למה קשה לנו להיגמל ואיך בכל זאת ניפטר מהסיגריה
בשביל המכורים היא תמיד שם, בת הזוג הקבועה בבית הקפה ובעבודה, החברה המרגיעה כשחשים מתח וחרדה, האחת והיחידה - הסיגריה. המעשנים יודעים שהסיגריות מזיקות לבריאותם ומסכנות את חייהם, אבל גם כשהם מפסיקים לעשן, ייסורי הגמילה גורמים ל-80% להרים ידיים תוך שלושה חודשים. מחקרים מוכיחים שהמוח מחבל במאמצי הגמילה: כשנגמלים נזכרים בעישון, מוחם מפתח תחושה של כמיהה לסם, ממש כפי שקורה לנרקומנים
"סיפור הגמילה שלי כל כך מקרי שזה יכול לקרות רק בסרט. לפני חודש וחצי הלכתי ברחוב עם סיגריה בפה. פתאום ניגשה אלי אישה שענדה על חולצתה כפתור לבן גדול שעליו נכתב בשחור 'הפסק לעשן', ושאלה אותי אם אני רוצה להיגמל מהסיגריות". ארנון נענה בחשש ולמחרת החל בטיפול: חמש פעמים ביום הוא ריסס תרסיס הומיאופתי מתחת ללשון. בחמשת הימים הראשונים צריך להתנזר משתיית קפה ואלכוהול, ממאכלים חריפים ומסוכריות מנטה. "בחמשת הימים הבאים צריך להמשיך ולהקפיד על האיסורים האלה ובמקביל לחדול מעישון. בתום עשרת ימי הגמילה האלה אפשר לשוב ולאכול הכל - וגם הגבלת השתייה מתבטלת".
כשמתגבר היצר, מציידים את הנגמלים בבקבוקון נוסף עם חומר שאמור לנטרל את החשק לסיגריה. ארנון לא התעקש לדעת מהו הרכב החומרים שבתרסיס וכיצד הם גורמים לסלידה מסיגריות. "מה אכפת לי בעצם? תמורת 1,800 שקל נגמלתי מהעישון. בשבילי זה הישג אדיר", הוא מספר בגאווה.
אברהם שפירא, מורה לאמנות בן 56, ניסה אינספור פעמים להיגמל מעישון אך תמיד חזר לסורו. לבסוף הוא פנה למדריך רוחני שסיפר לו כי את טכניקת הגמילה למד בטיבט. "בעודי לבוש, הוא לחץ על מקומות שונים בגוף במשך 10 דקות. שילמתי לו 300 שקל והוא הבטיח לי שכבר כשאצא מהחדר - סיגריות יעוררו בי גועל ואפסיק לעשן". לדברי אברהם, המדריך צדק באופן חלקי: "הפסקתי לעשן אבל תחושת הגועל לא הגיעה. להפך, יש בי כמיהה חזקה, ולפעמים אפילו געגועים, לסיגריות".
אילנה לוינגר (52) עברה כמה וכמה תקופות של גמילה - אך בסופן חזרה תמיד לעשן: "הצרה שלי היא שאני פשוט אוהבת לעשן ונהנית מכל רגע במחיצת הסיגריה". ובכל זאת, לאחר שבתה הפסיקה לעשן החליטה אילנה שהגיע הזמן לתת עוד צ'אנס לגמילה - והפעם בעזרת התרופה 'זייבן': "ניגשתי לרופא המשפחה, קיבלתי מרשם וקניתי את הכדור שאמור לעזור לי להיגמל. ואכן, בחודש הראשון התמעט הצורך שלי בעישון. במקביל, ניהלתי יומן מסודר ובו רשמתי כמה עישנתי היום, למה ובאילו נסיבות.
