שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נחל מחניים: זלמן בידינו
    "זלמן", עץ אלה אדיר ממדים שקיבל את שמו מילדי קיבוץ איילת השחר, כמעט הפך לסורי במלחמת העצמאות. על העץ והמעיין שלצדו, על מיתוס הניצחון המפואר ועל מה שלא מספרים לנו בהסכמי שביתת הנשק

    מסיבות ילדותיות למדי כנראה, נודעת לי חיבה מרובה לשם הגלותי זלמן. אין לי שום הסבר מניח את הדעת לכך וזה גם לא חשוב. משום השם הזה, מצאתי עצמי לפני שנים מחפש בקיץ אחד, לוהט במיוחד, את 'עץ זלמן'. אז נודע לי שילדי איילת-השחר קוראים כך לעץ אלה אטלנטית זקן ואדיר ממדים, הנוטה

    את צל צמרתו הענפה על מדרון גבעה לא רחוק מקיבוצם, במורד נחל מחניים.

     

    כיוון שהמקום עתיר עצי שיזף, שהם יפים לצמוח במחוז החום הזה שמי נחל שופעים בו כל השנה, וכיוון שהשם שהודבק לעץ קסם לי, כיתתי רגלי כדי לראות את הפלא. ואכן, במנותק מחבריו הרבים בעמק החולה, עמד שם עץ זלמן האמיתי, וכיוון שקיץ היה, צילו היה מיטיב, אוושת הרוח בעלוותו היתה מענגת, עתיקותו מכובדת והשביל שהוליך משם אל המעיין פיתה והבטיח.

     

    נקפו השנים ומצאתי עצמי שוב במחוזות החום של נחל מחניים, שם גיליתי עץ זלמן שונה מעט, מוקף במה של אבן, מדרגות סדורות מוליכות אליו ממורד הגבעה. ענף גדול מענפיו קרס משום הרקב שפשה בו בשל זקנתו המופלגת, חורים עגולים ומסותתים נאה, של נקרים, נוספו בגממיותיו, וגם סחבה ירוקה היתה קשורה לענפיו, אות וסימן לעכו"מ שהגיעו למקום ושטחו את תאנייתם ותאוותם בפני העץ. ליתר ביטחון אפילו הוסיפו עליו סמרטוט, משל נקיטת החפץ הזו היא הערובה שהמילים אכן נקשרו לעץ ולא יאבדו.

     

    במרחק של כלום מזלמן הזקן, מסתירה חורשת אקליפטוסים ענקיים, שגם הם אינם עולי ימים, את הפלג הזך של עין ירדה. המעיין הזה מגיר את מימיו מתוך סבך יפהפה של קנים ותאנים שנתפראו, אל ערוצו של נחל מחניים. חלק מזרימתם הוסדר באפיק, שלא יגלשו אל האדמות מסביב, חלק אחר נקווה בבריכות, והם צלולים, שקופים ויפים לשתייה.

     

    בעבר הלא רחוק ריחף האיום שלא זלמן ולא מעיין ירדה ולא מקדש הצל הגדול שלו יהיו כלולים בשטחה של מדינת ישראל. לא משום שחלילה קבעו כך המעצמות בבואן לשרטט קווי גבול בין ישראל ושכנותיה, אלא משום אימתו של הצבא הסורי.

     

    העובדות מקלקלות את האמת

     

    מעשה שהיה - לא נעים ככל שיהיה - כך היה: משפרצה מלחמת העצמאות קמו עלינו לכלותינו צבאות לבנון וסוריה וירדן ומצרים, ארבע מדינות ועוד מתנדבים ומיליציות מהכא ומהתם (מעיראק ומהסודן, מתימן ואף מאנגליה..). עד כאן ידוע לכל דרדק ותלמיד של בית רבן. אלא שמאז נחתמו חוזי שביתת הנשק בשנת 1949 ועד היום, מחדירה במוחנו מערכת החינוך שניצחנו שבע מדינות ערביות, ולא זו בלבד

    שניצחנו, אלא שאף כפינו עליהן בעוצם ידינו את גבולות שביתת הנשק, הידועים בשם 'הקו הירוק'.

