הבדיחה מתה מצחוק

בשנת 1998 התוודה במאי הקולנוע ומלך הפרודיות, דיוויד צוקר, בפני העיתונאי, סטיבן תומפסון, כי לדעתו ז'אנר הפרודיה הקלילה ( המכונה באנגלית Spoof ) מת.

תחושותיו של צוקר לא היו רחוקות מן האמת. האיש שהצעיד ביחד עם אחיו הביולוגי, ג'רי צוקר, ואחיו הרוחני, ג'ים אברהמס, את הפרודיה למחוזות מופלאים בסרטים כגון: "טיסה נעימה!", "סודי ביותר!" ו"האקדח מת… מצחוק", נאלץ לצפות עם חלוף השנים באסופה של קומדיות חבוטות ונבובות, שהקשר היחיד ביניהן ובין הסרטים המקוריים של חבורת ZAZ הסתכם בליהוקו של השחקן, לסלי נילסן, מה שהפך את חוויית הצפייה לקשה עוד יותר.

"דרקולה מת מצחוק", "המרגל מת מצחוק", "המיליונר מת מצחוק", "החלל מת מצחוק". אין מה לומר, כולם מתו מצחוק ( בייחוד מתרגמי הסרטים בארץ שעבודתם מעולם לא הייתה קלה יותר). ליתר דיוק, כולם, חוץ מדיוויד צוקר והצופים שמצאו עצמם משוועים לצחוק, ובפרפרזה בוטה - מתים לצחוק.

ככל הנראה היה זה התסכול המצטבר שהוביל את צוקר לשבור את הבטחתו ולחזור למקום בו הכל התחיל עבורו. פרודיה נוספת, והפעם סרט ההמשך לסדרה המצליחה "מת לצעוק", שאת שני חלקיה הראשונים יצרה חבורה אחרת של אחים - האחים וויינס (קינן אייבורי-במאי , מרלון ושון- תסריטאים).

מתקפה על כל החושים

הצלחת הסדרה "מת לצעוק" היא ללא ספק אחת החידות הקולנועיות המטרידות ביותר. זה לא שהחלק הראשון לא ייצר מספר צחוקים היסטריים (גם אם נמוכים וולגריים בעיקר), אלא שלפתע הסתמנה לה תופעה חדשה ומדאיגה - פרודיה בריבוע, הווה אומר, פרודיה ששמה ללעג פרודיה אחרת, ובמקרה הנוכחי, "הצעקה" (שאף הייתה טובה ומתוחכמת יותר). המצב נעשה כה מבלבל עד שהשחקנית טורי "דונה מרטין Graduates" ספלינג מצאה עצמה מופיעה בשתי הסדרות.

חלקה השני של הסדרה ביקש להתנתק מעט מהדמיון לסדרת ה"צעקה" (שהפכה עם השנים ליותר מצחיקה ממפחידה), אך בעוד הוא מצליח להדביק את כמות ההפרשות הגופניות שנחזתה בפרק הראשון, הרי ש"מת לצעוק 2" לא הצליח לשחזר את רגעי ההומור הנדרשים, עובדה שהתבטאה, באופן יחסי, גם בקופות. בכדי לרענן את המפעל המצליח הוזנק דיוויד צוקר, במה שנראה על הנייר כמו שידוך משמיים.

אם לסכם את טיבו של הסרט "מת לצעוק 3" הרי שאפשר לומר שהוא טוב מקודמיו (שזו חוכמה לא גדולה במיוחד, בעיקר כשמשווים אותו לפרק השני), אך הוא די מאכזב בהשוואה ליצירותיו המוקדמות והמיתולוגיות של דיוויד צוקר. הוא עולה על החלקים הראשונים משום שצוקר מביא עמו מטען קומי מעורר קנאה שצבר למן ימיו המשותפים עם ג'ים אברהמס וג'רי צוקר בתאטרון שבו פיתחו את התסריט ליצירתו של ג'ון לנדיס "סרט מטוגן" (הכוללת את הפרודיה המבריקה על סרטי ברוס לי), עבור ב"טיסה נעימה" וכלה ב"אקדח מת מצחוק".

