קרסו מגלים אמריקה
יבואני ניסאן לישראל מעוניינים להרחיב את מבחר הדגמים המקומי ולשפר את התדמית, בעזרת שחקני חיזוק אמריקניים. יכול להיות מעניין. מאד מעניין
ולמה זה צריך לעניין אתכם? אחרי הכל מדובר בדגמים המיוצרים ומיועדים לשוק האמריקני בלבד. ובכן, אם זה תלוי בקרסו, יבואני ניסאן לישראל, או ביצרן עצמו, המכוניות האלה עשויות להגיע אלינו כבר בשנה הקרובה. רק נותר העניין המטריד הזה, של תקינה...
מייד אין אמריקה
יבוא מכוניות יפניות מארצות הברית אינו חדש בשוק הישראלי. אחרי הכל, הונדה החלה את דרכה אצלנו עם דגמים חשובים - באותו זמן גם היחידים – מארצו של הדוד סם. זה היה פעם. בשנים האחרונות הפכה האופציה האמריקנית לנדירה בהרבה עבור היפנים. למעשה, בשנים האחרונות הייתה זו רק טויוטה עם הקאמרי, שדאגה לאספקת יפני-אמריקני סדירה ועקבית, גם אם מייצור יפני. אפילו האקורד היוצאת, גרסת "פסים וכוכבים" טהורה, הגיעה מיפן ולא מארה"ב.
חוסר עניין
הסיבות לכך שונות ומגוונות. יצרנים יפניים מפתחים עבור השוק האמריקני דגמים מיוחדים, מותאמים לטעם השונה. במרבית המקרים, מדובר בכלי רכב המיוצרים בארה"ב בכל מקרה. היפנים אינם מעונינים כלל למכור אותם בשוק האירופאי, משיקולים שונים, כולל תדמיתיים. מבחינתם, נהג שונה זכאי לרכב אחר.
חוסר העניין בשווקים חיצונים עבור דגמים "אמריקנים", הביא עמו כמובן בעיה בתקינה אירופאית, אם וכאשר. ובעיה זו השפיעה כמובן גם על ישראל, ה"מיישרת קו" עם תקן אירופאי. וניסיונותיה הכושלים של הונדה לחזק את המבחר המקומי בדגמים אמריקנים, מבהירים כי ללא רצון מלא של שני הצדדים, זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
ועכשיו תור קרסו
אבל יבואני ניסאן חושבים אחרת. למעשה, היצרן היפני חושב שמדובר ברעיון טוב, ולכן פתח לאחרונה עבור היבואן המקומי את מחסן הדגמים האמריקני. למעשה, כבר בשבועות הקרובים עומדת לצאת משלחת מטעם קרסו לארצות-הברית, כדי לשאת ולתת על יבוא דגמים אמריקניים של ניסן. וההפתעה הגדולה מכולן – נראה כי גם חטיבת היוקרה של היצרן בארצות-הברית, האינפיניטי, עשויה להגיע אלינו.
ומה קרסו יכולים להרוויח מכך? לא מעט. ברור כי בהתאם לאופי השוק האמריקני, הדגמים האטרקטיביים עשויים להיות SUV אופנתיים ומיניוואנים. כאן יכולה ניסן לחזק עצמה ב"מורנו" כפול-ההנעה החזק, עם 3.5 ליטר של נפח והספק מרבי של 245 כ"ס. או אולי דווקא ב"קווסט", מיניוואן מודרני וגדול שחסר באופן בולט בהיצע המקומי.
אבל כדאי גם לשים לב למקסימה האמריקנית החדשה, עם מנוע V שישה צילינדרים בנפח 3.5 ליטר, הספק מרבי של 260 כ"ס והמון ציוד ואבזור. זו נראית למשל מושכת בהרבה מאחותה הוותיקה הנמכרת אצלנו, ללא הצלחה יתרה. בדיוק כמו המורנו, אף היא יכולה לתפקד כמקדמת מכירות באולם התצוגה המקומי, ולשפר את דימוי ניסאן בארץ.
