מילון המטייל הישראלי
רק אצלנו הערה שלא במקומה למנגליסט עלולה להסתיים ברצח. מילון המונחים השלם למטייל הישראלי - מאוהל ועד תרמוס
אוהל: מסחבה מרופטת התלויה בקושי על ארבע כלונסאות ועד אולם חתונות מפואר מברזנט. בהיסטוריה של הטיולים מופיעים כמה מקרים בהם הצליחו בני-אדם להירדם בתוך הדבר הזה.
בגאז': תא מטען ברכב, שנכנס בו הכל (ועוד קצת): שמשיות, כיסאות, צידניות, תיקים. רק כשהוא מפוצץ לגמרי, דוחפים לתוכו גם איזה זוג אופניים. אין דבר כזה, "לא נסגר". בומבה קטנה לדלת, והכל ארוז וחתום.
גזלן: האיש-העסק הכי נלעג, הכי עלוב, הכי מסכן - שעושה הכי הרבה כסף. בכל פעם מחדש אנחנו מתנפלים עליו כאילו סיימנו זה עתה 40 שנה במדבר, ולא 40 דקות בדרך סלולה. המקום היחיד בעולם בו נקנה קרטיב שבור ולא נקבל עודף מעשרה שקלים.
דרבוקה: עוד לא התיישבנו לנוח, וכבר מישהו שולף את התוף המצרי ומחריש אוזניים. עם קצב המהלומות הבלתי-אחיד אפשר איכשהו לחיות, אבל לא עם הליווי המטורף של מחיאות הכפיים. והם עוד צועקים עליך: "מה אתה יושב בשקט?". מרוב רעש, לא מריחים את המנגל.
היינו פה! ניג'ס סדרתי שלא ברור למה לעזאזל הוא יוצא לטיולים. רק מגיעים לאתר, רגל אחת עוד באוטו, והוא כבר מתחנן להתקפל.
וו: האות השישית באלף-בית, שבדרך כלל תוקעת את כל המילונים (וו תלייה? נו באמת). עוד לא נולד הערך הראוי באות הזו, והוא גם לא ייוולד עכשיו. הלאה.
זבל: מי שמלכלך. כלומר, כולם. צחי פחי וציפי שק-פיפי מחבורת הזבל יכולים להתגאות בנו. כדור הארץ, הרבה פחות.
חומוס: מנת חובה. ערבי, דרוזי, ירושלמי, אבו-גוש, אבו-חסן, אבו-שוקרי. תגידו, לאבו-עלא אין חומוס?
טישרט: הזדמנות לצאת מהבית עם כל החולצות הבלויות והלא ראויות שעושות פרסומת ל'פחחות רכב יוסף ובניו', 'סטקיית פליקס', מה שתרצו. המערה, ההר, או חוף הים, יקבלו הכל בהבנה.
ילדים: אחרי ארבע שעות בהן התפתלנו בכבישים, וסוף-סוף הגענו לנקודה עליה חלמנו במפה, הקטן פורץ בבכי: הביתה!!! לפעמים שמרטף שווה זהב.
כביש החוף: מוצ"ש, צומת אולגה. גז, ברקס, גז, ברקס. הפקק של המדינה. הדרך מזכרון-יעקב לתל-אביב מעולם לא היתה ארוכה יותר. בזמן הזה כבר יכולנו לטוס ללונדון. למה לא עשינו את זה באמת?
לבנון: מדינה במזרח-התיכון שאנחנו אוהבים לתצפת עליה בטיולינו בצפון. לא נורא, כשביקרנו שם זה לא היה בילוי גדול.
מנגל: מהגרילים המסכנים שהילדים הכינו בשיעורי מלאכה בבית-הספר, ועד למפלצות המשוכללות עם מכלי הניקוז, התרמוסטטים וגופי החימום הנשלפים. בשעת מעשה, אל תנסו לעזור למנגליסט ואל תעירו לו. האיש בעל תואר שני במדעי הניפנוף.
נעליים: יוצאים לטיול? אחלה. נביא את נעלי הטרקים האטומות למים, שבולמות זעזועים ויודעות להוליך את הזיעה לשכבה החיצונית. אה, לא יוצאים מהאוטו? מה זה משנה. שיהיה.
סלולרי: כל אחד בא עם שני פלאפונים (אחד שלו, אחד של העבודה) ולא מפסיק לברבר. ועוד לא הזכרנו את ים הצילצולים שמסביב.
עיתון: אוספים את כל מוספי החג, כולל הדרושים, ומעמיסים. שחלילה לא נפספס כתבה. אז מה אם הם חוזרים הביתה בדיוק כפי שיצאו ממנו (חוץ מהחלקים בהם השתמשו הילדים לניגוב הידיים).
פיתה: לא משנה כמה היא קטנה, תמיד נצליח לדחוף לתוכה שני סטייקים והר של חומוס-צ'יפס-סלט. בטח שהיא תיקרע. אבל זו לא סיבה לרחם עליה.
צימר: פעם היינו נוסעים לבתי-מלון, אבל אז המציאו את הצימרים. כולם עם ג'קוזי, כולם עם הנוף הכי יפה בארץ, כולם עם ארוחת הבוקר הכי מושקעת. מרוב צימרים לא רואים את היער.
קפה: בכל טיול צץ הגבר שעוד לפני שחונים יוציא פקל קפה ויכין לחבר'ה משקה דלוח. בעוד כולם נחנקים, הוא נאנח בהתפעלות עצמית: "אח, איזה קפה, איזה קפה". אח, איזה נודניק.
רדיו: חדשות כל שעה, מבזק חצי, אפילו דיווחי תנועה. כל הזמן מאזינים, מוכרחים להיות מחוברים. שחלילה לא נצא מהשיגרה. הרי לא בשביל זה יצאנו מהבית.
שש-בש: המשחק האולטימטיבי לטיולים. מתיישבים תחת עץ רענן, פותחים טאוולה וזורקים את הקוביות בסטייל, כאילו אנחנו בקזינו מפואר בווגאס. איך הבאת שש-שש, נוכל?!
תרמוס: עוד בנסיעה, עד שאיש הקפה ירביץ את הקטע שלו, נשתה איזה כוס מהמכל המצ'וקמק שמלווה אותנו עשרים שנה. פיכס, מאיה, עוד פעם עשית בלי סוכר?
הבגאז'. אין דבר כזה לא נסגר
איור: דובי קייך
גזלן. הכי נלעג שעושה הכי הרבה כסף
איור: דובי קייך
מושיקו אגזוזים. חולצה עם פרסומת
איור: דובי קייך
מומלצים