סופיה תחילה

עיר במרחק הליכה

למרות שסופיה מאכלסת כ-1.2 מיליון תושבים, מרבית האתרים בה שוכנים במרחק הליכה זה מזה. יש לה היסטוריה של כמעט 7,000 שנה, שלאורכן החליפה שמות לא מעטים. מהמאה ה-14 נודעה העיר השוכנת למרגלות הר ויטושה בשמה העכשווי, אותו העניקה לה כנסיית סט סופיה, אחד המבנים הארכיטקטונים המרשימים ביותר בבולגריה ובמזרח אירופה כולה, שהתחילה להיבנות בימי הקיסר הביזנטי יוסטניאן, בשנת 527 לספירה.

בתקופה הטורקית הצמידו לכנסיה צריח של מסגד, והיא עברה הסבה לאיסלאם. הכנסיה שרדה גם שתי רעידות אדמה במאה ה-19, שאחת מהן הרסה את צריח המסגד, שננטש עקב כך. בתחילת המאה ה-20 הוחל בשיפוצה, והכנסיה חזרה לתפקודה הנוצרי. כיכר סט אלכסנדר נבסקי היא הגדולה ביותר בעיר, והכנסיה הנושאת אותו שם בולטת בכיפתה המרשימה, המצופה בלא פחות מ-8 ק"ג זהב. בפנים הכנסיה נמצא אוסף איקונות מעניין.

הכנסיה נבנתה בסגנון ניאו-ביזנטי, שהיה אהוד על האדריכלים הרוסיים בסוף המאה שעברה, כאות הוקרה לצאר הרוסי אלכסנדר השני, שצבאו שיחרר את בולגריה מעול הטורקים בשלהי המאה ה-19. הכיכר הרחבה מסביב מאכלסת דוכנים של עתיקות, בעיקר סמלים, מדים ואביזרים מהתקופה הקומוניסטית, ומדי פעם שימשה אתר להפגנות המוניות. אגב, כיכר גריבאלדי, הנמצאת ליד בניין הדואר המרכזי, היא הכיכר הקטנה ביותר בעיר.

מהתקופה הארוכה של השלטון הטורקי שימרו הבולגרים את מבנה החמאם המרשים ואת המסגד השחור, שכונה כך בגלל צבע האבנים ששימשו לבנייתו. גם הארמון המלכותי והגלריה הלאומית ראויים לביקור. כדאי לבקר גם ב"רוטונדה של סט ג'ורג'", הבנויה מלבנים אדומות ונחשבת למבנה העתיק ביותר בסופיה. היא ממוקמת מאחורי מלון שרתון. במקום נחשפו שלוש שכבות של ציורי פרסקו, שהקדומה בהן מיוחסת למאה ה-10.

כדאי להצטרף לאחד הסיורים העירוניים המוצעים לתיירים (בתשלום) בבתי המלון הגדולים, שאורכם כחצי יום. בבתי המלון יכולים גם חובבי האופרה להשיג כרטיסים לבית האופרה של סופיה, בו אפשר ליהנות מביצוע איכותי של אחת הקלאסיקות.

ותודה לרב אלמוזלינו

חלק מזמן השהייה בסופיה מומלץ להקדיש לרובע היהודי, להתרשם מהבתים היפים ומהחנויות שהוחזרו לאחרונה לבעליהן היהודים המקוריים. מרתק במיוחד הביקור בבית-הכנסת המרשים של הקהילה, שנראה כמו ארמון בסגנון מורי-ספרדי ונפתח לתפילה כבר ב-1909. בקומה השנייה של בית-הכנסת מוזיאון המוקדש לתולדות יהודי סופיה. שם יתברר לכם שהבולגרי היחיד שזכה בפרס נובל לספרות הוא יהודי בשם אליאס קאנטי, ושמי שהציל את העיר סופיה מהרס בידי הטורקים היה רב הקהילה אלמוזלינו.

אחרי מרד כושל של הבולגרים בטורקים, בשלהי המאה ה-19, החליט הפחה סולימן להחריב כליל את העיר סופיה. כל מסעות השכנוע וההשתדלויות של גדולי הכנסיה הנוצרית והפטריארכים הבולגרים לא עזרו, סולימן התעקש על ביצוע הפקודה. אז ביקש להתקבל אצלו רב הקהילה, יהודי נשוא פנים בשם אלמוזלינו. הוא ניגש לפחה ירום הודו, לחש דבר מה באוזנו ומיד הודיע המושל הטורקי חמור הסבר על ביטול פקודת ההרס של העיר.

זמן רב התלבטו הבולגרים בשאלה מה היה הדבר שלחש הרב באוזני השליט הטורקי. השמועה בין היהודים גרסה שהרב גילה לשליט ששמו האמיתי הוא שלמה, ושהוא נצר למשפחה יהודית, ואי-לכך חובה עליו לשנות את החלטת ההרס. הבולגרים כיבדו את זכר הרב בקריאת הפארק מול מלון גרנד הוטל בולגריה במרכז סופיה על-שמו.

