נורמנדי: חופים של תקווה
ביוני 1944 סימנה הפלישה של בעלות הברית לנורמנדי את המפנה שהביא לתבוסת הגרמנים במלחמת העולם ה-2. חבל הארץ היפהפה, הרווי זכרונות כואבים, מרגש גם היום, לפני או אחרי כוסית קלוואדוס וחריץ קממבר
| שעתיים מפריז |  | מסלול הפלישה | | | | |
שאלה: "בהתחלה, כשהגענו לנורמנדי, ולאחר מכן לפריז, הצרפתים כיבדו אותנו בכל דבר אפשרי - יין, גבינות, פירות. פשוט הכל. הם היו קופצים על צווארינו ומנשקים אותנו בכל מקום שהלכנו. אף פעם לא זכינו לקבלת פנים שכזו. אבל כפויי הטובה האלה שכחו את הכל".
תשובה: "לצרפתים אולי אין יותר יין, גבינות, פירות וקוניאק לחלק. הם אולי חיסלו את כל המאגרים שהסתירו מהגרמנים. ואגב, הצרפתים שיקראו את הדברים הכתובים מעלה יכולים בתורם לענות: מה האמריקאים כאלה כפויי טובה? הם כבר שכחו שכיבדנו אותם במעט שעוד נותר לנו".
השאלה והתשובה הנ"ל לקוחות ממדריך שימושי שחילקו המפקדים האמריקאים לחיילים ששירתו על אדמת צרפת בשנים 1945-1944, אלה שפלשו לחופי נורמנדי. 112 שאלות היו במדריך ועל כל הנחת יסוד קשה על צרפת או הצרפתים באה תשובה תואמת. הכל עולה במדריך הזה, מהאופי הצרפתי ועד להרגלי ההיגיינה שלו.
השנה, בעקבות התקררות היחסים בין שתי המדינות על רקע המלחמה בעיראק, מצאה לנכון הוצאת ספרים צרפתית להדפיס לקהל הרחב מחדש את המדריך המיוחד, שנראה פתאום כל כך אקטואלי. גם הביקורים בחופי הפלישה הפכו יותר חיוניים. כשהנשיאים בוש ושיראק מחמיצים פנים זה לזה, ראוי לזכור איך זה נראה בעבר.
לפני שהתיישבתי בדירתי בפריז כדי לכתוב על ביקורי באתרי הפלישה בנורמנדי, מזגתי לי כוסית קלוואדוס, כדי להיכנס לאווירה. את הבקבוק רכשתי בבית הקפה מול הכנסיה של סן מר ל'אגליז, העיירה הראשונה ששוחררה על ידי האמריקנים. שיכר התפוחים שהציעה לי בעלת המקום, שחיה כאן והחזיקה את אותו בית קפה גם אז, היה מעולה, כיאה לקלוואדוס של נורמנדי. השקפתי אז מבית הקפה שלה לעבר הכנסיה, שעל הגג שלה תלויה בובה בדמות צנחן אמריקאי. מי שצפה בסרט 'היום הארוך ביותר' זוכר היטב את תמונת הצנחן המסכן הזה, שמצנחו נתקע על גג הכנסיה.
המאהבת הצרפתיה
לפני שנדבר אך ורק על חופי הפלישה, וידוי קטן: אני אומנם מטורף על פריז, וכבר כמה שנים טובות אפילו נשוי לה, אבל "המאהבת" הצרפתיה שלי היא ללא ספק נורמנדי. פחות משעתיים נסיעה במכונית מפריז ואני כבר משוטט בעיירות מטריפות כמו אטרטה, העיירה של גי דה-מופאסן, או לה-טרפור המפתה במאכלי דגים מעולים, כשברקע הצוקים המרשימים והמרהיבים ביותר באירופה, תפאורה שהופכת כל דג לחוייה קולינרית.
