פלסטיקים בסוכה

"שלום לכם ילדים טובים. היום, לכבוד החג הבא עלינו לטובה, נלמד איך להכין קישוטים מיוחדים לסוכה. אתם יודעים ילדים, כשהייתי אני עצמי ילדה, לא היו לנו תמיד קישוטים מוכנים לקנותם. זאת הסיבה שהיינו יוצרים בעצמנו מגוון גדול של שאאאר-ש-רות יפות וצבעוניות, פ-נסי נייר מקסימים ועוד ועוד..."

כמה שאני מתגעגע אליה, לבתיה עוזיאל. אתם לא? אם זה היה תלוי בי, ולצערי כמובן שזה לא, הייתי מחפש בכל נבכי מחסני-גנזכי-מה-שזה-לא-יהיה-שהם-קוראים-לזה-המרתפים-האלה של הטלויזיה הלימודית, מוציא משם את כל פרקי התוכנית שלה ומשדר אותם שוב. מה יש? שידורים חוזרים של "זהו זה"  אפשר, וזה לא?

אז זאת הקריאה הראשונה שלי השבוע. ברם, קריאתי הנרגשת לא פחות, היא לברור סוגיה שהטרידה אותי לא מעט מאז ימי בחרותי. מותר פירות מפלסטיק בסוכה, או אסור?

אני לא מתכוון חלילה לזלזל או משהו כזה, אלא רק להעלות כאן נקודה כואבת ביותר: עקיצות. כל שנה היינו מקשטים את הסוכה בכל מיני פירות ארצישראליים כאלה: אשכולות תמרים, כמה רימונים (מהגינה של זוארץ), שרשאות דבלים שפעם היו כמותן בכל מכולת, תפוחים ואפילו ענבים בערב החג עצמו.

תמיד היינו תולים את הפירות והירקות לקישוט והם, תמיד, היו מתחילים למשוך זבובונים ודבורים כבר ביום השני של החג - ואנחנו היינו נעקצים וסובלים. שנה אחת חשבתי לקחת לכה, לטבול בה את הדבלים הארורות ולתלות את זה ככה בסוכה.

כבר כתבתי בשנה שעברה על הסיכון בהכנת קישוטים ושרשראות לסוכות: על השימוש במספרי חייט ענקיים וכבדים עם בורג מרכזי רופף במיוחד, על הסנפת דבק פלסטי ועל נעיצה לא וולונטרית של סיכות שדכן בפרקי האצבעות השונים. ככה זה היה פעם. היום אנחנו, כישראלים גאים, הצלחנו להתגבר על כל זה בצורה פשוטה ביותר: אנחנו משלמים לסינים שיעשו בשבילנו את העבודה.

תראו מה נעשה בחנויות שמוכרות קישוטים לסוכה. יש שם מאות דוגמאות של פניסים סיניים, כל מיני מבריקים נשפכים, שרשראות פילם צבעוניות ומה לא, הכל "מייד אין צ'יינה" כמובן. בעידן של סכך לנצח שעשוי מפלסטיק או מ"קנים מטופלים" למהדרין, איזה ילד ישב להכין שרשראות נייר?

אז אם היתה לנו כזאת הצלחה עם הסינים והקישוטים, יש לי הצעה נוספת: למה שלא יהיו גם פירות העונה מפלסטיק? ממילא אי אפשר יהיה להבחין ממש, אפילו אם מישהו ינגוס בטעות. היות והחברים במכון וולקני רוצים שהפירות יראו יפה, אבל לא בהכרח יהיו טעימים, הטעם יהיה אותו טעם. אם תטעמו עגבניה מודרנית תחשבו ממילא שהיא עשויה מפלסטיק, לא? אז למה להתאמץ? אפשר היום לעשות דברים יוצאים מן הכלל עם פי וי סי ולייצר פירות מלאכותיים שיראו ממש ממש כמו המקור. אפשר יהיה לבלבל אפילו את הדבורה מאיה מהאגדה על שלמה המלך. וזה גם חסכוני יותר בסופו של דבר: בהתחשב במחירי הפירות והירקות הנוכחיים, הרבה יותר זול לקנות קילו רימוני פלסטיק שיחזיקו גם לשנה הבאה, מאשר קילו רימונים אמיתיים, שייתיבשו עד עבור החג.

ומה תאכלו בסוכה כשתשבו מתחת לפירות הפלסטיק האמיתיים שלכם? ג', ידידי הצפון אפריקאי, יאכל מן הסתם דברים עם שמות אקזוטיים כמו מחמאר, או מרק סורבה. הסבתא הפולניה שלי היתה מכינה מרק עם קרעפלאך ממולאים בבשר טחון וכבד, געפליטע פיש , "געהאקטע לייבער" - כבד קצוץ, ועלי כרוב ממולאים בבשר ואורז, שאותם הגישה בסיר כבד ששומר על חומם. 

למה כל הקצוצים והמוכים האלה? כי קרעפלאך וירקות ממולאים בבשר טחון, ובתרגום מילולי "מוּכֶּה" - הם בהחלט עניין לסוכות.

