באנו חושך לגרש

מאז ה-22 בספטמבר, תחילת הסתיו, יום השוויון בין היום והלילה, הימים הולכים ומתקצרים, הלילות מתארכים, והאור הוא מצרך מבוקש בהמיספירה הצפונית. דווקא כשצריך אותו יותר מתמיד, החשמל מפסיק לעיתים קרובות, ומהחלונות בשכונה, בשעות החשיכה, מנצנצות להבות כתומות מנרות שעווה. הנרות הללו, מצרך מבוקש יחסית, מחליפים לאט לאט את מנורות השמן המסורתיות.

והנה, השבוע, קרה נס! הנס הזה קורה כל שנה, מאז ומעולם (אולי) בסביבות ה-21 בדצמבר. כל שנה אנשי העולם אוהבים לחגוג אותו: החושך שהלך והתעצם מגיע אל שיאו בלילה הארוך בשנה, ונבלם. למחרת, הלילה קצת יותר קצר. הימים, שנראה שיתקצרו עד שלא יישאר כלל אור, מתחילים להתארך בכמה דקות כל יום, עד שיגיע שוב יום השיוויון, בסביבות ה-21 במרץ, רגע קטן של איזון בין האור לבין החושך.

בחודש שעבר חגגו ההינדואים את החג האהוב בשנה: דיוואלי, או דיפאוולי, הלא הוא חג האור. לפי המיתולוגיה, המלך רם, הגיבור והחכם והיפה והאצילי והנאור והנפלא באדם, הוגלה ממלכתו יחד עם אישתו סיטה. בדיוואלי, חג האור, חוגגים את חזרתם מהגלות אחרי הניצחון הגדול בקרב נגד הרשע ראוונה.

ראוונה בעל עשרת הראשים חטף את סיטה לממלכתו, סרי לנקה, והחזיק בה בת ערובה. לאחר הניצחון המבריק בקרב, מעטים גיבורים מול צבא גדול ומפחיד, חוזרים כולם לעיר הבירה ושנות הגלות מסתיימות. בלילה של דיוואלי מוארת כל הודו באור נרות לצדי הדרכים ובצמתים ובחלונות הבתים, כדי להאיר את הלילה ולעזור לסיטה ורם למצוא את דרכם בחשיכת הליל.

אוהבים גם את ישו, למה לא

בחג הדיוואלי של פעם חילקו לילדים מעות ואכלו עוגות מטוגנות. בימינו אנשים נכנסים לחובות כבדים כדי לקנות מתנות מודרניות לילדים, למשפחה, לחברים, לבוס, לעובדים, לכובסת, לחלבן. צ'נדריקה (ירח-קטנה), הכובסת שעובדת בשכונה שלי, היא הינדואית אדוקה, וכמוה כל החמולה שאיתם היא מתגוררת בכמה כוכוני-בוץ.

המשפחה של צ'נדריקה חוגגת את הדיוואלי בכל הלב. נרות, מתנות, עוגות מטוגנות. אבל הם אוהבים גם את ישו, כי למה לא, אז הם חוגגים גם את יום הולדתו. המסר של ישו, של אחווה וסובלנות ונדיבות (על פוגרומים ואינקוויזיציות הם לא שמעו), משתלב עם השקפת עולמם. אז לכבוד חג המולד, הבית מקושט באורות לבנים וירוקים ואדומים, עם תמונה גדולה של סנטה קלאוס.

השנה חפץ טקסי חדש מעטר את מזבח המשפחה, יחד עם הקטורת ומנורת השמן והפרחים הכתומים, תמונותיהם של סיטה ורם, אמא מריה וכרטיסי מרי כריסמס: חנוכייה עליזה עם נרות צבעוניים, מתנה ממני, לכבוד נס האור. כמי שמחפשת תמיד דרכים להאכיל את משפחתה שמונה ימים בתקציב של יום אחד, נס פך השמן דיבר אל ליבה.

הערב, בעוד שכניה הנוצרים שרים באנגלית על הלידה הפילאית בבית לחם ושכניה היהודים מזמרים בחדווה 'באנו חושך לגרש', ידליקו צ'נדריקה ומשפחתה, כבכל ערב מימות השנה, את מנורת השמן שבמזבח, יצלצלו בפעמון המבדיל בין קודש לחול וישירו בשפתם העתיקה מאוד: תודה על האור; תודה על האור שמגרש את החושך; החוכמה שמגרשת את הבורות; האהבה שמפזרת את השינאה; את, האמא של העולם, מלכת העולם יוצרת העולם; יוצרת האש, לב האש; את גם החושך, את גם האור; תבורכי.