בנורמנדי, חבל ארץ הכולל שני מחוזות (בס-נורמנדי והוט נורמנדי), מגדלים כבשים, פרות ותפוחים, ומייצרים גבינות נהדרות, כמו פון ל'אבק והקממבר המפורסמת. רק בשביל זה שווה הנסיעה.
לפני כמה חודשים הגעתי בפעם המי יודע כמה לאטרטה. התאריך היה 15 באוגוסט, מועד בו אם לא הזמנת מקום במלון ברחבי צרפת, רצוי שתיקח את המטוס הראשון חזרה לארץ או שתתנדב לתוכנית החלל הסינית. רעייתי המתחשבת הציעה שנשוב הביתה לפריז. הסכמתי לנסוע חזרה, אבל רק עד לגנים הקסומים של קלוד מונה בז'יברני.
כדי להרוויח זמן וסימפטיה, הסברתי לה שבימי הביניים היתה נורמנדיה מדינה חשובה ופורחת. סיפרתי לה איך וויליאם ה-2, דוכס נורמנדיה, כבש את אנגליה ב-1066 והיה לוויליאם הראשון, מלך אנגליה. סיפרתי לה כיצד היתה נורמנדיה סלע מחלוקת בין אנגליה לצרפת מאות בשנים, עד שהושבה לצרפת ב-1449. היא ענתה לי שהיא כבר יודעת ואף הוסיפה שאם אי-פעם נגיע לעיירה הצפונית יותר, באייה (הסמוכה מאוד לאומהאה ביץ'), נוכל לראות את כל הסיפור של וויליאם הכובש בטאפיסרי מפורט ומדהים, שטיח ארוג שאורכו 70 מטר בו מחולק הסיפור לשלושה חלקים.
חשבתי לרגע ואמרתי לעצמי: אוי לבושה. עשרות פעמים ביקרתי בנורמנדי, אבל אף פעם לא בחופי הפלישה. אף פעם לא נסעתי מערבית מאטרטה. אף פעם לא ביקרתי בבאניו, שהיתה העיר הראשונה ששוחררה על ידי האמריקנים (סן מר ל'אגליז היא העיירה הראשונה).
נוסעים מערבה, הודעתי. ומה עם חדר במלון, הקשתה האשה. כאות סולידריות עם המשחררים האמריקנים הסברתי לה שלהם לא היתה אפילו מכונית כדי לישון בה.
התנעתי את האוטו ואשתי פתחה בהסבר: "בשלהי מלחמה העולם השנייה פלשו צבאות בעלות הברית לנורמנדי ובכך פתחו את 'החזית השניה', שהביאה לתבוסת גרמניה וכניעתה".
למה את מספרת לי את מה שאני כבר יודע?, שאלתי אותה. "כדי לחסוך מעצמי את אותו הדבר", ענתה. באווירה נעימה זו שייטה מכוניתנו הכחולה ל-1944, ליתר דיוק ליוני 1944, כשכל אחד מנסה להראות לשני שהוא יודע יותר.
אני: "הכל החל ב-6 ביוני 1944, בשעה 00:05". היא: "תחילה צנחה חבורה מהדיביזיה הבריטית השישית". אני: "ואחר כך האמריקאים מהיחידה ה-101". היה נחמד במכונית.
כיוון שאני לא האדם המאורגן ביותר בנסיעות, עדיף שאשכח מהמסלול שלי ואנסה לשרטט מסלול מפורט, מסודר ומומלץ ביותר.
צפונה מקאן
צפונית מהעיר באייו, בין סן מר ל'אגליז לאויסטראהם, אפשר לבנות מסלול המשחזר למעשה את מבצע 'אוברלוד', תוך ביקור באתרים מרשימים, בתי קברות ומוזיאונים צבאיים ואתרי שיחזור קרבות שעושים שימוש במודלים עשויים להפליא. אפשר, אגב, להתחיל את המסע בעיר קאן, שם הוקם המוזיאון להנצחת הפלישה לנורמנדי. מקאן נוסעים מעט צפונה ומגיעים לבנוויל.
