ג'מייקה: גן עדן עם ראסטות

לא דובים ולא גנג'ה

פעמים רבות שמענו ממטיילים (ובעיקר מאלו שלא ביקרו שם מעולם) כמה מסוכן בג'מייקה. המדריך המוקדש לג'מייקה בסדרת-העל של "לונלי פלנט" מציג את האי האגדי הזה כמקום שבו רמת הפשע גבוהה והתיירים הלבנים סובלים שם מהטרדה בלתי פוסקת. פרק מיוחד המוקדש ל"סכנות ומטרדים" נפתח במשפט: "עם כל היופי הטרופי והקסם שלה, ג'מייקה ניחנה בהרבה מטרדים מעצבנים, רובם הטרדות, שיכולות להיות מפחידות מבחינה פסיכולוגית. חוש הומור עוזר במקרים האלה". אחרי שביקרנו בג'מייקה אנחנו יכולים לומר באופן נחרץ - לא דובים ולא גנג'ה.

ההטרדות האלה מצוינות במדריך המתיימר להזהיר מפני שורה ארוכה של סכנות האורבות למטייל: פשע הולך ומתגבר, סחר בסמים, זנות, נהיגה חסרת אחריות, זבל, מקקים, הוריקנים, זרמים תת-ימיים מסוכנים ושירות איטי.

עכשיו, לאחר שישראל נבחרה פה אחד לעמוד בראש הרשימה האירופית כמדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם, הרבה יותר קל לנו להמליץ על ביקור באחת המדינות, שמוצגת אמנם כמסוכנת, אך למרבה הפלא, נעדרת מהרשימה הידועה לשמצה.

הפשע בג'מייקה מתבצע בקרב כנופיות מקומיות שפועלות בעיקר באזורים מסוימים בקינגסטון הבירה. יש שימליצו בפניכם לא להסתובב בדאון טאון קינגסטון, והדבר נכון בעיקר בשעות החשכה – בדיוק כמו בכל עיר גדולה במדינות העולם השלישי. פשעים כלפי תיירים פחתו מאוד בשנים האחרונות בגלל התערבות הממשל, שרואה בענף התיירות מקור הכנסה חשוב.

למעשה, את הימים הראשונים שלנו בילינו בקינגסטון, ולא היה דבר נכון מזה לעשות. במקום לנחות במקומות המתוירים, העמוסים בהאסלרים (המטרידים), הגענו לשיא הקוליות. מוזר, אבל דווקא במקום "הכי מסוכן" - דאון טאון קינגסטון - לא פנה אלינו אפילו אדם אחד. מתברר שהיה מיותר להיסחב עם השכפ"ץ.

מזון בריאות על טהרת הדת הראסטאפארית

החל מאותו רגע חדלנו להיות מטיילים ללא שם וזהות. מישהו מחכה לנו. מישהו בא לקחת אותנו משדה התעופה. ראסטה גיל בונשטיין, השגריר הבלתי רשמי של ג'מייקה בישראל ויבואן הופעות רגאיי ודאב, דאג לנו לקבלת פנים מכובדת בקינגסטון הבירה.

בחוץ חיכה לנו בחור בשם Dada (או פטריק, אם תרצו). הוא בירך אותנו בפתוואה כמעט בלתי מובנת (הג'מייקנית המדוברת) והוביל אותנו אל ג'יפ הטרופר הענקי שלו. להזכירכם, הגענו מקובה שבה רוב המכוניות יוצרו בשנות ה-50 או על ידי סובייטים. והנה מולנו ג'יפ חדש ואימתני. תחילתה של אמריקה קטנה. נסענו היישר אל אזור יוקרתי יותר של העיר, ליגני, אל משרדיה של חברת התקליטים ONE LOVE.

דאדא הכיר לנו את החבורה הענפה של אנשי המשרד, ובראשה ג'ה מייקס – סיני עם ריספקט (הסינים מהווים חלק מהאליטה הג'מייקנית, יחד עם היהודים) ושותפו של פילוני, המפיק השב"קניקי שמצליח בגדול באי הקטן. רוב החבר'ה שפגשנו כבר הספיקו לבקר בישראל, וכמה מהם אפילו יותר מפעם אחת. שמם של שב"ק מיוזיק מונצח על דלת הכניסה. על הקיר במשרד מתנוסס גם ציור מפואר של היילה סלאסי איי – הקיסר הנערץ על הראסטאפארים. לצדו אגב, נמצאת גם תמונתו של מוקי, ששאב השראה מוסיקלית גדולה מהג'מייקנים. כבוד. אנחנו מצדנו, תרמנו מדבקות של חלוצי החלל, הדינמו דבש ושל הלייבל בומבקאלט.

