ראמן

לפני שלוש שנים בדיוק, נפגשתי לראשונה עם טוקיו וגם עם הראמן. היום אני מרגישה ביפן כמו דג במים, אבל כמו כל ההתחלות זה לא היה פשוט בכלל.

אחרי טיסות של יממה שלמה, נחתנו בנריטה - שדה התעופה של יפן, הממוקם דווקא במרחק של כמעט שעתיים נסיעה ממרכז העיר בשעת לילה מאוחרת. אני, מרוטה, עם שיער פרוע, איפור מרוח ובגדים מקומטים, מתבוננת בקנאה ביפנים השקטים והמסודרים למופת המכניסים את רגליהם לנעליים שחיכו בסדר מופתי מתחת למושב, במשך כל הטיסה. למותר לציין שהם ישנו כל הטיסה כמו תינוקות, בזמן שאני נלחמתי עם הכריות והשמיכות, המושב הקטן למידותי, והוצפתי בחרדות מהלא נודע.

עלינו על הרכבת, וירדנו בתחנת שינג'וקו, משם המשכנו למלון, הממוקם ליד תחנת רופונגי, במונית, ואז - סוף סוף - דרכתי על רצפת הרחוב היפני לראשונה .

אני זוכרת כמו אתמול את ההלם: השלטים הצבעוניים, המסעדות בכל פינה, הצפיפות ומסות האנשים שרצים כמו נמלים חרוצות לכל מקום - ובקיצור את הדופק המהיר והבלתי פוסק של העיר חסרת הנשימה הזו

לצוד יצאנו

הגענו לשבוע של "צייד דירה וביה"ס" כמו שאומרים הגאיג'ינים. בבוקר הבלגי דחף לי כמה שטרות כחלחלים וזרק כמה שמות: "לכי לטייל להאראג'וקו, תסעי בימנוטה ליין, ותאכלי בצהריים ראמן. זה טעים, זול ומשביע, ואת תאהבי את זה" אמר, ונעלם במעלית, יוצא לעבודה ואני? אני אפילו לא יודעת לאכול עם מקלות.

אני יוצאת מהמלון ופוסעת ברגל לכיוון תחנת הרכבת של רופונגי, מקווה לזכור את הדרך למלון בסוף היום, ומנסה ולשנן "האראג'וקו ויאמאנוטה" וכל פעם שוכחת מחדש. בתחנת הרכבת מקבלות את פניי מכונות מכירת כרטיסים אוטומטיות, לשווא אני מנסה לרכוש כרטיס תוך כדי מחשבות נוגות בנוסח "מה היה לי רע בתל-אביב?". בסופו של דבר עוברי אורח חביבים עוזרים לי ואני מגיעה איכשהו להאראג'וקו.

מייג'י שריין מקבל את פניי בחביבות האופיינית וכך גם הרחובות הססגוניים הרובע. אני מצליחה לקנות שפתון בסבן-אילבן וקשת לשיער בהשראת הבנות היפניות, ומרגישה כמו מרקו פולו או לפחות כמו קולומבוס כשהוא גילה את אמריקה.

בדרך חזרה לכיוון המלון, מעודדת , אני עוצרת מול חלון הראווה של מסעדת דלפק קטנה שבנזוגי הראה לי בלילה הקודם "פה מוכרים ראמן. זה מה שאני אוכל בשבתות בצהריים" אמר ולא ייסף. עכשיו הוא אוכל באיזו מסעדת יוקרה עם היפנים שלו, ואני מול החלון מביטה בספקנות על הדלפק שגודלו מטר וחצי לכל היותר.  הצבא צועד על קיבתו, אני מזכירה לעצמי ופותחת את הדלת בבת אחת - כמו שקופצים לבריכה.

ראמן הוא מרק צח עם אטריות קמח חיטה שנקראות גם ראמן. על הבסיס הזה יש הרבה גיוונים תוספות וקישוטים. מחיר: בסביבות 600 ין . אני שתיתי מיסו ראמן - שזה מרק עם אטריות מתובל במיסו - משחה המופקת מפולי סויה.  הנה מילון ראמן קצר: יאסאי ראמן - על בסיס ירקות, שיאו ראמן - נראה יותר כמו מרק צח. שיאו - מלח. ויש גם ראמן אדמוני משהו - עם רסק עגבניות חריף. 

את האטריות תמיד מוסיפים למרק ברגע האחרון ומקשטים בביצה קשה, ירקות, מיני פשטידות דגים ופרוסות של בשר חזיר. 

הראמן שהוא אחד מהמאכלים הזולים והפופולריים ביותר ביפן נולד כמו הרבה דברים אחרים בסין. לכן ניתן למצוא אותו במסעדות "סיניות" בחברת גיוזה, אורז מטוגן ושאר מוקפצים. המרכאות באות להזכיר שלמרות שמדובר באוכל סיני זוהי גירסה יפנית מקומית וספק רב אם תמצאו אוכל כזה בסין. במרכולים ובחנויות ניתן למצוא שפע של ראמן מוכן ויבש ממש כמו המנה החמה שלנו - אבל כמובן שאין מה להשוות לדבר האמיתי .

את הפעם ההיא לא אשכח לעולם, גם בגלל שזו הפעם הראשונה שהצליח לי לאכול עם מקלות, גם בגלל שזה היה נורא טעים וביתי, וגם בגלל שהחלטתי שאם הצלחתי לנסוע להאראג'וקו ולחזור ולאכול ראמן עם מקלות שום דבר כבר לא יכול להיות קשה מדי.

מסעדת ראמן מומלצת

Yokarou Ramen. טלפון: 3431-2080

Toranomon 3-8-2. Kamiyacho Tokyo

וכמובן כל מסעדת ראמן קטנה בכל קרן רחוב.

מיסו ראמן

למרק : 

1/2 ק"ג כנפי עוף

2 גזרים

1 כרוב סיני או רגיל

1 כוס סלרי קצוץ

לטיגון (ואז למרק):

1 כף שמן

1 כפית שמן שומשום 

2 שיני שום

1 כף ג'ינג'ר מגורר

100 גרם משחת מיסו

3 כפות מירין (יין אורז מתוק)

50 גרם רוטב סויה יפני  

1 כף אבקת מרק בשר מומסת

פלפל חריף לפי הטעם

להרכבת הראמן:

אטריות ראמן מבושלות

לקישוט:

חצאי ביצים קשות

בצל ירוק

אצות וואקאמה

בשר חזיר מבושל ופרוס לפרוסות דקיקות

קוביות טופו

הכנה: 

1. מערבבים את כל חומרי המרק בסיר, מביאים לרתיחה וממשיכים לבשל על להבה בינונית במשך 1/2 1 שעה. מסננים. 
2. מחממים שמן בווק ומטגנים את כל החומרים לטיגון. מוסיפים למרק ומבשלים עוד 2 דקות.
3. מרכיבים את המנה: יוצקים מרק צח לקערית גדולה יחסית (יותר מאלו המשמשות למרק מיסו), מוסיפים חופן אטריות ראמן מבושלות, מקשטים בחומרי הקישוט ומגישים מיד.