שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    דיאטה ע"פ הפילוספיה הסינית: כדי לרזות צריך לאכול

    לפי הרפואה הסינית, עודף משקל נובע מחוסר איזון ביסוד האדמה. לא יועילו משטרי אכילה נוקשים הפועלים על הרובד החיצוני בלבד, אלא רק מודעות עצמית לגורמים העמוקים הפועלים על ההפרעה. הריפוי יתבצע בעזרת דיקור, עשבי מרפא, המלצות לתרגול אנרגטי כמו צ'י-גונג וטאי-צ'י, המלצות תזונתיות ועצות לדרך חיים רגועה. החוכמה הסינית העתיקה של התזונה

    כדי לרזות יש לאכול. הפילוסופיה הדאואיסטית הנמצאת בבסיסה של הרפואה הסינית המסורתית והפסיכולוגיה שלה, מלמדת שכדי "להיפטר" ממשהו, עליך "להיות מוכן להחזיק בו" וכדי "להחזיק" במשהו, עליך להיות מוכן "להרפות" ממנו.

     

    על-פי תפיסה זו, התרחקות הנובעת מפחד, גורמת להתקרבות לדבר שממנו אנו פוחדים ואילו היצמדות הנובעת מפחד, גורמת להתרחקות הדבר שאליו אנו רוצים
    להיצמד. העיקרון בא לידי ביטוי בכל אחד מרבדי החיים: במערכות יחסים, כשמישהו מנסה "לברוח" מקשר שנתפס בעיניו כמאיים ומוצא את עצמו "ממגנט" אליו מערכות יחסים "תלותיות", או כשמישהו מנסה "להיצמד" בכוח לקשר מחשש להישאר לבד, ומוצא את עצמו "מבריח" את הפרטנרים שלו בכל מערכת יחסים. שני סוגי הדפוסים, נובעים מתוך התעסקות אובססיבית בכיצד לברוח", ולכן גורמים לקיבעון ותקיעות.

     

    אותו העיקרון פועל גם על מערכת היחסים שלנו עם האוכל, שמבטאת על-פי הפסיכולוגיה הדאואיסטית את העצמי הבסיסי ביותר: התנזרות (התרחקות) מאוכל, הנובעת מפחד מעודף משקל, תגרום להתקרבות אליו, במיוחד בגלל ההתעסקות האובססיבית באוכל. הראש עסוק כל הזמן באילו מאכלים לאכול, כמה ועל-פי איזו שיטה.

     

    עיקרון חמשת היסודות - מים, עץ, אש, אדמה, מתכת - הוא הבסיס לרפואה הסינית המסורתית, שלפיה המזון, השפתיים, הקיבה, הטחול-לבלב והגוף הפיסי שייכים כולם ליסוד האדמה, שברובד הרגשי בא לידי ביטוי בצורך באהבתה של אמא - הזנה, ביטחון בסיסי, יציבות, מקום מקלט, ומין בהיבט הייצרי-פיסי שלו.

     

    חוסר איזון ביסוד האדמה עלול להתבטא הדאגנות, הזנה אובססיבית או אי-הזנה, תלישות ורישול, רתיעה מדברים ארציים (אדמה, בוץ וכיוצא באלה) וממגע עם הטבע בכלל, לרבות בעלי-חיים וכל מגע פיסי שאינו בהכרח מיני, רתיעה מהצד הפיסי של יחסי מין, רתיעה מבישול, משיכה חזקה מדי או רתיעה מהצבעים חום, כתום וצהוב, משיכה חזקה או רתיעה ממאכלים ומשקאות מתוקים, עודף או חוסר משקל, והפרעות אכילה.

     

    ניסיונות לעקוף את הגורמים לחוסר איזון ביסוד אדמה, בעזרת משטרי אכילה נוקשים הפועלים על הרובד החיצוני בלבד, הם בגדר כיבוי שריפות בלבד. כמו תמיד, רק מודעות עצמית לגורמים העמוקים הפועלים על ההפרעה היא תנאי הכרחי לשינוי בריא שיש בו צמיחה.

