איתם הפך דאנג'י את הקולטס לקבוצת הגנה בלי שמות גדולים, אבל עם הרבה הקרבה ומרץ. הישג מדהים בהתחשב בכך שהקולטס נחשבו במשך שנים לאחת מקבוצות ההגנה הרעות בליגה.

בכל הנוגע להתקפה, לא היתה לדאנג'י סיבה לשנות. פייטון מאנינג, מנהל המשחק הטוב בליגה ומנהיג אמיתי, כמעט ומבטל את הצורך במאמן התקפה (למרות שטום מור נחשב לאחד המבריקים שבהם). זאת גם הסיבה שהקולטס מרגישים נוח כל כך באופציית ה'נו-האדל' (No Huddle Offence) – התקפה בקצב מהיר, בו הקווטרבק מעביר הוראותיו בזמן אמת מבלי לכנס את השחקנים לפני כל מהלך. בקצב הזה, הקולטס יכולים לדהור אפילו עד יוסטון.

עזבו: ג'ים פין (פול-בק, ניו יורק ג'איינטס), צ'אקי נ'ווקורי (דפנסיב-אנד, גרין ביי), מייק פיטרסון (ליינבקר, ג'קסונוויל),

בולטים בדראפט: דאלאס קלארק (טייט-אנד, סיבוב ראשון), מייק דוס (סייפטי, סיבוב שני).

קווטרבק מחוכם, ווייד-רסיבר אמין וראנינג-בק דורסני, הם שלוש הצלעות שאמורות להפעיל קבוצת התקפה. לקולטס יש את שלוש המצרכים הללו במאנינג, מרווין האריסון ואדג'רין ג'יימס. מאנינג אולי לא רץ כמו מייקל ויק ודונובן מקנאב, אבל הוא חכם ומיושב בדעתו יותר מהם, או מכל קווטרבק אחר בליגה (למעט ריץ' גאנון מאוקלנד).

האופציה הראשונה של מאנינג הוא האריסון, ללא ספק הרסיבר הטוב ביותר בליגה (עם חותמת רשמית בדמות שיא התפיסות לעונה שקבע בעונה שעברה). כמה שלא תשקיע בכיסוי שלו, הוא תמיד ימצא דרך להיות חופשי. ג'יימס הוא נושא הכדור הפרודוקטיבי ביותר בליגה, זאת לו רק הוא נשאר בריא כמו בשתי עונותיו הראשונות בליגה (הקיץ עושה רושם שהתאושש מהקרע ברצועה הצולבת).

הפוטנציאל של השילוש הקדוש של הקולטס עצום, אולם אינו מספיק כדי להפיק ולו ניצחון פלייאוף. האינטרספשנס המרובים של מאנינג מעידים על כך יותר מכל. כדי לגוון מעט את האופציות שעומדות בהתקפה, נבחר בדראפט הטייט-אנד קלארק, שיצטרף לעיתים קרובות למרקוס פולארד, בתצורה של זוג טייט-אנד'ס. סטוקלי ורג'י וויין יורידו את הלחץ מהאריסון, דומיניק רודס וג'יימס מונגרו, שהתעלו על עצמם כברירות מחדל לג'יימס הפצוע, ימשיכו בפועלם כמחליפים. עם קו התקפה מגובש ברשות טאריק גלן, ג'ף סאטרדיי ואדם מדווס, הקולטס נראים שוב כמעט בלתי עצירים.

ההשקעה המידית של דאנג'י בקו ההגנה הוכיחה את עצמה והקולטס הבהילו אפילו את עצמם עם השיפור שגילו בעצירת משחק הריצה של היריבות. לארי טריפלט, ג'וש וויליאמס ובראד סקיולי חולקים דקות משחק כדפנסיב-טאקלים. צ'אד בראטזקי היה מאז ומתמיד דפנסיב-אנד יעיל, שניצל את המהומות שעורר פריני כדי להעלות את התפוקה שלו. העונה עשוי הרוקי רוברט מאת'יס להיות התואם של פריני בצד ימין. הוא נמוך כמוהו, אך זריז כמעט באותה מידה.

בשיטת שני הגלים של דאנג'י (זאת המיושמת עד היום בטמפה), יש לליינבקרים תפקיד חשוב בגיבוי שחקני קו ההגנה, ועזיבת מייק פיטרסון השאירה חור עצום במרכז ההגנה. ההימור על דייויד ת'ורנטון הצעיר כמחליפו יומרני, אך עשוי להצליח, לו רק רוב מוריס ומרקוס וושינגטון יעזרו לו מאוד, וכך גם שיפור בחולייה האחורית, שם צפויה תחרות גדולה בין הסייפטיז אידריס באשיר והרוקי מייק דוס. כולם צעירים, כולם חסרי ניסיון, אבל אתלטים ורעבים להצלחה.

כדי להשלים את החבילה, צריכים גם הקורנרבקים להפגין יכולת טובה יותר. וולט האריס הוותיק סולידי בצד שמאל, אבל דייויד מקלין הקומפקטי, עשוי לאבד את מקומו לניק הארפר או ג'וזף ג'פרסון.