הפיוז הקופץ

הצרה הגדולה עם אדיר מילר היא כי מדובר, ביום טוב, בסביר מילר. קריר מילר. לפעמים גם מריר מילר. לכל מי שאינם צרכניו המובהקים של המילר-לייט הזה, לא נותר אלא לשאול את עצמם מה עושים עם אדיר מילר.

אז מה עושים? כשניסינו לתרום אותו לילדים נזקקים במסגרת ערב "וראייטי" זה הצליח; מילר היה מצוין שם. בכלל, די ברור שמילר הוא בדרן למרחקים ארוכים. הוא כאן כדי להישאר. יש לו את זה, רק שמילר לא התבשל מספיק במרינדה של עצמו בטרם הוגש לנו בפריים-טיים. אז מילר מביא סחורה, אבל גם מביא את הסעיף. חיקוי יהורם גאון שלו הוא מסוג הדברים שכל מחנכת כיתה בהכרה חלקית היתה מנכשת מיד ממסכת מסיבת הסיום. חיקויי רפי גינת, דודו טופז וחיים הכט שלו מתבססים על היצמדות לשתיים-שלוש מאניירות שעובדות כמו פרסומת נחמדה; בפעם הראשונה אתם צוחקים מזה, בפעם השניה אתם נזכרים איך בפעם הראשונה צחקתם מזה, ובפעם השלישית אתם הופכים לשגריר צבי מזאל ביצירתו "הפיוז הקופץ".

להתארח אצל מילר היא, ללא ספק, העבודה הכי קשה שסלבריטי עשוי להתנסות בה במסגרת תוכנית אירוח. אתה לא סתם מגיע למילר, מתיישב ועונה לשאלות; לא, אתה נתבע להשתתף במשימות, במערכונים, בשיגועים. אבל בכל הקשור לראיונות עצמם, מילר מתרסק. לאחיות פיק בישר שלוש פעמים כי "אתן הבנות של צביקה פיק", ואז שאל: "איך זה להיות הבנות של צביקה פיק?" זה לא שהוא לא מסוגל לראיין; מרואייניו פשוט לא מעניינים אותו.

במצבה הנוכחי, "ערב אדיר" היא תוכנית נישה למרות מיקומה בפריים-טיים. קהל מסוים, בטווח גילאים מצומצם, נהנה ממנה, שכן מילר הוא ערב סטנד-אפ שכונתי. כדי לעלות ליגה, מילר יצטרך לעבוד קשה יותר, בעיקר בתחום הכתיבה, וספציפית בתחום כמות הכותבים. ל"ארץ נהדרת" יש תשעה כאלה. למילר יש בעיקר את עצמו, פלוס עזרה. זה ניכר. היי, מילר, תתעורר; הסטנדרט השתנה, הרף התרומם. כרגע היית מתקבל, אולי, לפינה אצל יאיר לפיד.

חדשות ערוץ 2 ניצחו את המשחק הזה. בהרכב מלא – כולל גדי, יונית, יערי, אברמוביץ' וטטיאנה הופמן שמראיינת בחי את המתווך הגרמני – עלו כוכבי הנבחרת למסך כשהם מוכנים, מתוזמנים וערוכים היטב לבשורה הגדולה של סוף השבוע. ערוץ 10 פיגר מעט מאחור, אבל היה המקום היחיד שבו נשמע מישהו מוסמך (ח"כ פריצקי) מבשר חד-משמעית כי "לצערנו החיילים חוזרים מתים". ערוצים 2 ו-1 העדיפו להישאר בתחום המעומעם שבו איש אינו מתחייב לאמת המרה.

צופיו של ערוץ 1 הם המפסידים הגדולים. הערוץ לא שיגר נציגים לבית משפחת אברהם – ניידת שידור היא כנראה למעלה מכוחותיו כרגע – והניח לח"כ יובל שטייניץ לנהל מהאולפן, גם ברגעים נרגשים אלו, מלחמת בוץ מול בנו של טננבאום. גרוע יותר: כשפעם אחת, סוף סוף, הופך עו"ד אמנון זכרוני – עקרונית רכוש ערוץ 1 – לרלוונטי, הוא בוחר לברוח מהבית ולהצטרף לקרקס של ערוץ 10. אמש, כך לפתע, פירשן זכרוני מאולפן ערוץ 10. זו עריקה בשידור חי.

ככלל, העניקו לכם שלושת הערוצים סערה של ספקולציות, רמיזות וקפלי-קפלים של גילוי והסתרה. אין ספק כי רון ארד הוא הסיפור האמיתי, אבל לאף אחד אין מה לספר לכם בעניינו, מלבד זה שיש מה לספר לכם, אבל אי אפשר לספר לכם. אמנון אברמוביץ' הוא, כמובן, אלוף העולם הרשמי במשחקי הקוקו הללו, וגם אמש לא הכזיב. המשך יבוא.

צריך להגיד:

• לכל מי שמסוגל: עשו שזה ייפסק! האם יתכן שכמות ואורך הפרומואים ליומטוב עברו זה מכבר את אורך התוכנית הצפויה עצמה? ויש עוד שבוע וחצי!