להציל את בית שערים

חבורה קשה וקולנית מסתובבת בינינו כבר כמה שנים, וכאשר מעדר הארכיאולוגים מעז לפגוע בקבר -  ובמיוחד אם הקבר נמצא במקום עם פוטנציטל טוב לרעש תקשורתי - קמים אותם צווחנים ומרימים קול זוועות עד שבעת הרקיעים, מפגינים בגופם ואף אינם בוחלים באלימות, כדי להבריח את אנשי המדע, להטיל בנו את שררת הבערות ולקיים מצוות "וצווחת", שפירושה: ככל שאנו נרים קול חרדות גדול יותר, כך תגדל התרומה שמרימים גופים חשוכים מן היהדות הפונדמנטליסטית של שכונות היהודים הניו יורקיות.

כך זכינו שבטבריה ייבנה בנק עם ארובות היוצאות מן האדמה, להוליך את טומאת "קבר התהום" עד לשמיים, וכך זכינו שקברי נסיכים ונסיכות מבית דוד שנחשפו בגיא בן הינום בירושלים, ייסתמו בבטון. וזה עוד כלום.

מאחר שכנופיות אלה מעידות על עצמן שנגד עיניהן עומדת קדושת המתים, וחס לנו מלהפר את שלוותם של שוכני עפר, קל וחומר בן בנו של קל וחומר שמשכנם של הבר-מינן נכבדים ובית עולמם קדוש, קדוש, קדוש...

מדוע אם כן נגזר על עיר המתים הגדולה, בית שערים, להיות נידחת בפאתי הגליל, ואין תרומותיהם של אמוני קודשי ישראל מגיעות אל המשכית ההיסטורית-ארכיאולוגית הזו, שמעטות כמותה בעולם? מדוע כל קבר שייח בגליל מטופח בכספיהם, כאילו הוא מקדש, ואף דואגים לגייר את השייחים בהדר גדול ולתת להם מעמד של תנאים ואמוראים וצדיקים גדולים, ואילו את מקום משכנו האחרון של רבי יהודה הנשיא, שחתם את המשנה והיה בא אצל קיסר רומי כבן בית ואף זכה אצלו לכבוד מלכים - זנחו שלומי אמוני וכו' לאנחות, כאילו הוא עיר הנידחת?

מתים מכל קצווי הפזורה היהודית

שהרי גלוי וידוע מזה דורות, שעל גבעת שייח אבריק יש שרידים של עיר יהודית עתיקה וגדולה, שלא זו בלבד שפרחה ושגשגה בימי רומי הרשעה בירכתי הגליל התחתון, אלא אף היתה מקום מושב הסנהדרין ומקום מנוחת עולמם של הנשיא ובני ביתו. הדורות שחלפו טישטשו אומנם את מתאר בתיהם של אנשי בית שערים, שעל כן שיני הזמן כירסמו בהצלחה במגורי עשירים כמו גם במעונותיהם של עלובי החיים, אך את אשר הותירו קדמונינו בבטן האדמה הותירו שיני הזמן במקומם. אומנם אכולים ומרוטים, ואומנם דלים כארץ הנוי שלנו, אך אין לטעות בהם, בבתי העולם, הם מערות הקבורה שחוררו את גבעות בית שערים - הן גבעות שייח אבריק. אלו הם משכנות הפאר של מתי העם היהודי. הנכבדים שבהם, העשירים וכפי הנראה גם היהירים.

המתים האלה הגיעו מכל קצווי הפזורה היהודית, עוד בטרם נוסחה סופית תאוריית תחיית המתים וגלגולי המחילות הצפויים לשותפים באירוע. כדי שחלילה לא ייאלצו אלה, שהרימה אכלה את בשרם, לזחול בנקבות העפר מן הגולה בואכה ארץ הקודש, חסכו מעצמם בעלי היכולת את המסע המעיק באפלה ובצחנת הרקב, והתקרבו ככל האפשר למקום שם תגיע הבשורה על יקיצת נרדמי העפר, בקול ענות תרועה ובתקיעה גדולה.