לאחר התרשמות כללית ירדנו להשביע את רעבוננו במסעדה למטה. היה זה מפגשנו הקולינרי הראשון עם נפלאות המטבח הראסטאפארי, ה- I TAL Food.

בניגוד לג'רק הלאומי, האוכל שאליו התמכרנו היה דווקא מזון בריאות על טהרת הדת הראסטאפארית. מסעדות ה-I TAL פשוטות, ותפריטן טבעוני. את רובן מנהלים ראסטאפארים (מאמינים אמיתיים, לא סתם חבר'ה עם ראסטות), שפרט לאמונה ב-JAH ובעישון גראס דוגלים גם במזון בריאות מן הטבע. המנות גדולות, משביעות ומזינות. יש בתפריט תבשילים של שורשים, קטניות, ירקות, עשבי תיבול ומיצים טבעיים. חגיגה לצמחונים, אבל לא רק צמחונים יכולים ליהנות מהם.

בדרך כלל אפשר לזהות את המסעדות הללו על פי הצבעים המסורתיים: אדום, ירוק וצהוב. בעיצוב הפשוט נכללים גם תמונות של קיסרים אתיופים (שוב מככב הסלאסי איי), אייקונים ראסטאפארים אחרים ומגיני דוד לתפארת ציון.

עוינות כלפי לבנים? חפשו במקום אחר

מאוחר יותר התמקמנו בגסטהאוס ונעזבנו לנפשנו בעיר הגדולה קינגסטון. בערך בשבע בערב, כשהרעב הכריע אותנו שוב, נאלצנו לצאת מבועת הגסטהאוס, אל הרחוב הג'מייקני החשוך. יצאנו החוצה לכיוון הסופרמרקט, חמושים באומץ לב ישראלי טיפוסי ובמעט כסף. הגענו בבטחה לאזור הקניות ושמחנו לגלות סופר ענקי. שלא כשכנתה הדלה קובה, ג'מייקה עמוסה כל טוב. בדרך חזרה הבנו שאיבדנו את הדרך, אבל הלחץ היה מיותר - הסתובבנו בשכונה יוקרתית ובטוחה, ואחד התושבים שבדיוק יצא מהחניה התנדב להסיע אותנו למקום חפצנו. עוינות כלפי לבנים? חפשו במקום אחר.

בקינגסטון פגשנו בזוג הג'מייקני המוזר הראשון. קרלטון - בובו ראסטה, גבר בסביבות שנות ה-30 שלו, ואירמה, שוויצרית שכבר פגשה את גיל העמידה פעמיים. אירמה הגיעה לג'מייקה לאחר שסירבה לשלם את חובותיה לשלטונות שוויץ. היא מאסה ברדיפה אחר הכסף והשתקעה בג'מייקה, שם נישאה לפני שנים אחדות לקרלטון. הצירוף של אישה לבנה מבוגרת ובחור ג'מייקני צעיר מאוד יחזור על עצמו במהלך מסענו.

האמת, דאון טאון קינגסטון זה לא מקום היסטרי. כל מי שהעז להתהלך בדרום תל אביב, יראה שזה דומה. חנויות זולות, בתי מלאכה, שווקים, דוכנים והרבה אנשים שחורים. השוטרים, לעומת זאת, התהלכו כולם עם שכפ"צים כאילו זו מינימום שכונת גילה בירושלים. בכל רחבי העיר תלויים שלטים של המופע הענקי של 50 סנט, שהתקיים שבוע לפני שהגענו. ההיסטריה סביב 50 סנט גדולה מאוד וכל נער יפזם לכם ברחוב את P.I.M.P. 30 אלף איש הגיעו לראות את המופע מכל רחבי ג'מייקה, בעוד המקום יכול להכיל 15 אלף צופים בלבד, ולא נחסכו מפיפטי היריות והמהומות הידועות של הג'מייקנים.