בנוויל: אם הגעתם לעיר הנמל החביבה, חפשו את גשר פגאסוס, שהוא למעשה שיחזור של הגשר ההיסטורי. בקפה 'גונדרה' יספרו לכם כולם שהמבנה בו שוכן בית הקפה היה הבית הראשון ששוחרר על ידי האמריקנים ב-6 ביוני 1944.
ראנוויל: כמה דקות נסיעה דרומית מבנוויל תוכלו לבקר בבית קברות בריטי, בו טמונים 2,151 צנחנים ולוחמי קומנדו.
אתר ההנצחה פגאסוס: מוקדש ליחידה המוטסת השישית הבריטית. בפארק המקומי ניתן לראות את הגשר המקורי. המקום פתוח בכל יום מ-9:30 עד 18:30.
הרמאנוויל סור מר: בסורד ביץ' הפלישה היתה באזור מאוד צר, בין ליון-סור-מר לברש דה הרמאנוויל. אתר הנצחה הוקם לאורך חוף זה. גם כאן יש בית קרבות בריטי ושווה להציץ בכנסיה המקומית, שם הויטראז' מוקדש לפלישה.
סן אובאן סור מר: ממש מול הים ניצב אתר הנצחה, במקום בו כוחות השיריון של בנות הברית לחמו כאריות.
ארומאנש-לה-באן: חובה לבקר במקום זה, בו הוקם מוזיאון הפלישה. תקבלו הסבר מפורט של כל שלבי הפלישה, מאז בניית נמל ווינסטון ועד לשיחרור החוף. במוזיאון זה גם מוקרן על מסך ענק סרט המאפשר לכם לחוש את הפלישה כאילו הייתם שם. פתוח כל יום מ-9:00 עד 18:30 (בחורף עד 17:00). שווה לתת קפיצה לסן-קום הסמוכה, לאתר תצפית מרהיב על ארומאנש ועל האזור כולו. במקום זה היה בעבר מכ"ם גרמני.
לונג-סור-מר: הגרמנים הציבו כאן את מערכות ההגנה שלהם, ומשם ירו צרורות ממש משמאל לצוקים שתראו. שלושה בונקרים מתוך הארבעה שהיו שם נשמרו, יחד עם כלי הארטילריה.
קולוויל סור-מר: בית הקברות האמריקאי נמצא על הצוק המשקיף על אומהה ביץ'. בסן לוראן סור מר הסמוכה נמצא מוזיאון ההנצחה, שם תוכלו להתבונן בפריטים רבים מהתקופה.
סן מר ל'אגליז: אחד המקומות שריגשו אותי יותר בכל בצרפת. העיירה הראשונה ששוחררה על ידי בנות הברית זכתה כאמור לחשיפה עולמית בסרט 'היום הארוך ביותר'. הצנחנים האמריקנים כבשו אותה ב-6 ביוני ב-4 וחצי לפנות בוקר. גם כאן הויטראז' של הכנסיה מוקדש לצנחנים האמריקאים, שנראים יורדים מהשמיים ומקיפים את מריה הקדושה. מוזיאון אירבורן הנמצא בעיירה מציג מסמכים, מכתבים וכלי נשק מהתקופה.
באייו: אי אפשר לוותר על העיר באייו, שם תראו את הטאפיסטרי המפורסמים ביותר בעולם, 70 מטר אורכם ו-55 סמ רוחבם, בהם מסופר סיפורו של וויליאם הכובש מההתחלה ועד הסוף. באייו לא נפגעה במלחמה. היא מרוחקת 9 קילומטרים מחוף הים והעיר העתיקה שלה, הזרועה בתים מהמאה ה-14 וה-15. אחד המקומות היפים בנורמנדי, אסור להחמיץ.
לפנייה לכתב/ת 