"הייתי בטוחה שאני על דרך המלך עד שיום אחד התקשרו אלי מבית הספר של הבן שלי והודיעו לי שהוא נפצע בקטטה. היומיים שישבתי ליד מיטתו בבית החולים היו כל כך מפחידים, עד שמצאתי נחמה בסיגריות - ומאז חזרתי לעשן במלוא הקצב. אני יודעת שאם הייתי בקבוצת גמילה, שם מעודדים ומחזקים את מי שמעשן, אולי לא הייתי נשברת".
נעמה בריל (49) - עם ותק של שלושים שנות עישון - דווקא השתתפה בקבוצת תמיכה, אבל בכל זאת חזרה לעשן. רק אחרי שהשתתפה פעם נוספת בגמילה קבוצתית, היא הצליחה לנצח לבסוף את ההתמכרות.
"ניסיתי הכל: הילינג, כדורים, רופאים קונבנציונלים ורופאי אליל - ובזבזתי על זה הון כסף. כשהשתתפתי בסדנה קבוצתית לגמילה הפסקתי לעשן, אבל כעבור זמן מה החלטתי שרק סיגריה אחת לא תגרור אותי חזרה - וטעיתי. אז גם הבנתי מה משמשת בשבילי הסיגריה: בעזרתה קל לי יותר להתמודד עם מצבים מסובכים ועם תלאות החיים".
נעמה נרשמה לקבוצת גמילה של האגודה למלחמה בסרטן ועברה גמילה מדורגת שאפשרה לה לשלוט על מהלך העניינים: "מאז אני נזהרת מכל מה שעלול להחזיר אותי לסיגריות. אני יודעת שאין הבדל ביני לבין נרקומנית: אני מכורה לניקוטין והיא מכורה לחומר אחר, זה כל ההבדל. אבל בשורה התחתונה, כולנו מכורים קשים".
העישון פוגע ב-DNA
סקר שערכה האגודה למלחמה בסרטן ב-2002 הראה ש-22% מהנשים היהודיות ו-29% מהגברים היהודים מעשנים. רוב המעשנים יודעים שהם גורמים נזק כבד לבריאותם. לפי הערכת משרד הבריאות, מתים בישראל בכל שנה למעלה מ-10,000 אנשים כתוצאה מנזקי עישון. 8,500 מהם עישנו בעצמם - אך 1,500 נחשפו לעישון פסיבי.
עשן הסיגריה האפרפר מכיל כ-4,000 כימיקלים שונים, מתוכם 350 חומרים רעילים כמו אצטון, מתנול, אמוניה, מימן ציאני וקדמיום. העישון ידוע כגורם לאסטמה, למחלות לב וכלי דם, לפגיעה במוח, בפוריות ובכושר הגופני - ובעיקר לסרטן הריאות. יתרה מזו: במחקר שהושלם לאחרונה במכון ויצמן, גילו פרופ' צבי ליבנה ודר תמר פז-אליצור גורם גנטי חדש שמשפיע על נטייתם של מעשנים לחלות בסרטן הריאות.
החומר הגנטי, ה-DNA, נפגע כ-20 אלף פעמים ביום כתוצאה מספיגת קרינה או ממגע עם חומרים כמו עשן סיגריות. פגיעות אלה, לדעת החוקרים, עלולות לשבש את סדר מרכיביו של ה-DNA וליצור מוטציות גנטיות - ובכך להוביל להתפתחותן של מחלות כמו סרטן.
כמו גמילה מהרואין
אינספור האזהרות, הפרסומים והמחקרים לא מפחיתים מהקושי של המעשנים להיפרד מהסיגריות שמסכנות את חייהם.
