חורבת כנף: כתם ירק נפלא
היה זה סר לורנס אוליפנט שאיתר בין הריסות חורבת כנף בגולן את שרידי בית הכנסת המפואר שהיה כאן פעם. גם הוא התענג מן הסתם על מימיו הצלולים של עין עזיז ועל קריצת הכנרת מתחת
כמה עשרות חורבות בדרום הגולן - לא תואר להן ולא הדר, חלקן מעוטרות בחורשות אקליפטוס קטנות שניטעו בידי הסורים - מתגוללות למעצבה כשרידי כפרים דלים שניטשו במלחמה וחרבו. אכן, בחלקם ישבו סורים ובחלקם נוודים תורכמנים שנאלצו להפסיק לנדוד, חלקם היו כפרים של ממש וחלקם של יחידות צבא סוריות דמויות הנח"ל הישראלי.
אלא שמבט מקרוב אל אותן מפולות אבן ועיי חורבות מעיד שבעליהן הקדומים של חלק מן החורבות היו יהודים כשרים, שמורא קונם עליהם - לשמחתם של שלומי אמוני רגבינו - וימיהם מאז ימי הבית השני, אם לא קודם לכן.
לא זאת בלבד שחורבות הכפרונים עמוסות במשקופים מעוטרים בגילופים, שהיו חביבים על אבותינו, ולא זו בלבד שפה ושם מתגלות כתובות בעברית ובארמית, שמעידות על בעליהן שהיו בני ברית, אלא שבכ-30 מן העיים מבצבצים בתי כנסת של ממש.
טרם נחשפה הפאר לעין השמש
יש כמובן נודעים, אשר הקופה הרושמת כבר הוצבה בפתחיהם, כמו זה שבקיסרין העתיקה, או בגמלא, אך יש בהם עדיין מאוזקים אל עליבותם, באין מעדר שיחשוף את פאר עברם לעין השמש. כך הוא השריד המדהים בחורבת כנף, מדהים במיקומו ובמראה הכנרת והגליל הניבטים אליו, אך מי שנקשר בסביבה הזו של מושב כנף אל שלהי דקייטא הוא דווקא השכן ממזרח, דיר אלעזיז, ובעברית - המנזר של היקיר.
האמת היא שהאירופי הראשון שאיתר בין ההריסות כאן שרידים של בית כנסת גדול ומפואר הוא סר לורנס אוליפנט, אנגלי ציוני שבסוף המאה ה-19 שוטט בכה ובכה בארץ ישראל ובחילת סוריה ובלבנון, ותיאר ביומניו את חבלי הדלות אשר בהם ביקר. כבר הוא שיער שזמנו של בית הכנסת שבצבץ מבתי הכפר הוא מהתקופה הביזנטית, שזה אכן זמנם של רבים מבתי האלוהים העתיקים שלנו בגליל ובגולן.
בעצם הימים האלה ממש מתנהלת בו חפירה ארכיאולוגית, אלא שיש בי יותר משמץ של חשש שאלמלא יימצא בו מטמון בית המקדש עם שרידי החושן, כי אז לא תהיה רבותא לבית הכנסת הזה, לבד מאשר לחופריו, לחוקריו ולמוקירי זכרו.
שרידיו - רצפתו וקירות שעדיין ניצבים עליה העשויים אבני בזלת נאות ומסותתות, שברי עמודיו על כותרותיהם וכרכוביו - מוטלים עדיין בערבוביה של חורבן, והוא משקיף מגבוה על אפיקו העמוק של נחל כנף, כיאות לבית נכבד כמותו.
אלא שחורבות, ואפילו הן קדושות ונוראות, אינן מספקות צל אלא רק לנברנים שיכולים להתחפר בסדקיהן. לפיכך, הבא בשערי בית האלוהים הממוטט והלוהט הזה יכול לחיות את נפשו בצל עצי אקליפטוס ענקיים ובין משוכות צבר וגפן שנתפראה, מוקפי חישות קנים ופטל ואפילו בוסתני זיתים סמוכים. כל אלה מרכיביו של כתם הירק הנפלא המשתרע למרגלות החורבה סביב עין דיר עזיז. בריכתו עמוקה ומימיה צלולים ויפה להרטיב בה את הגוף, שנחבט בחום שנפלט מן הבזלת כאדים רעים ומחלחל עם האבק האפור אל נקבוביות הגוף.
קרירותם של המים הירקרקים והצלולים והצל המבורך של החורשה והסבך מכסים על הצער, הנכרך בהופעתם המצומקת של אחרוני פירות הצבר במשוכותיהם. אך אם הגעתם אצל המעיין בשעות בין הערביים, כי אז כל העניין של שלהי דקייטא אינו תקף, בשל הרוח העולה מן הכנרת במעלה נחל כנף ומסכסכת בקולות אוושה את עלי העצים בחורשה וחורשת תלמים במי הבריכה ובעור הגוף.
איך מגיעים
במפת הטיולים וסימון השבילים 'חרמון וגולן ועמק החולה' (מס' 1), בצד דרך עפר המסומנת בצבע שחור, כשני ק"מ ממזרח למושב החילוני כנף. הכניסה לדרך העפר, העבירה לכל כלי רכב, מסומנת על עמוד בצד שמאל של כביש הגישה למושב לפני שער הכניסה אליו. הכניסה לדרך נחסמת בשבתות על ידי אנשי מושב כנף באמצעות שער נעול, על אף שמעבר בדרך הזו לא גורם לכניסת כלי רכב אל המושב, המרוחק מהמעיין של דיר עזיז. יוצא שאנשי המושב נוסעים לבלות במעיין בשבתות בלי חשש הטרדה מצד מטיילי השבת שגם כן מעוניינים לבוא אצלו. בימות השבוע הדרך למעיין לא חסומה. הידד! עוד בסביבה : מזרעת כנף; קצרין - פארק העתיקות. חורבות כורסי; יער יהודיה ונחל זוויתן; מצפה אופיר; מצפור בית ציידה; הכנרת (אלא מה).