סבא שלי טען שאוכלים מאכלי בשר "מוכה" כזכר למכות מצרים, הסבא השני טען שזה זכר למכות שחטפנו מהגויים איפה שלא היינו ואני שמעתי שהנוהג בא משלושת החגים בהם מכים: יום כיפור - על החטאים, סוכות - בערבות ובפורים - את המן. מכים או לא מכים, סוכות מקושטות או לא סוכות בכלל, שיהיה רק שמח.

עוף ופירות מיובשים

מנה מאוד צבעונית ויפה, שיכולה לשמש קישוט בפני עצמה.

חומרים:

עוף, או חלקי עוף, בגודל בינוני

1/2 ק"ג דבלים ושזיפים מיובשים

מעט גזר גמדי (או 2 גזרים צעירים, פרוסים לפרוסות)

2 בצלים בינוניים, קצוצים 

2 כפות דבש

1/4 כפית פלפל קאיין (פפריקה חריפה, לא חובה) או מעט מיץ לימון לשבירת המתיקות

מלח ופלפל

מעט שמן להשחמת העוף ומעט חמאה או מרגרינה לאידוי הבצל והפירות

מעט ברנדי

הכנה:

1. בבוקר ההכנה, או שעה לפחות לפניה, משרים את הפירות היבשים במים עם מעט ברנדי.

2. שוטפים את חלקי העוף, מיבשים ומשחימים מכל הצדדים.

3. ממיסים חמאה במחבת, ומאדים את הבצל. מוסיפים לסיר עם העוף. מוסיפים את הדבש , הפלפל החריף או מיץ הלימון ומערבבים.

4. קוצצים ומוסיפים את הפירות היבשים על נוזל ההשריה שלהם אל הסיר. אם אתם רוצים להוסיף אורז, הוסיפו נוזלים ביחס של כ-2/3 מכמות האורז ותבלו מעט יותר, בהתאם. אל תוסיפו יותר מ-1/2 1 כוסות אורז לבן. מניחים או מפזרים את גזר למעלה.

5. מכסים ומבשלים על להבה בינונית-נמוכה עד שהעוף התרכך והאורז, אם יש, מוכן.

כרוב ממולא בנוסח פולני

חומרים:

1 כרוב בינוני

1 כוס אורז

250 גרם בשר בקר טחון, רצוי דווקא מעט שמן, לטעם "אותנטי"

2 בצלים גדולים

1/2 כפית פפריקה מתוקה

מלח ופלפל

קופסת רסק עגבניות

כף קמח

הכנה:

1. מרככים את עלי הכרוב: חולטים אותם במים רותחים, מקפיאים את ראש הכרוב כמה שעות קודם לבישול או מאדים במיקרו.

2. קוצצים ומטגנים את הבצל עם מלח ופלפל ומעט פפריקה. כשהבצל שקוף, מוסיפים את האורז ומטגנים מעט ואז את הבשר הטחון עם 1/2 כוס מים וממשיכים לבשל עוד כ-10 עד 15 דקות.

3. מרפדים את תחתית הסיר בכמה עלי כרוב קרועים (יש מי שמשתמשים בגלדים החומים של הבצל).

4. ממלאים את הכרוב במלית: מניחים מעט מהמלית בקצה העבה של עלה הכרוב, מכניסים פנימה את שני הצדדים ומגלגלים.

מניחים את הממולאים בסיר, זה לצד זה, קרובים ככל האפשר.

5. מערבבים את רסק העגבניות עם מעט קמח, מוסיפים מים, מערבבים ויוצקים לסיר.

6. מכסים ומבשלים (או אופים בקדירה בתנור בחום של 180 מעלות צלזיוס) כ-40 עד 45 דקות.

קדירת עוף באורז, עדשים ועגבניות

חומרים:

2 ק"ג כרעיים מחולקות

1/2 1 כוסות אורז

1/2 כוס עדשים כתומות, או חומות

3 עגבניות

2 בצלים גדולים

2 גזרים קטנים

כ-10 תרמילי הל

1 כף זרעי כוסברה שלמים

1 קופסה קטנה של רסק עגבניות

מעט קמח

2 כפות בהרט

מלח ופלפל

מים

הכנה:

1. מחממים תנור ל-150 מעלות צלזיוס.

2. משרים את האורז עם העדשים כ-20 דקות במים. קוצצים גס את הבצל.

3. בתוך קדירה גדולה (כ-5 ליטר), מטגנים את הבצל במעט שמן. לאחר שהוא משקיף, מוציאים, מוסיפים את חלקי העוף ומזהיבים אותם.

4. בינתיים. מסננים את האורז ומערבבים עם כף בהרט.

5. חותכים את העגבניות לשמיניות ואת הגזרים לפרוסות. מחזירים את הבצל לקדירה, מערבבים עם העוף ומוסיפים את העגבניות והגזרים. מאדים כ-10 דקות במכסה פתוח. מוסיפים את האורז והעדשים, מפזרים עליהם את זרעי הכוסברה ומחזירים אותם פנימה יחד עם ההל.

6. מעבירים את רסק העגבניות לקערה קטנה, מוסיפים נפח שווה של מים וכף קמח. מערבבים היטב עם כף בהרט ויוצקים מעל האורז.

מוסיפים מים עד גובה התבשיל.

7. מכסים, מכבים את האש ומעבירים את הקדרה לתנור. אופים כ-1/2 1 שעות, או עד שמוכן.