מה טומן בחובו המטען הקומי של צוקר? ובכן, מדובר בהתקפה קומית כלל-חושית (לא סתם הישוו את הקומדיות הראשונות של ZAZ למכונת ירייה) הכוללת בדיחות פנורמיות, קטעי סלפסטיק מטורפים (מי שחשב שאו.ג'יי סימפסון התחמק בלי עונש חייב לצפות שנית במסכת ההתעללויות שהוא חווה בטרילוגיית ה"אקדח") , משחקי מילים (שלושה טייסים העונים לשמות אובר, רוג'ר ווקטור מנסים לדבר במקביל עם מגדל פיקוח ב"טיסה נעימה!"), הופעות אורח מתוחכמות (הגדולה מכולן שייכת לקארים עבדול ג'באר כטייס משנה ב"טיסה נעימה!"), משפטים קצרים ובלתי נשכחים ("אתה אוהב סרטי גלדיאטורים?"), פרודיות על סרטים (מ"הלגונה הכחולה" ב"סודי ביותר!" ועד ל"רוח רפאים" ב"אקדח מת מצחוק 2.5") וסימן ההיכר החשוב ביותר של החבורה - ליהוקם של שחקנים רציניים (לסלי נילסן, פיטר גרייבס, לויד ברידג'ס, עומר שריף ואחרים) מתוך כוונה שדברי האיוולת שיוצאים מפיהם יישמעו רציניים לחלוטין.

ואכן, ניתן לראות כי ב"מת לצעוק 3", להומור ההפרשות, סימן ההיכר של שני החלקים הראשונים, נלווים כמה מתבליני הקסם של צוקר, החל בהופעות האורח של שפנפנות המין ג'ני מקארתי ופמלה אנדרסן כתלמידות קתוליות שצפו בקלטת אסורה (פתיחה טריוויאלית לסרט פורנו) ודנות בסכנות הכרוכות בצפייה ממושכת בטלוויזיה (חשבתם שהמוח מתנוון חכו שתראו מה קורה לסיליקון), דרך רגעי סלפסטיק מכאיבים (הקורבן הנוכחי הוא ילד טלפתי, מה שמייד מעלה את השאלה האם גם בהוליווד עדיין מעוצבנים על אורן הילד הטלפתי) ובליהוקם של לסלי נילסן (הפעם כנשיא ארה'ב, מה שלא רחוק מן האמת) וצ'רלי שין (הלועג לתפקידו של מל גיבסון ב"סיינס", אולי כנקמה על "הפסיון") וכלה בפרודיות על ערב-רב של סרטים, אלא שהפעם צוקר איננו מסתפק בגיחוך על סרטי אימה (ובהם הסרטים: "רינג","סיינס", "החוש השישי" ו"האחרים") ומבקש להתעלל גם ביצירות מז'אנרים אחרים, כגון: "שמונה מייל" ו"מטריקס רילודד" (ואין ספק כי כל בדיחה שייצרו מעתה בהוליווד על הארכיטקט תעבוד), ואלו גם הרגעים שמעוררים את מירב הצחוקים.

פעם היה פה שמח

עוד יותר עצוב לגלות כי בניגוד למסורת של סרטי ZAZ, לאחר הצפיה ב"מת  לצעוק 3", קשה להיזכר ולו בקטע אחד שראוי להנצחה בפנתאון של הרגעים הקומיים הגדולים ביותר. לא תמצאו בו טייס גומי אוטומטי שפומית האוויר שלו ממוקמת באזור שמזכה אותו בעונג אוראלי מצדה של דיילת אוויר; לא תמצאו בו מנהיג מחתרת צרפתית, מחופש לפרה, הנהנה מעצירת ביניים שבמהלכה עגל מוצץ את עטיניו; וודאי שלא תשמעו בו מונולוג היסטרי כמו זה שמסנן הקצין הגרמני בפני ניק ריוורס (ואל קילמר בגדול תפקידיו) לאחר שחברו ניסה על עצמו את "המזמבר האנאלי": "מסתבר שחברך לא ידע שבגרמניה מתח החשמל הוא בן 220 וולט. הוא נמצא במלונו תקוע על מכשיר חשמלי גדול. המנתחים שלנו עשו את כל שיכלו, אך לקח להם שעתיים למחוק את החיוך מפניו". למען האמת, בימים טובים יותר של צוקר, המנתחים היו צריכים לעבוד גם עלינו שעתיים.

1. בארה"ב הסרט קיבל דירוג PG-13 מה שאיפשר לסרט לפתוח בצורה חזקה בקופות. בארץ הוא ודאי לא יוגבל בכלל, אולם זה המקום לציין כי חלק מההורים שייאלצו ללוות את ילדיהם לקולנוע יתבקשו לענות על מגוון רחב של שאלות מיניות מביכות, לדוגמא, "מדוע הארכיטקט מ'מטריקס רילודד' מלטף בצורה הזו את הכורסא שלו?". ראו הוזהרתם.

2. ברגעים אלו דיוויד צוקר עובד על פרויקט "מת לצעוק 4". הפעם הפרודיה תתרכז בעיבודי קומיקס וגיבורי על. שם הסרט איננו ודאי וייתכן כי לבסוף יינתן לו שם הולם יותר. אולי, "דרדוויל 2".