צ'כית אצל הגרוזינית

עד שלמדתי, באמצעות המקומונים התל-אביביים, על ננה שרייר, הנסיכה הגרוזינית של חיי הלילה בכרך הגדול, ידעתי רק על קיומה של מלכה גרוזינית אגדתית ושמה תמרה. אחרי שהעיפה מן הארמון את בעלה, היא שלטה ביד רמה בממלכתה. זה היה בסוף המאה ה-12 ותחילת ה-13, והתקופה ידועה עד היום כ"תור הזהב" של גרוזיה. גדול משוררי עמה, מאז ועד היום, שותה רוסטהוולי, מחבר האפוס "עוטה עור הנמר", היה מאהבה הסוער. כאשר מאסה בו, הוא עזב את ארצו ונדד עד לארץ ישראל, השתקע בירושלים, ושם גם מת ונקבר ככל הנראה במנזר המצל - בה. ובכלל, גרוזיה הוא שמה של הארץ ברוסית - ובשפת בני עמה היא סכרתוולו. בערב שיגרתי של שבוע שיגרתי, כאשר הברים הפזורים על ציר ליליינבלום עוד היו דמומים ומוגפים, כבר עלתה מ"ננוצ'קה" מוסיקה גאורגית עליזה, מתפצחת, מושכת פנימה. מבט אחד היה בו די כדי להחליט כי מבין האופציות - ביסטרו או בר, עדיפה הישיבה אל הדלפק, בחדר הלא גדול, אך החם, המקושט כמו קיטון אהבהבים של פילגש מלכותית בטביליסי, או כך לפחות בדמיוני הספרותי.

לא הייתי רעב במיוחד, ולכן גם לא מאוכזב כאשר האנטיפסטי הגרוזיני (כך בתפריט, וחבל, אני מניח שיש לו גם שם מהבית, פחות איטלקי לאוזן) התגלה כאוסף משעמם למדי של ירקות שורש, מעיכת חצילים וכו'. לעומת זאת, שמחתי לגלות כי הבר יכול להניח לפני ללא שום קושי כוס גבוהה ומלאה של סטרופרמן - בירת לאגר צ'כית, אשר משמעות שמה בלשוננו "מעיין ישן" - ולמען הדיוק מוצאה מבוהמיה, והיא מיוצרת במבשלה הסמוכה למרכז פראג, מאז 1870. בדרך כלל מוצאים אותה בארצה בנוסח ה"בלונדי", אך כאן היא נמזגה מהחבית בגרסתה הכהה - העדיפה לטעמי. היתה זאת פגישה משמחת. מסביב גברה השמחה, פטפוט עליז, שיקשוק כוסות, ובתוך זמן קצר גם היה המקום גדוש עד אפס מקום למרות השעה המוקדמת יחסית. כך צריך. למקום הזה נחזור בזכות האווירה.

פרטים אישיים: "ננוצ'קה", רחוב ליליינבלום 28, תל-אביב. תפריט גרוזיני (עממי בסופו של דבר), כיסוני בשר, עלי גפן ממולאים כבש ורוחצים ביוגורט, כל פריט נישנושי כזה עד 30 שקלים.

המלצה: הכתובת הנכונה לגירוש כל סוג של עצב.