     

    מה לעשות, אבל המלאך המופקד על דברי הימים מחייך בלעג. לא רק למניין המוגזם של אויבינו (כאילו לא די מפואר הוא הנצחון על שתיים וחצי מן הארבע), אלא גם לסיפור שצבא סוריה אכן הוברח בבושת פנים מעמק הירדן. כאן, באזור עמק החולה וגשר בנות-יעקב ומצפון לכנרת, לא זו בלבד שיחידותיו צלחו את הירדן וחיסלו את המושבה משמר הירדן, אלא אף נאחזו באדמת ארץ ישראל, ושיחות שביתת הנשק נערכו לא על הגבול הבינלאומי ולא בארץ נייטרלית, אלא למרבה הבושה על כביש מחניים ראש-פינה, בלב שטח ישראל.

     

    הסורים לא הסיגו את צבאותיהם לאחור עד שלא כפו עלינו לפרז את השטחים שיפנו ואף נאסר עלינו להכניס אליהם צבא. הם גם כפו עלינו לחתום על הסכם האומר שאין לבצע שום עבודה משמעותית בשטח ללא הסכמתם. לא זו בלבד, אף נגזר עלינו להחזיר למקומותיהם את הערבים שנמלטו מאימת המלחמה.

     

    את כל זה כמובן לא מספרים לנו בספרי הלימוד, כדי שחלילה לא תקלקלנה העובדות את האמת שאנחנו מאכילים בה את עצמנו זה שני דורות.

     

    הקלף הסורי

     

    ומה לסיפור נלוז זה ולמקומנו כאן? התשובה היא חאן ירדה, הוא החורבה הגדולה הצופה מראש הגבעה שמעל המעיין וליד משמר-הירדן, על מעברות הירדן בגזרת בנות יעקב ועל נחל מחניים ודרום עמק החולה.

     

    היישוב הקדום היה כאן כבר לפני כ-1,850 שנה, ושירת רומאים וביזנטים וערבים וטורקים וכיו"ב עממים. המקום הפך לחווה גדולה ומבוצרת, דמויית חאן. בשנת תרצ"ו קנתה הקק"ל את החווה הערבית המתמוטטת ובמלחמת העצמאות היתה זו עמדה ישראלית שהסורים כבשו, ששוב הפכה לישראלית משלוחמי חטיבות גולני וכרמלי כבשוה והקיזו את דמם. סופו של דבר, שעברה מיד ליד ו-78 לוחמים ישראלים נפלו על כיבושה. ובכל זאת הסורים החזיקו בעמק החולה ועם הקלף הזה באו לשיחות שביתת הנשק.

     

    היום מספרת אנדרטה נאה את תולדות המקום ביובש לאקוני ומונה את שמות החללים, ואפילו במילה אינה מספרת את ניצחון הסורים במלחמה ההיא.

     

    איפה זה

     

    במפות הטיולים וסימון השבילים גולן ועמק החולה (מס' 1) והגליל העליון (מס' 2). דרך עפר כבושה היטב מסתעפת לצפון מכביש גשר בנות-יעקב ראש-פינה. היא עוברת בחורבת ירדה ובעין ירדה והולכת לאורך אפיקו של נחל מחניים עד הכביש המזרחי.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רשות הטבע והגנים
    אלה בנוסח זלמן. עתיקות מכובדת
    צילום: רשות הטבע והגנים
    צילום: לע"מ
    אוהל השיחות, 1949. מלאך ההיסטוריה מחייך בלעג
    צילום: לע"מ
    גשר בנות יעקב. חאן ירדה משקיף על הגזרה
    צילום: רוני שיצר
    מומלצים