געגועים לבוסתן

לחצו כאן לעוד בוסתנים

בוסתן. לא יותר מאשר מילה נרדפת לגן, אבל רק למשמע המילה יש איזו תחושת געגוע למשהו שלא נכיר לעולם, למשהו שהיה ואיננו עוד, כאילו מדובר בגנים התלויים של בבל לפחות. מקורה של המילה הוא בפרסית ומשמעותה היא מקום הריח (בו-ריח, אסתן- מקום), העברית והערבית אימצו אותה אליהן.

כשאומרים בוסתנים הכוונה היא בעיקר לגנים ביתיים בהם עצי פרי המספיקים לתצרוכת הביתית, חלקה קטנה עם עץ אחד או שניים מכל סוג, אולי קצת תבלינים וכמה שיחי ירקות. מטבע הדברים מניב הבוסתן פרי מסביב לשנה, כל עונה והפרי שלה. העונה הטובה ביותר לטיול ברבים מהבוסתנים הנטושים בארץ היא עכשיו; אחרי הענבים והצבר בא תור התאנים הרימונים התמרים והזיתים.

להוציא שתילת בוסתנים פה ושם על ידי קק"ל, בעיקר כאלו שיהיו ראויים לטיול בעוד עשור או שניים, רוב הבוסתנים הראויים לביקור נמצאים במקומות בהם היו כפרים ערביים עד מלחמת 48. ברור כי הנושא טעון פוליטית, מאוד טעון פוליטית, ובכל זאת בקשה: את התגובות בעניין כן נקבא לא נקבא, זכות השיבה, זכות השבעה, וזכות השיבא אנא השאירו בעמודי החדשות. כי בינתיים לפחות, הפרי מבשיל על העצים והשיחים ואין קוטף. עניינו כאן (גם אם יש פה יותר משמץ של טמינת הראש בחול) הוא היכן ניתן למצוא בוסתן משיב נפש בו אפשר להתיישב תחת איזו גפן או תאנה לכוס קפה בטרם שלכת, כשהילדים מתרגלים קטיף עצמי. מכתימים את המכנסיים במיץ הרימונים שלא תוריד שום אבקת כביסה, ומציצים בדאגה לכל תאנה ותאנה, שהרי פרי התאנה פותח לחרקים את נקבוביתו בלארג'יות יוצאת דופן.

בוסתנים באזור יער רוחמה

הפרי מבשיל מן החם אל הקר, מן הדרום אל הצפון, ומן המקומות הנמוכים לכיוון הפסגות. הראשונים לתת פרי הם הבוסתנים באזור יער רוחמה. "מי שנוסע לאט לאט בין הגבעות באזור יער רוחמה" אומר מדריך הטיולים משה פרנק, "יוכל להבחין בהמון בוסתנים, גדולים ומלאי פרי. את הבוסתנים ניתן למצוא בדרך כלל בוואדי".

מערבית משם, מצפון לכביש 334 המוביל לכיוון שדרות נמצאים שרידי הכפר הערבי הוג'. בוסתני הכפר הם בנחל הוגה שמסתעף מנחל שקמה בצמוד לשטחים של חוות השקמים. יש שם תאנים וסברס וענבים ושקדים שהיו של הכפר ושלהגיע אליהם אי אפשר ברכב כביש. בימים אלו ספק אם אפילו שאריות יש שם. מעט גבוה יותר, בפארק בריטניה, נותרו כמה עצים מבוסתני הכפר עג'ור וגם הם עדיין נותנים פרי.

בוסתנים באזור אשקלון

פארק החולות שוכן דרומית לאשדוד, ואחד ממסלולי הטיול הקצרים בפארק הוא לבוסתן ולדיונה הגדולה. הבוסתן בחולות נמצא ממש דרומית לחניון השקמים, בשקע גדול בחולות המכוסה בסבך צמחייה גדלים גם עצי דקל ותאנה. שקע כזה, מוואסי, שנחפר על מנת לטעת את העצים קרוב מספיק למי התהום ניתן למצוא גם מימין לכביש בנסיעה מאזור התעשייה של אשקלון לאשקלון עצמה.