אבל מדוע בעצם כל כך קשה להפסיק לעשן? מה עובר על מי שמנסה להיגמל? "גמילה מניקוטין כמוה כגמילה מהרואין", מסביר ד"ר יששכר הרמן, מנהל המרכז לטיפול בנפגעי סמים ביפו. "ההתמכרות לניקוטין היא בין הקשות שבהתמכרויות. אפילו נרקומן שנגמל מהרואין או מקוקאין, ממשיך לעיתים קרובות לעשן סיגריות 'רגילות'. מי שאמור להיגמל מסיגריות, לעומת זאת, נשאר בלי כלום. הניקוטין משפיע על רצפטורים במוח וגורם בכך לעירנות מוגברת, ריכוז, הפחתה בתיאבון ובעיקר הנאה. כשנחסך הניקוטין מהגוף, חשים עייפות, רוגז, תחושת ריקנות, נדודי שינה, תסכול וכעס, קשיים בריכוז, ירידה בקצב הלב ועלייה בתיאבון - ובעיקר כמיהה עזה לסם, במקרה זה לניקוטין".
ייסורי הגמילה הללו נמשכים, לדברי ד"ר הרמן, בין שבועיים לחודש בממוצע. לאחר מכן מתחיל שלב קשה נוסף: להיפטר מהרגלים שנלוו לעישון: למכורים קשה לדמיין את כוס הקפה של הבוקר בלי סיגריה. במהלך היום הם רגילים לעבוד כשסיגריה נעוצה בזווית הפה, ואת סעודת הערב הם מקנחים - אלא מה - בעישון.
"בעבר נהגו להאשים מכורים שאין להם כוח רצון, שהם חלשי אופי בכל פעם שחזרו לעשן. אבל ממחקרים עולה שמקור הכמיהה לניקוטין הוא בפעילויות מוחיות מוכחות: בכל פעם שמתעוררת אצל הנגמל כמיהה לעישון, בעזרת רמזים מהעבר הקשורים בעישון כמו כוס קפה או סעודה דשנה שהסתיימו בעבר בסיגריה - התגובה לכך היא מוחית".
המוח כשהנגמל נתקל ברמז שמזכיר לו את הסם
בתמונה משמאל: מוחו של מכור לקוקאין, לאחר תקופה של ניקיון, צופה בסרט טבע ותוך כדי כך נעשית הדמיה מוחית. בצילום מודגש אזור ה'אמיגדלה' - והוא אינו פעיל.
בשלב מסוים מראים למכור סרט על שימוש בקוקאין. התוצאה בתמונה מימין: אזור ה'אמיגדלה' מתחיל להיות פעיל, 'נדלק', והמכור מדווחו על תחושה של כמיהה לסם.
המסקנה: רמזים מהסביבה המזכירים את הסם יכולים לעורר תגובה מוחית (הגברת פעילות באזור מוגדר - ה'אמיגדלה'), והביטוי הרגשי של התגובה הזו יהיה תחושה של כמיהה לסם.
_______________________________
האיור המופיע כאן ממחיש היטב למה הכוונה: במהלך מחקר התבקש נבדק שנגמל מקוקאין לצפות בסרטים בעודו עובר הדמיה מוחית. בעוד הנבדק צופה בסרטים, עקבו החוקרים אחר אזור במוחו הנקרא 'אמיגדלה' (Amygdala). כשהנבדק צפה בסרט טבע תמים, האמיגדלה לא היתה פעילה. אולם כשהחלו להקרין לנרקומן לשעבר סרט על שימוש בקוקאין - 'נדלקה' האמיגדלה (ראו תמונה) והמכור החל לדווח על כמיהה לסם. לפיכך הסיקו החוקרים שרמזים מהסביבה שמקבל המכור שנגמל המזכירים לו את הסם, עלולים לעורר אצלו תגובה מוחית שהביטוי הרגשי שלה יהיה כמיהה מחודשת לסם. "מכאן הסקנו שיסוד ההתמכרות הוא ביולוגי, אך עוצמת ההתמכרות והנטייה להתמכר שונים מאדם לאדם", מסביר ד"ר הרמן.