וגם אינפינטי
וכאמור, גם חטיבת היוקרה אינפיניטי עומדת על הפרק. אלא שלא כמו יבואני טויוטה, שאמנם מביאים זה מספר שנים את הלקסוס, אך לא עשו כל מאמץ לשווקה, בקרסו עומדים בפני מהלך משמעותי הרבה יותר. מהלך שיהפוך את מכוניות היוקרה האלה – אם וכאשר - לחלק משוק הרכב המקומי.
ואיזה דגמים עשויים להגיע אלינו? למשל, SUV אופנתיים, חזקים ומאוד-מאד מהודרים. כאלה העשויים להתברג בצמרת היוקרתית של רכבי הכביש-שטח הסופר-יקרים. ושם יש כמובן את ה-FX45 המפנק, שזוכה להצלחה רבה בשוק האמריקני. אבל גם מכוניות נוסעים יוקרתיות כמו ה-G35 או ה-Q45, עשויות בהחלט לעניין את היבואן.
ולמה פתאום?
ההחלטה שהתקבלה בהנהלת קרסו, וזכתה לאישור מהיפנים-אמריקנים של ניסאן, אינה מפתיעה. ראשית, היבואן רגיל כבר למספר ארצות מוצא, ובכל מקרה ייבא בעבר את דגמי המותג השונים לא רק מיפן, אלא גם מבריטניה וספרד. זה לא עזר אגב, ובאופן עקבי סבלה ניסאן בישראל ממבחר דגמים מצומצם.
הוסיפו לכך שער יורו גבוה, המעכב בינתיים את הגעתה של המיקרה, ופוגע ברווחיות דגמים אחרים כמו פרימרה ואלמרה. ואסור לשכוח כי הטראנו והפטרול קרבים במהירות לסוף דרכם, ולאחר התנפלות על מבצעי מכירה, ישאר היבואן ללא אלטרנטיבה הולמת. לפתע נראה השוק האמריקני על מגוון הדגמים העשיר שהוא מציע, רלוונטי מתמיד.
יש עוד, אבל למה עכשיו?
זה המקום לציין שקרסו אינו היבואן היפני היחיד שבודק ברצינות את האפשרות לייבא מארה"ב. בהונדה נמצאים כבר זמן ארוך במגעים להביא לכאן רכב שטח גדול או מיניוואן, ועדיין יש אפשרות לבואה של אקורד אמריקנית. סובארו לעומת זאת עוסקת זה מספר חודשים בניסיונות נואשים "לגייר" את טנדר הבאחה שנראה מעניין למדי.
זה גם לא סוד שמיצובישי מנסה לבדוק את אפשרות יבוא גאלאנט אמריקנית, לאחר שנותרו ללא מכונית נוסעים גדולה בהיצע. גם מאזדה עשויה לחדש את הקשר, לאחר שהטריביוט – כולל מקצה השיפורים שעבר לאחרונה – יהפוך מעניין יותר מבחינת מחיר.
ואם אין לכם מושג מדוע נדרשת מכונית יפנית מתוצרת ארה"ב בתקינה שונה מאמריקנית "טהורה", אתם לא לבד. יצרן אמריקני יכול הרי לייבא מכוניות מארה"ב עם שינויים קלים בלבד לצורך תקינה מקומית. יצרן יפני לעומת זאת מחויב בתקינה מחמירה יותר, עם שינויים גדולים ומשמעותיים (ויקרים) יחסית, שהפכו עד עתה את הייבוא ללא מעשי.
אלא שלאחרונה גבר ובצדק גמור הלחץ מצד היבואנים היפנים על משרד התחבורה, להשוות את תנאי התקינה. דרישה זו מוצאת, כך נראה, אוזן קשבת יותר אצל קובעי מדיניות יבוא כלי הרכב. השינוי המיוחל קרוב אם כך יותר מתמיד, ואנחנו רק נצא נשכרים מכך.
