חקלאות קדומה בהרי יהודה

לא מעט ימי עלומים מוטרפים עברו עלי בצינתו של מעיין 'השוחה', או מעיין ה'חפירה', או פשוט, כפי שהוא ידוע גם היום, על אף הגיור שעברה מפת הארץ - עין חנדק.

צינת מימיו, האפלולית של ניקבותיו ובוסתני הפרי הנטושים סביבו - שזיפי תמר כהים וחמצמצים, תאנים אירוטיות נוטפות עסיס מתוק, ושקדים שהלכו והתמררו עם חלוף שנות הזנחתם - היו דרך קבע אחד ממפלטי הקיץ המופלאים שלי, שביכרתי על פני בריכות שחייה וחדרים ממוזגים. תמיד. גם חשרת הזבובונים שריחפה כמו מסך שחור ומזמזם בפתח ניקבותיו האפלוליות, לא היתה מטרד אמיתי (מהרגע שעוצמים עיניים עוצרים להרף עין את הנשימה, והרי לכם אמצעי בדוק למנוע מן הזבובונים להפוך לחלק מהתפריט). וכך, אחרי שתמו כל הצרות הקטנות, היתה הצינה בלב ההרים בעיצומו של להט הקיץ פיצוי שהרבה עונג בצידו.

לימים, משנטשתי את הרי יהודה והמרתי אותם במחוזות אחרים, נמר טעמו של המעיין האפלולי ואיכשהו כמעט ופרח מזכרוני. משנודע לי שהקרן הקיימת הכשירה גן סביבו, מיהרתי שוב אליו, מתרגש כאילו אני נפגש עם קרוב משפחה יקר, שהופיע לפתע מאיזו נשייה מיותרת.

הגן - אכן גן. כלומר, עצי זית קלאסיים, מדרגות אבן, פחי אשפה וספסלי עץ. אך הסבך איננו, וגם הבוסתנים הנטושים אינם עוד, אם כי כמה עצי תאנה עדיין מפיצים את ריחן הערמומי ומבשילות לאיטן את פגותיהן. בשוחת המעיין רבצה מגבת נטושה, כאילו לא עבר כמעט דור מאז שהייתי אני נוהג לאבד במקום חלקי בגדים, כעדות מרשיעה לביקור רומנטי.

לחלוחית על מדרון ההר

עין חנדק הוא אחד מכמעט אלף מעיינות שנובעים בהרי יהודה. בצורה שבה הוא נברא, כנראה לא היה יותר מאשר כתם לחלוחית על מדרונו של הר, מעל גיאיון, בתוך סבך של עצי חורש. אי אז, כנראה לפני כבר יותר מ-3,000 שנה, הגיעו אל ההרים האלה אנשים זעומי פנים, דוברי עברית ומן הסתם מחפשי מקום באופן נואש, לתקוע בו את יתד חייהם. מצוידים בידע שאול ובנחישות של אלה שנותרה בידם רק התקווה להצליח, קמו וכרתו את חורשי ההר. משאיתרו במדרון כמה צמחים, שעליהם ידעו כי הם חייבים במים בבתי שורשיהם, אחרת אין להם חיים - הבינו כי השורשים הנעוצים בסלע הם המפתח.

הביאו כשילים וקרדומים, ניקרו את ההר וניקבוהו במקום שבו הלחלוחית פרנסה את הצמחים, ועשו מנהרה אל תוך הסלע הספוג במים. אלה, בהיותם אצורים בסלע בלחץ גדול, חפזו ונזלו על קירות הניקבה שחדרה אל קרבי ההר, נקוו בה, וכך היא הפכה לבור ניקוז, לצינור הולכה ולמלכודת קבע למים, שפעפעו מן הסלע עוד ועוד ומילאו את החפירה.