"בכל התמכרות ישנה פעולה שחוזרת על עצמה ובאה במטרה להרגיע גורם פנימי חרדתי", אומר ד"ר מוטי משיח, סגן מנהל בית החולים 'אברבנאל' ומנהל המחלקה לתחלואה כפולה (התמכרות) בבית החולים. "עצם החזרה על פעולה זו - למשל עישון - מפיגה מתחים. במקרה של התמכרות לניקוטין, ההתמכרות כפולה: הן לחומר והן להרגל. אני לא יודע מה חזק יותר, כי ההתמכרות להרגל חזקה וחריפה לא פחות מההתמכרות המוחית - ולשבור הרגל קשה לא פחות מלשבור קריז. מאידך, כשמעשן כבד עובר משבר בריאותי מבהיל, כמו אירוע מוחי או אוטם שריר הלב, הוא מפסיק לעשן ב'בום'. מה עם ההרגל וההתמכרות הגופנית? כנראה שהפחד הוא בכל זאת אמצעי הגמילה הכי טוב שיש, לצד כוח רצון".
שיפור באיכות החיים
נגמלים מעישון שמצליחים להחזיק מעמד יכולים למצוא חיזוק במחקרים שמבטיחים להם שיפור באיכות ובאורך החיים. מחקר שערכה האגודה האמריקאית למלחמה בסרטן גילה שתוחלת החיים של נשים שהפסיקו לעשן בגיל 35 עלתה בשש שנים ו-9 חודשים עד 8.5 שנים. גם מי שהפסיקו לעשן בגיל 65, נהנו מהארכה משמעותית של תוחלת החיים: שנה ו-4 חודשים עד שנתיים לגברים, ושנתיים ו-7 חודשים עד שלוש שנים ו-7 חודשים לנשים.
אלא שמסתבר שמספרם של הנגמלים שמצליחים להשאיר את הסיגריות מאחור קטן מאוד: מחקרים מראים שרק 5%-3% אחוז מכלל הנגמלים מצליחים לעבור שנה שלמה מבלי לחזור לעשן. 80% מהנגמלים חוזרים לעשן תוך שלושה חודשים - מפני שמרבית שיטות הגמילה מספקות למעשה רק אתנחתא קלה מהעישון, ולא גמילה יסודית כמתבקש. 
שיטות גמילה
ד"ר טוביה לרר, יו"ר האגודה הישראלית למניעת עישון וראש המכון הישראלי לגמילה מעישון, מסביר שבמהלך העשור האחרון יצאו 'בשורות' חדשות לבקרים שהבטיחו שהנה, נמצאה התרופה הגואלת - אך כגודל הציפייה גודל האכזבה. את התרופה המושלמת עדיין לא הצליחו המדענים להפיק. ד"ר לרר בדק את שיטות הגמילה השונות וגיבש מסקנות לגבי חלקן.
- תרסיסים או תרופות הומיאופתיות: טיפול במישור הפיזיולוגי בלבד והתעלמות מההיבט הנפשי.
- שיטת הלחיצות: לדברי הגומלים באמצעות שיטה זו, בלחיצות מוצאים החוצה הרעלים שהצטברו בגוף - אבל לדעתי מדובר בעורבא פרח.
- היפנוזה: שיטה שלא הוכיחה את עצמה לגמילה מעישון. מעדויות נצברות עולה שרק 3% הצליחו להיגמל בדרך זו.
- תחליפי ניקוטין (מדבקות, תרופות): משמשים את הנגמל רק בטיפול בתסמיני הגמילה ולכך הם מיועדים. הם משמשים למעבר מהסם (ניקוטין) דרך סם סינתטי ועד לגמילה.
