האופציה הזולה: חושות
החוק המצרי אינו מתיר להיזרק סתם כך בשק שינה ליד המים, והחושה היא פיתרון מוצלח לכך. כאשר הדבר נעשה מבחירה זה סבבה, אבל אם הסיבה היא מצוקת הדיור - זה כבר פחות נעים
בנסיעה דרומה מטאבה ישנם לכל אורך החוף, עד אחרי נואיבה, עשרות רבות של אתרי חושות שצצו שם בשנים האחרונות. חושה היא על פי רוב בקתת קש על חוף הים. בכל מקבץ שכזה ('קאמפ', אם תרצו מחנה) ישנם שירותים ומקלחות משותפים, ומסעדה – עיקר פרנסתם של בעלי החוף.
ישנן חושות שממש אין בהן כלום: רק ארבעה קירות ותקרה מקני קש, דלת, ושטיח בדואי הפרוש על החול. ישנן כאלו שכבר ניצבות על יציקת בטון, כאלו שיש בהן גם מזרון ולפעמים גם מיטה וארון או שידה. יש גם כאלו המחוברות לחשמל ויש בהן נורה ולעיתים אפילו מאוורר.
מאוד מאוד מומלץ לקרוא את המדריך המלא לחושות שפרסם כאן לפני ארבע שנים צביקה גילת, דקות לפני שזרם הישראלים סיניה פסק באחת בתשרי תשס"א.
התיקון היחידי למה שנאמר במדריך של גילת הוא שאין כיום חושות על שפת הפיורד, 5 קילומטר דרומית לטאבה. נהג המונית יסביר לכם שהג'זירה (אכן, לא רק תחנת שידור) נמצאת באחריות משטרת התיירות (אגב, ארגון שנמצא שם בשבילכם) וכך גם סוכות הקש שעל שפת הפיורד.
פורסם לראשונה 25.09.03, 10:01
מכאן ואילך מתחיל החוף להצטופף. ביר סוויר
צילום: גילי סופר
פעם היה כאן רק קאמפ אחד. ראס-א-שיטאן
צילום: גילי סופר
היום יש גם אינטרנט ומזגן. נואיבה
מומלצים