     

    הגורם האנרגטי לעודף המשקל

     

    הרפואה הסינית מצביעה על מספר גורמים למצב של עודף משקל:

     

    • במצב של חולשה של הטחול-לבלב וטחב פנימי, קיימת השמנה למרות חוסר התיאבון, וטיפול בו צריך לכלול חיזוק הטחול-לבלב וסילוק הטחב.
    • במצב של חוסר כוח של הטחול-לבלב והכליות, יש השמנה למרות אכילה מועטת. מצב זה מתבטא גם בעייפות ורתיעה מקור, וטיפול בו מחייב חימום" הכליות וחיזוק הטחול-לבלב.
    • במצב של חולשה של הטחול-לבלב וליחה פנימית, קיימת משיכה למאכלים מתוקים ולמאכלים שמנוניים, וטיפול בו מצריך חיזוק הטחול-לבלב וסילוק הליחה.
    • במצב של חום של הטחול-לבלב והקיבה וטחב, קיימת נטייה לעצירות ונטייה לרעוב במהירות, וטיפול בו מחייב טיהור החום בטחול-לבלב ובקיבה וסילוק הטחב.

      

    הרפואה הסינית המסורתית אומרת: "מחלה אחת ועשרה סוגי טיפולים, עשר מחלות וסוג אחד של טיפול". כשמדובר בהשמנה, יכול להיות מצב שבו מספר אנשים מתלוננים על עודף משקל, וכדי לטפל בגורמים האמיתיים למצב יש צורך לתת לכל אחד מהם טיפול שונה. תזונה האמורה לטפל בעודף משקל של אדם הסובל מחוסר כוח בטחול-לבלב ובכליות, למשל, שונה לחלוטין מתזונה האמורה לטפל בעודף משקל של אדם הסובל מחום בטחול-לבלב ובכליות וכיח, למשל. צורת התזונה צריכה להיות תפורה לצרכיו של כל אינדיבידואל.

     

    המצבים השונים ניתנים לאבחון ולטיפול אצל מומחי הרפואה הסינית המסורתית, דרך דפקים הניתנים למישוש, התבוננות בלשון הפציינט, התבוננות בגוון עורו (סמוק/ חיוור/ צהבהב) ובשפת הגוף שלו (נמרץ/ חלש) ועוד. ריפוי הגורמים העמוקים להשמנה יתבצע בעזרת דיקור, עשבי מרפא, המלצות לתרגול אנרגטי כמו צ'י-גונג וטאי-צ'י, המלצות תזונתיות ועצות לדרך חיים רגועה.

     

    כדי לרזות יש לאכול

     

    להרוויח את מקסימום האנרגיה מהאוכל תוך בזבוז" מינימום אנרגיה על עיכולו - זהו המוטו של הרפואה הסינית המסורתית כשמדובר באכילה נכונה השומרת על איזון המערכות כולן, ולפיכך על משקל מאוזן. האוכל על צורותיו השונות הוא אנרגיה: טעמים הם אנרגיה, צבעים הם אנרגיה, אקלים של אוכל (כן, יש דבר כזה) הוא אנרגיה ומצב החומר של האוכל (חי, מבושל, קלוי וכו') גם הוא אנרגיה. לכל מאכל יש גם תנועה אנרגטית מסוימת, וכך יש מאכל שיכול לגרום לאנרגיה לנוע כלפי מעלה, ויש מאכל שיכול לגרום לאנרגיה לנוע כלפי מטה.

     

    דרך תזונה המבוססת על עקרונות הרפואה הסינית המסורתית אינה סופרת קלוריות, היא מתייחסת לאנרגיה. כשמדובר בעודף משקל, דרך התזונה הדאואיסטית ממליצה לצרוך מאכלים שהאנרגיה שלהם שורפת שומנים, מייבשת ומשתנת. למשל, גרגירי חומוס, שבראייה מערבית נחשבים לעתירי קלוריות, בראייה הסינית עשויים לסייע בהורדת משקל - בתנאי שהם נאכלים ללא שום תוספת הבונה את הגוף הפיסי, כמו טחינה למשל. זאת מכיוון שגרגירי חומוס, כבני משפחת הקטניות בכלל, גורמים להשתנה ובכך מביאים לצמצום עודף נוזלים.

