מיהו בוגד
אפשר בהחלט להדביק לפעילי הימין הקיצוני את האשמותיהם
המנצח הגדול בבחירות לאספה המחוקקת של צפון אירלנד בשבוע שעבר, ד"ר איאן פייסלי, אמר בשעתו כי כי אין הבדל בין בוגד לבין גשר – שניהם מוליכים אל האויב. הפוליטיקאים בצפון אירלנד, במיוחד הקיצונים שבהם כד"ר פייסלי, מרבים לכנות את יריביהם המתונים ביותר בתואר "בוגד", ואפילו במטרה או בעיקר (a traitor to the cause) הפוליטיקאים המתונים משני המחנות, הקתולי והפרוטסטנטי, המבקשים לגשר בין עמדות שני הצדדים, מרסנים את פעילותם מחשש שיכנו אותם כך.
אצלנו, הבנות ז'נווה והטקס בתחילת השבוע גרמו לקיצונים משני הצדדים להאשים את פעילי ההבנות בבגידה. ברמאללה התקיימו הפגנות נגד המשתתפים הפלסטינים ונורתה אש לעבר ביתו של יאסר עבד רבו. עמותת "פיקוח נפש", המונה עשרות רבנים, הצהירה כי "הסכם שכזה משמעותו בגידה, והעומדים בראש הסכם שכזה הינם שותפים לכך", וקראה להעמיד לדין את החותמים באשמת "חתירה תחת אושיות המדינה וערעור ביטחון ישראל". פעילי "האיחוד הלאומי" שהפגינו בנתב"ג כינו את החותמים על ההסכם בוגדים.
זו אינה תופעה חדשה. זה כבר נוהגים פעילי ימים קיצונים לכנות את יוזמי הסכם אוסלו "בוגדי אוסלו" ואף מדביקים תוויות בנוסח זה על שמשות מכוניותיהם. הם מתעלמים מהעובדה כי בחסות הסכם אוסלו השתלטו המתנחלים על רוב הקרקעות בשטחי C בגדה, ומאות מאחזים והתנחלויות הוקמו בשטחים אלה מאז אמצע שנות ה-90.
ממשלות רבין וברק לא עשו דבר למניעת תהליך זה וממשלות נתניהו ושרון אף עודדו אותה, ובכך – במקביל לטרור הפלסטיני – סייעו בפועל להכשלת ההסכם.
האשמות בבגידה ובחתרנות הן חרב פיפיות. אפשר בהחלט להדביקן לפעילי הימין הקיצוני. וכי מי במעשיו תורם יום יום ושעה שעה לערעורה של המדינה הדמוקרטית יהודית ולהפיכתה למדינה דו-לאומית המכוננת שלטון דמוי אפרטהייד על מיליוני פלסטינים? מי בפעולותיו בשטחים – החל בהטרדות והצקות, דרך גזל אדמות וכלה בעקירת כרמי זיתים – גורם להבאשת שם ישראל ולהחלשה ניכרת של מעמדה בקהילה הבינלאומית? מיהם החתרנים – אלה הפועלים בחשאי ובתחבולות להנצחת שלטון הכיבוש על מיליוני ערבים, או פעילי השלום המצהירים בגלוי על מטרותיהם? מיהם הבוגדים – אלה העושים הכל להאצת המתיחויות והגעה להסכמים?
ההסבר היחיד שאותם קיצונים מהימין נותנים לבידודה המעצים של ישראל הוא האנטישמיות העולמית, והמניע היחיד העומד לדעתם מאחורי יוזמותיהם של פעילי השלום הישראלים הוא שנאה עצמית. אבל אלה הסבורים כי להם המונופול על אהבת הארץ והחרדה לעתידה לא רק מגבירים שנאה ומחלוקת אלא מתעלמים מלקחי שני אירועים בעברנו הרחוק והקרוב: חורבן בית שני ורצח יצחק רבין, שניהם נקשרו ב"שנאת חינם".
וכמו נשכחו שני אלה, חוזרת עתה מנטרת הבגידה. כל עוד נשמרות כאן הרוח הדמוקרטית ומגבלות החוק, מותר לכל אדם להטיף ולפעול למען דעותיו. הגבול החד והברור לכך הוא ההסתה הפרועה, שאת צליליה הנתעבים שמענו שוב השבוע. יש לחזור ולהזכיר למסיתים כי "כל הפוסל פסול – ובמומו פוסל".
לפנייה לכתב/ת 
שריפת הסכמי ז'נווה. מנטרת הבגידה
צילום: שי גפן
מומלצים