כך עשו לעוד מאות מעיינות הנובעים היום בהרי יהודה - בחלקם כדי שהסלע יוציא את מימיו ובאחרים כדי להגביר את שפיעתו של מעיין שכבר דלף באופן טבעי. כאן, בעין חנדק, כנראה שאיתרו את גודל השפיעה האפשרי ולא הסתפקו בחפירה אחת, אלא עשו שתיים: האחת קצרה ועמוקה והשנייה ארוכה מאוד ו...עמוקה גם היא.

לא רק השקייה

פתחי שתי החפירות הובילו לבריכה שקרקעיתה סלע מטויח ודפנותיה מצוק המנהרות מחד, וקיר אבנים מאידך. משנתמלאה הבריכה במקום, פערו פתח בדופן שלה ושילחו את מימיה אל בתי השלחין, הן ערוגות הירק אשר זרעו ושתלו במורד הנחל, להשקותן במי עין חנדק.

עד כאן סיפור המעיין, אלא שהוא רק חלק אחד במערכת החקלאית הקדומה. לא די היה לחקלאי ההר בתפיסת מי המעיין, שהרי הרי יהודה הם תלולים וסלעיים וגיאיותיהם דלים - אז אדמה מהיכן? טרחו וסכרו את האפיק הזעיר היורד מעין חנדק - ושמו ואדי יוסוף - בקיר אבנים ענקיות, שחלקן בגודל אבני הכותל וחלקן צנועות יותר. הקיר הגדול הזה אגר מאחוריו במשך דורות את הבוץ שנגרף בזרמי החורף המזדמנים. אט אט התרוממה הקרקע מאחוריו ומילאה את ואדי יוסוף והפכה אותו בעצם לטראסה או לעציץ גדול, שבאדמתו ניטעו הבוסתנים הנהדרים של השזיפים והתאנים, שמאז אשר נמלטו בעליהם מאימת המלחמה ב-1948 היו למשיסה אצל הרועים, ופריים היה לברות בשיני מטיילים ומבלי-עולם כמותנו.

איך מגיעים

במפת הטיולים וסימון השבילים של הרי ירושלים (מס' 9), בין אבן-ספיר ובית חולים הדסה עין-כרם. עוד בסביבה: מנזר יוחנן במדבר - לא רחוק מאבן-ספיר; סטף - שרידי כפר ערבי שאחרי מלחמת העצמאות היה בו ניסיון להקים ישוב עולים מתימן, אחר כך היה שדה אימונים ליחידה 101 והיום זו פינה מטופחת ומגוננת ועמוסה צווחות; עין-כרם - כפר ז"ל, שכונה ירושלמית ציורית וקונטרוורסלית, הרבה ארכיטקטורה ואמוציונליות קוסמופוליטית.

טריוויה

אבן-ספיר הוא ישוב שהוקם על ידי יהודים מכורדיסטן, עם בוא העליות הגדולות של שנות ה-50. השם המצלצל שלו נגזר משמו של הספר 'אבן ספיר', שכתב בשנת 1864 הרב הירושלמי יעקב הלוי ספיר. חמש שנים קודם לכן יצא בשליחות אל יהודי תימן, עדן וחדרמוות, להביא אליהם את בשורת הציונות.

הקוריוז ההיסטורי בסיפור הגעתו של הרב אבן ספיר לתימן הוא בכך שבכלל התכוון לנסוע להודו ולאוסטרליה, אלא שבמצרים רימה אותו חלפן וצייד אותו תמורת כספו במטבעות נחושת נוצצות במקום במטבעות זהב. כספו הדל הספיק לו להפליג מסואץ רק באוניית מפרש במקום באוניית קיטור ולהגיע רק עד תימן, יחד עם עולי רגל מוסלמים אדוקים בדרכם למכה. בתימן נשאר הודות לכך שעולי הרגל הפונדמנטליסטים ניסו להשליכו לים כדי לשכך את גליו, אלא שרב החובל פרש עליו את חסותו ומילט אותו מגורל מר של קורבן לאל הסערות.