     

    תזונה אידיאלית היא תזונה שיש בה התאמה בין אנרגיית האוכל לבין צרכיו האנרגטיים של הצורך אותה. על אדם המאופיין על-ידי קור לצרוך אוכל מחמם, ואילו על אדם המאופיין על-ידי חום לצרוך אוכל מצנן. אי-התאמה אנרגטית יכולה לגרום לחוסר איזון אנרגטי, שיש בו להביא בין היתר לירידה או עלייה במשקל.

     

    "עצמי השמן" ו"עצמי הרזה"

     

    הפילוסופיה הדאואיסטית שואפת להביא את האדם למודעות עצמית, שיש בה לחבר אותו לאני הפנימי הטבעי והטהור שלו ומתוך כך למימוש עצמי פורה ולהארה. היא מלמדת כי לכל אחד ואחת יש "עצמי רזה" ו"עצמי שמן". שני אלה בשום פנים ואופן אינם סותרים זה את זה, אלא משלימים זה את זה ואף "יוצרים זה את זה" במעגליות ספיראלית נצחית.

      

    קבלת עצמי השמן כשיקוף של קבלת עצמי הרזה מביאה שחרור רגשי-מנטלי, שיבוא לידי ביטוי גם ברובד הפיסי בדרך של משקל מאוזן (שהוא שונה מאדם לאדם, ולכן אי אפשר לדבר על משקל נכון אבסולוטי). המורכבות נובעת מצרכים אנרגטיים שלכאורה סותרים זה את זה. צרכים אנרגטיים אלה אינם חייבים להיות בקונפליקט במצבים של איזון. הם אמורים לסייע זה לזה בתהליך הצמיחה הבריאה.

     

    הפסיכולוגיה הדאואיסטית שואפת להביא את האינדיבידואל "הרוצה לרזות" למודעות לגורמים האנרגטיים שפועלים אצלו לכיוון של הוספה במשקל, להבין אותם, לקבל אותם ובעיקר - ללמוד לחייך לעומתם ומתוך כך להביא אותם לאיזון.

     

    מכיוון שמדובר בתהליך טבעי, שאין בו אילוץ או זירוז, שמחה שכזו, כשהיא מתפתחת, היא עמוקה ויציבה, ויכולה להוביל אותנו הלאה בתהליך הצמיחה הבריאה של האני הטבעי. אז יש פיוס בין ה"עצמי השמן" וה"עצמי הרזה", והם פועלים יחדיו ומסייעים לאני לחצות את מגבלות הגוף והנפש, לעבר אחדות גבוהה יותר.

     

    סידן סיני: עזבו חלב, עברו לתה בנצ'ה

     

    הרפואה הסינית המסורתית מכירה בערכו הרב של הסידן וממליצה לצרוך אותו ממקורות שאינם מוצרי חלב. החלב כחומר יוצר ליחה בגוף ונחשב לאחד הגורמים השכיחים ביותר לעלייה במשקל, אלרגיות ובעיות בריאותיות אחרות - במיוחד כשצורכים אותו ואת מוצריו בכמויות גדולות כמו שנהוג בישראל.

     

     

    לפי ספר המיקרוביוטיקה, מאת מיצ'ו קושי, אחד המקורות העשירים ביותר בסידן הוא סוג של תה ירוק המכונה באנצ'ה (להשיג בחנויות טבע). שימו לב לפערים בין כמויות הסידן בכוס חלב ובתה באנצ'ה - בחלב מלא יש 118 מ"ג סידן ובתה באנצ'ה - 720 מ"ג. בנוסף, עשיר תה הבאנצ'ה מהחלב לאין ערוך בברזל, ויטמין A וניאצין.

     

    יעל ריין, בוגרת American Taoist Healing Center בניו-יורק, מיסודו של הרופא ברפואה סינית מסורתית, חוקר ומחבר הספרים, ד"ר לו נאן ותלמידתו, יועצת בפסיכולוגיה של הרפואה הסינית המסורתית לאור אסטרולוגיית האבחון של הרפואה הסינית המסורתית ומנחה סדנאות בנושא
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גבי מנשה
    תה באנצ'ה. מי צריך חלב כדי לקבל סידן?
    צילום: גבי מנשה
    מומלצים