ככה בונים חומה

כבר הרבה זמן אני מפנטז על ביקור בחומה הסינית. איני מתכוון לביצורים ההיסטוריים שבארץ סין, אלא למזללת האטריות הסמוכה לתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב. אמנם מזמן שמעתי עליה טובות ונפלאות, והמבקר חנוך פרבר אף הכתיר אותה כמסעדה הסינית הכי טובה וסימפטית בארץ, אבל כשאני כבר מגיע למתחם הזה, איכשהו רגלי לוקחות אותי לקשת הפרסית, וכך טרם זכיתי לבלוס בה.

לפני מספר שבועות טעמתי ממאכליה של המסעדה לאחר שקראתי ביקורת מחמיאה על שירות הטייק-אווי ועל העסקית הסופר-זולה שלה. מיהרתי לארגן את חברי למחלקת הבידור במערכת העיתון, וערכנו הזמנה. המתנו בסבלנות לבוא המשלוח, והמתנו, והמתנו. חברי למחלקה, שהרעב מגביר את כעסם ואת חוסר סבלנותם, רטנו שתמיד כשאני ממליץ על מסעדה, השירות מתמהמה. בסוף, אחרי שעתיים תמימות (ואינני מגזים), התייצב השליח הסיני, לאחר שדיווש על אופניו, והוא שופע התנצלויות. הוא טען שנתקע בפקק. למזלו, הארוחה היתה יותר מראויה, ונראה כי המסעדה הסינית החלה לאיים על מעמדה של ג'ירף בחיי הטייק-אווי שלי.

אחרי החוויה הזאת התקשרה אלי יום אחד חברתי שב (שם בדוי), שעדיין מחפשת את עתידה המקצועי וממשיכה ללקט תארים, ודרשה שאקח אותה ל"החומה הסינית". מתברר כי בעודה עושה דרכה לתחנה המרכזית הנושנה כדי לסייע בהתנדבות לרווחת העובדים זרים, חלפה על פני המסעדה והיא עוררה את תיאבונה. נעניתי בשמחה לדרישה.

"החומה הסינית" - מיוחדת, טעימה, זולה וחפה מיומרות - שונה ממסעדות סיניות עבריות מצויות לא רק בגלל איכויותיה ומחיריה. היא אמונה על מטעמי מטבח הלאנצ'ו (צפון-מערב סין), והיא שייכת למשפחה המהווה נצר לשושלת בת 1,500 שנים. אחרי שגילו את יהדותם, עלו בני המשפחה לארץ והם אף מקפידים לשמור כשרות ומצוות. המשפחה בחרה למקם את המסעדה, המקושטת בתמונות, מנורות וחפצים תוצרת סין, באזור לא הכי מלבב. לחוששים ממקומות שנחשבים מפוקפקים, טוב שקיים הטייק-אוויי, אבל למדור

ולחברתו זה ממש לא הפריע. להיפך: שב מעדיפה מקומות אותנטיים על פני מקומות יאפיים-פלצניים. וכך, בעודנו נעים לעבר המטרה אבחנה שב, אנתרופולוגית חובבת, שהמתחם נמצא בתנופת שינוי והופך לוהט וטרנדי, ואכן יותר ויותר מקומות מעוצבים מתחילים לצוץ בו.

העסקית של החומה הסינית מתפצלת לשתיים: 22 שקל ו-30 שקל. בעסקית הזולה תיהנו ממנה עיקרית ומשתי תוספות. תמורת 30 שקל תקבלו מנה ראשונה (אגרול חביב או דים סאם מעולה ופיקנטי), מרק (וון-טון שווה ועשיר, מרק תירס סביר אך לא מסעיר, או מרק חמוץ-חריף סביר ומעניין למדי), סלט כרוב וגזר רענן ומשובב, מנה עיקרית ושתי תוספות. בקיצור, מציאה נדירה.

באגף המנות העיקריות של שתי העסקיות תתחבטו בין עוף חמוץ-מתוק (טעים), נתחי עוף בשומשום (טובים), נתחי בקר ברוטב סויה (מוצלחים), ומנות היום (ארבעה סוגים משתנים), כמו למשל מנת בקר וחצילים (פיקנטית ומשגעת). גם רוב התוספות נהדרות, במיוחד אטריות החיטה המטוגנות והכרוביות והפטריות ברוטב סויה, וכדאי להתעדכן מה מתחדש בתוספות המתחלפות המצטיינות.

כיוון שבמהלך הביקור במסעדה נתקפתי בהלך רוח חזירי במיוחד, לא הסתפקתי בבדיקת העסקיות וחרגתי מהן שוב ושוב, וכך זכיתי לטעום את האטריות צ'או-מיה והפתיתות לו-מיה - שהן אטריות טריות הנמתחות ביד במקום ועשויות על-פי מסורת הלאנצ'ו. את האטריות משליכים למרק או מקפיצים עם ירקות ובקר. מובן שלא הצלחתי להקיף את כל התפריט העשיר, ומאחר שחוששני כי התמכרתי, מוטלת עלי המשימה להשלים את המחקר. השליח על האופנים עוד יצטרך לדווש לעבר המערכת.

החומה הסינית, מקוה ישראל 10, תל-אביב, טל': 03-5665716

מחיר העסקית: 22 שקל, 30 שקל, 40 שקל.

מטבח: סיני.

שעות: א'-ה' 17:30-12:00.

ואם חורגים מהדיל: שה-גוה, אטריות טונג-מיה במרק, פתיתות לו-מיה.

חנייה: ברחובות הסמוכים או במגרשי חנייה.

ציון: 8.5.