- 'זייבן': תרופה שבמקור שימשה לטיפול בדיכאון וניתנת במרשם רופא. הייחוד שלה הוא בפעולה מושהית שמאפשרת טיפול הדרגתי בהתמכרות לניקוטין. ה'זייבן' אינה מכילה ניקוטין ואינה ממכרת. היא פועלת בשני רובדים: היא ממתנת ומסדירה את הפעילות המוגברת במוח בהשפעת הניקוטין - ומאידך, מחלישה תסמיני גמילה כמו התגברות התיאבון. את התרופה נוטלים פעם ביום, למשך 5-3 ימים. לאחריהם יש לקחת את 'זייבן' פעמיים ביום, בהפרש של שמונה שעות בין טבלייה אחת לשנייה ולמשך שמונה שבועות. הפסקת העישון צפויה להתרחש 20-7 ימים מתחילת נטילת התרופה. עם זאת, התרופה עלולה לגרום לתופעות לוואי כמו יובש בפה, סחרחורת, בחילה ונדודי שינה - והיא אסורה לשימוש לנשים הרות ולבני נוער, למי שסובל מפרכוסים ומהפרעות אכילה, ולמי שנוטל תרופות נגד דיכאון.
- הגישה התזונתית: במהלך הגמילה סובל המעשן מירידה ברמת הסוכר בדם - תופעה הגורמת לדכדוך, עייפות, אפתיה והשתוקקות לדברי מתיקה. לכן יש להקפיד בתקופה זו על תפריט שכולל ירקות, פירות, מוצרי חלב תוך הפחתת הצריכה של בשר, דגים וביצים. לצד הפסקת העישון, יכולה דיאטה זו לפעול לבדה כשיטת גמילה - אך אפשר לשלב אותה עם כל אחת מהשיטות האחרות.
- גישה משולבת: גישה זו מומלצת על ידי ארגוני הבריאות העולמיים והיא כוללת טיפול פרטני או קבוצתי בשילוב טיפול תרופתי, וכן פעילות גופנית שנועדה לענות על שתי מטרות: למנוע השמנה ולשחרר את הורמון האנדרופין במוח המשפר את מצב הרוח.
"הגישה המשולבת יעילה יותר מכל גישות הגמילה האחרות, שכן היא מאפשרת לנגמלים להיחלץ מהתפיסה של 'אני לא יכול בלי סיגריה' ולחשוב אחרת", טוען הפסיכולוג עמוס טפלא, מדריך ומנחה קבוצות תמיכה להפסקת עישון של האגודה למלחמה בסרטן.
לדבריו, לקבוצות התמיכה מגיעים מי שניסו הכל והתייאשו: "בהתחלה מדברים בקבוצה על איך משמשת הסיגריה ככלי להתמודדות עם מצבים שונים בחיים. בהמשך דנים בטיעונים נגד הפסקת העישון, כמו ויתור על הנאה והשמנה. בשלב הבא מתבקשים המשתתפים לנהל רישום עישון: לכתוב במדויק מתי עישנו לפי שעה ופעולות נלוות - ולספר מה חשו במהלך העישון".
טפלא מסביר שבשלב זה ההנחיה לנגמלים היא עדיין לעשן כרגיל, אלא שבפגישה הבאה מתברר להם שכמות הסיגריות שהם מעשנים פוחתת מעצמה. מכיוון שהנגמלים למדו לשים לב לכך שהם מעשנים עם כוס הקפה, בתום ארוחה ובמהלך העבודה - הם התחילו להיות מודעים יותר למעשיהם והפסיקו לשלוף סיגריה באופן אוטומטי.
כעת יכולה הקבוצה לעבור לשלב הבא: שבירת התבניות אחת לאחת, החל בוויתור על הסיגריה שפחות חשובה להם ביום. בשלב זה ממליצים למי שמצליחים להתמודד עם האתגר להיעזר בתרופות או במדבקות.
התהליך הזה, של שינוי ההתנהגות שהפכה לטבע שני והתמודדות עם הגמילה, מושג בשמונה עד עשר פגישות. באחרונות שבהן לומדים הנגמלים טכניקות להרפיה ולהסחת דעת. בדרך הזו, מהקל אל הכבד, הם מגלים שמה שנראה כמו משימה בלתי אפשרית נמצא בהישג ידם.