כיוון שבית שערים היתה משכן לשועים חיים, ביכרו המתים את קרבתם, עזבו את ארצם, מולדתם ובית אביהם, והובלו בארונות אל הארץ שבה נמצאת בית שערים ושם מצאו את מנוחתם.

אלא שאין קברי הקדמונים כקברותינו, שאנו פושטים רגליים ומיד תוחבים אותנו אל גומות קטנות באדמה ומציבים אבן כבדה מעלינו, שחלילה לא נוכל גם אנו ליהנות מתחיית המתים. קדמונינו, לעומתנו, טרחו וחצבו בסלע מערות מפוארות ובהן חדרים ואולמות, טרקלינים ומבואות, חצרות גדולות בחזיתותיהן ודלתות אבן גדולות מגולפות במבואותיהן. בתי מידות נבנו מעל מערות הקברים וארונות אבן עם פיתוחים מעשה חושב וגילופים ועיטורים וכתובות כיד הדמיון הוצבו בעשרותיהם ומאותיהם בכל חלליהן.

וככל שנקפו השנים ורבו מתי המשפחות המכובדות, הלכו מערות הקברים והסתעפו אל בטן הגבעה, עד שנעשתה זו נקבים וחלולים, ועולם המתים גדל ועצם שבעתיים מזה של החיים מעליו.

המורשת שהבריונים צווחים בשמה

כדרך דברי הימים, ירדה בית שערים מגדולתה ואיתה גם עיר המתים, ועד שלא נקפו י"ז מאות שנים, כיסה היער את שרידיה ונוודים פשטו באדמותיה בעיבורי עמק יזרעאל, שנקרא אז מרג' בני עמר. שדותיה הפכו לבצה וזכר המכובדים שחוננו עפרה הומר בסיפורים על שייח רב עליליה, שנס נעשה בקומקום שלו - 'אבריק' בלשון התוגר.

מקץ הדורות האלה באו הארכיאולוגים וחשפו מקצת מן הרב הזה. מיעוט שבמיעוט הוקף גדר וניטע סביבו גן נאה. שמו בו שבילים ושלטים ובית למשקה לשובב נפש הצמאים, ואף קופה רושמת הציבו בפתחו של הגן, לקחת ממונם של הבריות ולשימו במקום שבו יביא תועלת ל'רשות הטבע והגנים', שטורחת בגן הזה יחד עם ק"ק טבעון. אלא שרוב מחילות העפר המפוארות עדיין סגורות על מנעול ובריח מאין תקציב לעשותן מקום מכובד, כיאות לזכרם. עיקרה של עיר המתים המפוארת נמצא בכלל מחוץ לגדרות האתר, והמערות פרוצות וזנוחות ונהרסות ומתכלות תחת גלי אשפה וקוצים, והבושה רבה.

זה המקום אם כן, לאותם ביריונים שמקימים מהומות על דבר עצמות יבשות, שידם רבה בתגרה ולשונם בתגרנות, שיביאו מעט מהון הרשעים מארצות הים שמממנים את בריונותם, ויעבירו ממנו אל בית שערים, ואולי יזכו להציל משהו מן המורשת שכה מיטיבים הם להרים צווחות בשמה.

איך מגיעים

בשולי טבעון, מתחת לאנדרטה הנודעת של השומר הרוכב אלכסנדר זייד, שצופה על מערב עמק יזרעאל. כביש קצר מאד מוליך אל הגן הלאומי, מסתעף מן הכביש שבין צומת התשבי וצומת השומרים. עוד בסביבה: יער אלונים. נכון שאין פרחים בכלל (כמעט), אבל יש יער; המושבים אלוני אבא ובית לחם הגלילית, שהיו מושבות טמפלריות-גרמניות מן המאה ה-19; תל מגידו. גם הוא גן לאומי. מי שחובב הריסות אמיתיות וישנות מאוד, זה המקום.