אוהבי שווקים ימצאו את מבוקשם ב"לידיי'ס מארקט", ליד התחנה המרכזית. שוק קטן יותר נמצא ב- STENA RIMSKA , ליד שרידי החומה העתיקה. שוק נוסף נמצא מאחורי השגרירות הרומנית.

טרנובו: המלך והמלכה בהופעה חיה

היעד הראשון לאחר הביקור בסופיה, אליו כדאי להגיע בטיול בן יום לפחות, הוא העיר ואליקו טרנובו השוכנת ממזרח לסופיה, בלב ההררי של בולגריה. ניתן לרכוש טיול מאורגן באמצעות סוכני הנסיעות בישראל או להתארגן לבד ולנסוע ברכבת או ברכב שכור.

העיר שימשה בירת המדינה בתקופת הממלכה השניה של בולגריה, מ-1185 עד הכיבוש הטורקי בשנת 1396. העיר, ששימרה את אווירתה הקסומה העתיקה, נחשבת לאחת הערים היפות במזרח-אירופה. בתי האבן היפים ברובע העתיק שלה מיתמרים זה מעל זה, כשגגו של האחד משמש כמין מרפסת לבית שמעליו. הקניון התלול שחפר נהר ינטרה, המבתר את העיר בצורת שבלול, יוצר מעין הגנה טבעית מסביב לחומות המצודה שנבנתה על גבעת TZAREVETS , שהיתה היעד האחרון שנפל בידי הטורקים.

על פסגת הגבעה, ליד שרידי ארמון המלוכה, נבנתה כנסיית הפטריארכים המרשימה. לא רחוק מהם נותר המגדל המבוצר של הקיסר הלטיני בולדווין מפלנדריה, שנשבה והוצא להורג בידי הצאר הבולגרי קאלויאן, לאחר שאשתו התאהבה בקיסר השבוי. בכניסה למצודה עומד בולגרי המפעיל בובות מכניות שיצר במו ידיו, בדמות המלך, המלכה וליצן החצר, שמספרים באנגלית שוטפת את תולדות המצור הטורקי וסופו הטראגי לעם הבולגרי. בעיקר אסור להחמיץ את המופע הלילי האור-קולי, המציג את אירועי המצור.

ארבאנאסי: כנסיות בלי פעמונים

העיירה ארבאנאסי הסמוכה, 13 ק"מ מהעיר טרנובו, היתה בעבר משכנה של משפחת המלוכה הבולגרית. בתי העץ והאבן העתיקים בעיירה נראים כמו מבצרים מיניאטוריים. ניתן לבקר בבתים ולהתרשם מהעיצוב המפואר. המשפחות היו מתבצרות בקומה השניה בעת סכנה, כאשר מדרגות נסתרות היו מאפשרות לרדת למשכנם של בעלי החיים בקומה הראשונה ולהאכילם.

עיקר האטרקציה במקום הם שני המנזרים וחמשת הכנסיות שהשתמרו. הכנסיה העתיקה יותר, שנבנתה ב-1637, נראית צנועה מבחוץ, בהתאם להנחיות הקפדניות של השליטים הטורקים, שהגבילו את גובה הכנסיות לגובהו של טורקי הרכוב על סוסו, וביטלו לחלוטין את מגדלי הפעמונים של הכנסיות, שצלצולם לא ערב לאוזנם הרגישה של השליטים המוסלמים. הבולגרים הנוצרים התחכמו וחפרו את קרקעית אולם הכנסיה לתוך האדמה, וכך יצרו אולם תפילה בגובה מרשים, שקירותיו מכוסים כולם בציורים עתיקים של אמנים לא ידועים, שיצרו במשך הדורות לא פחות מ-3,500 דמויות, המציגות סצינות תנ"כיות.

Etara: לחם מקומי

אתר נוסף שניתן להגיע אליו לאחר הביקור בטרנובו הוא המוזיאון הפתוח ETARA , שנמצא כ-50 ק"מ דרומה. במקום שימרו את אורח החיים של תושבי בולגריה בתחילת המאה ה-19, על בתי העץ העתיקים שלהם, המוסקים בעצים, ואפילו שיחזרו טחנת קמח המפיקה אנרגיה ממים זורמים. אותה אנרגיה מפעילה גם מכשירים נוספים, כמו סכיני חיתוך וכלי נגרות פרימיטיביים. בעיירה המשוחזרת נמצאים כל בעלי המלאכה האופייניים לתקופה, מרצענים וחייטים ועד יצרני כלי-נשק. בעלי המקצוע החביבים ביותר על המבקרים הם כמובן האופים, שמציעים למכירה את הלחמים הנאפים לעיני התיירים.

המנזרים ברחבי בולגריה, שהראשונים בהם הופיעו ליד מרכזי הערים בבולגריה כבר במאה התשיעית, הם אלו שהצליחו לשמר במהלך הכיבוש הטורקי בן כמעט 500 השנים את רוחה ותרבותה של בולגריה הנוצרית. נזירים בודדים מתגוררים בהם עד עצם היום הזה.