אפשר אחרת

כשהתפללנו "תכלה שנה וקללותיה", ראוי היה לזכור שהקללות הנוראות ביותר הן אלה שאנו מביאים על ראשינו במו ידינו. ואכן, זו היתה שנה של קללות וקלקולים, ואת התוצאה ראינו בסקר הקשה שפורסם ערב החג: 73% מהנשאלים סבורים כי לא מובטח עתיד טוב יותר לדור הצעיר. מה החליף את "לא אבדה תקוותנו" בתקווה אבודה?

נראה כאילו הממשלה עוסקת בכוונת מכוון בחרושת של עוני ובזריעת רוח של עוגמת נפש, בחיפוש אשמים, בטיפוח האשמות. קיצוצים לא ייצרו עתיד חדש. המדינה זקוקה לצמיחה, ולצמיחה דרושים קרקע נכונה ואוויר לנשימה. כל עוד יימשך הסירוב לנהל מו"מ וכל עוד יימשכו איומי האינתיפאדה, התיירות לא תתאושש, הבנייה לא תתעודד, ההשקעות לא יחזרו, מקומות עבודה חדשים לא יווצרו. ורק האבטלה והעוני יוסיפו לגדול ולהתפתח.

צריך להכות בטרור. אבל צריך גם לדעת שלא נוכל לו רק בכוח הזרוע. כשמחסלים טרוריסטים, לא מחסלים את הסכנה שאחרים יבואו במקומם. וכשרוצים לחסל את תשתית הטרור צריך להבין שאין מדובר רק בתשתית פיזית אלא גם בתשתית פוליטית ונפשית. כיבוש ועוני הם חממה לטרור.

המשך הסכסוך וקיבוע הכיבוש אוכלים כל חלקה טובה בקרבנו. הוצאות הביטחון עולות. תקציב החינוך קטן. הבריאות נפגעת. השכבות החלשות נחלשות עוד יותר. הן והמעמד הבינוני משלמים את מלוא המחיר. הממשלה שוקעת במחוזות פטליסטיים, מאבדת את כושר היוזמה ואת הדמיון היוצר.

הפטליזם מתבטא בהתעלמות מהשעון הדמוגרפי. כבר היום חיים בין הירדן לבין הים 5.4 מיליון יהודים ו-4.9 מיליון ערבים, והריבוי הערבי כמעט כפול מהריבוי היהודי. וכבר ברור שבתוך עשור נפסיד בוודאות את הרוב היהודי. וככל שקטן הפער הדמוגרפי גדל המתח הפוליטי.

הפטליזם מתבטא, למשל, בהשקעה בשטחים. גם הממשלה הזו יודעת, אפילו הסכימה בגמגום, שנצא מרוב השטחים. אבל היא משקיעה בהם כ-5 מיליארד שקלים, דרך התקציב האזרחי ודרך ההוצאה הביטחונית. הפטליזם מתבטא גם בתחום המדיני. ברגע שהממשלה אמרה שלא תנהל מו"מ כל עוד נמשך הטרור, היא איבדה את היוזמה המדינית. אחרים מנהלים את המדיניות במקומה, והיא נאלצת להסכים להגדרת מציאותנו בשטחים ככיבוש, לצורך להקים מדינה פלסטינית, לצורך שלא להסתפק בהסדר ביניים אלא להגיע לפתרון קבע בתוך שלוש שנים. היא לא ניהלה מו"מ, אבל נאלצה לקבל סיכומים שלא השתתפה בעיצובם.

הממשלה תולה הכל בערפאת, ומבטיחה לעם שאם הוא ייעלם מהמפה המדינית יעלו מנהיגים מתונים בצד הפלסטיני. בינתיים היא מתארת אותו ככל יכול מדיני וצבאי שעל פיו ישק דבר. אבל ראינו את ערפאת נכנע ללחצים בינלאומיים, ממש כשהממשלה כבר נכנעה לגבי רצונה לסלק אותו.

הפטליזם הוליד שיתוק. השיתוק קוטל את היוזמה ומביא עוני. אפשר אחרת. אפשר להכות בטרוריסטים וגם להכות בטרור על-ידי כך שנכה במניעו. אפשר להכות בטרור ולנהל מו"מ כדי ליצור אווירה אחרת בישראל וסביב ישראל. אפשר להקדים את ביצוע המדיניות שהסכמנו לה – שתי מדינות לשני עמים – במקום להימנע מהכרעה.