טריפוליטאי וטוניסאי נפגשים באשדוד

נסענו דרומה, לא לנוף הירח שליד אילת, גם לא למצוקי המכתשים, אלא לשוליים הצפוניים של הדרום. המטרה היתה שמן, בבני דרום, ועל זה כבר שמעתם. נסיעה קשה ומפרכת והרעב עושה בנו שמות, ומטעימת שמן זית אף אחד עדיין לא שבע, אז הלכנו לחפש אוכל. האזור הזה אף פעם לא היה משופע באוכל טוב, אבל האמונה הוליכה אותנו לנתיבות. לא יכול להיות אמרנו, כל כך הרבה צדיקים, כל כך הרבה עראק קדוש ולא יהיה כלום לאכול? לא ממש היה, ומה שיש, רע.

אז נמלטנו חזרה לאשדוד, שהיא נמל מבטחים לפחות במה שקשור לאוכל. קודם כל, היות שהרעב גדול, רצנו למרכז הסנדוויץ' הטוניסאי (מרכז מסחרי א', שכונת רוגוזין, טל' 08-8567161). לא פעם ראשונה שאני ממליץ על המקום של מוריס וסולי, וההמלצה מתחזקת עוד יותר אחרי יום של סיור נגבי עם סדרה ארוכה של מפחי נפש ממקומות קטנים ואקזוטיים שהבטיחו לי מדריכי אוכל בדרום הארץ.

שום דבר לא התחדש בתפריט. אותם סלטים, אותו הקוסקוס, ובדיוק אותו פריקסה נהדר עם לחמניה חמימה שטוגנה עכשיו ולימון כבוש נהדר. פשוט, ונעים וטעים. אחר כך, כשהלחמניה החמה שוכנת לה לבטח בקרבנו, אפשר לקחת סיכון ולקפוץ למסעדת "ויצמן" (רח' הבונים 9, אשדוד).

יופי של מסעדה היתה למשפחת ויצמן באשדוד. סלטים ותבשילים ומיני קוסקוס, לחם פרינה נהדר שנאפה במקום על חלוקי אבן וגריל עליו ניצלו נקניקיות מרגז תוצרת בית וקבב - שניהם משובחים.

לא מעט המלצתי על המקום הזה, אבל לכבוד יום הכיפורים שחלף וכהקדמה לזה שיבוא, אני מבקש סליחה ומחילה מכל אלו שהלכו לכאן בגללי. יש כיסא לאליהו הנביא ועל הקירות צילומי צדיקים לרוב והאוכל כשר למהדרין, אבל האוכל הטוב שהיה, איננו, ובמקומו בא אוכל איום, מזעזע. הזמנו מבחר מהגריל וקיבלנו בלי לבקש המון סלטים לא אכילים, לחם סתמי ואחת מתצוגות הגריל הגרועות שטעמתי. לא זוכר התעללות כזו בבשר שלא חטא. רע, איום ויקר עד מאוד.

צורך דחוף התעורר בחוויה מתקנת, והלכנו לעוד מקום בטוח – מאמא מפרומה (רח' העבודה 44, אזור התעשייה אשדוד, 08-8567681). קיבלנו קערות גדולות ועמוסות: פקיעלה, שזה תבשיל תרד או סלק עם בשר, ושעועית עם בשר ועליהם קוקלות, שהן פצצות שומן טעימות, ומיני מפרום וממולאים וחריימי, וקוסקוס שלצד זה של צ'צ'ו מנתניה מוליך את הטבלה. מותק של אוכל ויופי של אנשים. בניסיון להמשיך ולמפות את האוכל הטוניסאי-טריפוליטאי הפלגנו לפרדס-כץ.

לעיתים אני מגיע לפרדס-כץ. לפעמים סתם קיצור בין לבין ולפעמים סביח אצל העיראקים השתקנים (שזה סביח אמיתי ולא החיקוי שמציע עובד בגבעתיים). הסיבה הכי טובה להגיע לכאן היא אוכל טריפוליטאי, במקום של עצמון, שקרוי "דליקטס טריפוליטאי" ו"בכור את שושי" עם שושי סולו.

עצמון (רח' מנחם בגין 43 פרדס כץ, 03-5785750), שמציג עצמו כטבח הטוב ביותר שהוא מכיר, מבשל אוכל טריפוליטאי נהדר. ממטבח זעיר יוצאות שפע מנות אדומות, ירוקות ובעיקר טעימות.

במטבחון שורה של סירים ובהם חלק נכבד מהרפרטואר הטריפוליטאי, קערה ענקית של קוסקוס (לא בליגה של צ'צ'ו או מפרומה, אבל בסדר), מרק לקוסקוס ומפרום ומעיים ממולאים, שנקראים עסבנה, ותבשיל של רגל ותבשיל אחר של שעועית ועלי סלק. לפני האוכל מקבלים צ'רשי - סלט מצוין של דלעת וחריף, וחמוצים של קוסקוס. אחרי זה תקבלו תמר ממולא וחלבה ומיני ריבות ואגוזים ושקדים ותה טוב בכוסות קטנטנות. בכור את שושי (רח' אבו חצירה 10 פרדס כץ 03-5793856) נמצאת כבר יותר מ-30 שנה ממול. מסעדת פועלים אמיתית, אוכל פשוט, תפריט קצר ומחירים קצרים לא פחות. בצהרים צפוף, ומי שרגיש לקולות מיצמוץ ושליקלוק, שייקח את הדבר בחשבון. כמו במקומות שמבשלים את האוכל לאותו היום, די מוקדם נגמרות חלק מהמנות. על השולחנות לחם לבן, טרי, שעם הרטבים הטובים הוא עניין די ממכר. מי שגמר מהר מדי, יזכה, ירצה או לא, בתוספת, ומי שלא גומר, מקבל עין עקומה.

בשבוע הבא המשך טעימות מהאוכל הטריפוליטאי.