בוסתנים באזור שפלת יהודה

עוד בשפלת יהודה: בוסנתי הכפר סרעא, ששרדו למרגלות תל צרעה (על דרך הפסלים ביער הנשיא, פארק רבין), עירו של מנוח אבי שמשון הגיבור, שבשנים האחרונות גם צץ להם קבר (ציון ליתר דיוק) בהר שמנגד. עצי פרי רבים (חלקם כבר נטעו על ידי הקק"ל) ניתן למצוא הן מצפון לתל, בסביבות בית המוכתאר עליו נבנתה נקודת התצפית אל התל והן מצדו הדרומי. מזרחית לבית שמש בסמוך למושב מחסיה, ניתן למצוא את בוסתני דיר אבאן.

בוסתנים בהרי ירושלים

מי שפספס את העונה בשפלה, יוכל לתפוס אותה בהרי ירושלים. התאנים למשל, כבר הבשילו. "בכל מקום בהרי יהודה, איפה שתשים את האצבע מישהו חי מחקלאות בתקופה זו או אחרת", מסבירה דינה וינשטיין, פקחית רשות שמורות הטבע, וממליצה על ביקור בעין סעדים שבשמורת הטבע חורבת סעדים. בשמורה יש שני מעיינות נובעים, בריכות אגירה, טרסות חקלאיות ובית חוה ישן, שם תמצאו עצי שקד וענבים, אגסים תאנים ורימונים. מיד אחרי הכניסה הרשמית למושב עמינדב (מכביש 3877, לא מכיוון אורה) לפני הפנייה ליד קנדי – יש פנייה ימינה, ושילוט. גם שם באזור ניתן לעשות טיול רגלי לאורך 'שביל המעיינות' - מסלול מקוקל המוביל מיד קנדי דרך עינות עמינדב ועינות עוזי עד לעין חנדק (לא לשכוח נרות או פנסים). (קישור).

"עין טייסים מאוד דומה מבחינה זו", מוסיפה וינשטיין. גם שם נקבה עתיקה, בית חווה ישן, טרסות ובריכת אגירה שלמרות שכבר חלף לו הקיץ מגיעים בה השנה המים עד קצותיה. מהבריכה מובילות תעלות מים מבוטנות. שם גדלים גם אגוזי מלך ולימונים. ליד עין קובי יש מטע מוזנח של חבושים, ופעם, לפני שעבר שם הכביש, בוסתני ליפתא היו הכי קרובים והכי שווים (לא הכל החריבו הדחפורים). המעיין - עין ליפתא או עין נפתוח - התאנים שסביבו, הבוסתנים תחתיו, ושאר שרידי הכפר הוכרזו כשמורת טבע עירונית. ובאיזור ירושלים אי אפשר מבלי להזכיר את הבוסתן הקטן בעין חמד, וכמובן את הסטף.

הסטף, "אתר לשחזור חקלאות ההרית", גם הוא כפר ערבי נטוש. אמנם המחקר הארכיאולוגי מצביע על התיישבות במקום עוד טרם ימי אברהם אבינו, אבל העצים במקום לא כל כך עתיקים. מתחילת שנות השמונים ועד היום מתבצעת במקום מלאכת שיקום ושחזור של חקלאות הטרסות. ניתן לראות בו חקלאות שלחין וחקלאות בעל כאחד, וכמו בכל הארץ, גם יש נטיעות. המעגל נסגר במה שנקרא בוסתנוף: השכרת חלקות לירושלמים (ושאר עירוניים) המעוניינים בבוסתן משלהם "גינות ירק קטנות כתחביב וכעיסוק לשעות הפנאי". רקריאיישן יעני, אבל אורגני. עם כל הציניות, בסופו של יום שווה לבקר שם, אם מה שרוצים להפיק מהעניין הוא לא רק סלסלת תאנים, צנצנת זיתים, או צרור חרובים שעד שמחפשים אותם בט"ו בשבט כבר אינם ראויים למאכל כלב.