הלחץ של נסראללה, ההזדמנות של איראן

השלב הראשון בעסקת השבויים עם חיזבאללה יתקיים, אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, כבר ביום חמישי השבוע, עם חזרתם של שלושת חיילי צה"ל והאזרח החטוף אלחנן טננבוים. אבל העיניים כבר נשואות צעד אחד קדימה, לעבר פתרון אחת התעלומות הרגישות ביותר של מדינת ישראל - פרשת רון ארד.

בשלב זה קשה להעריך כיצד הפרשה תסתיים. אולם כבר עתה ברורים מספר פרטים: בארגון חיזבאללה חל שינוי משמעותי שגרם להסכם להבשיל, והאיראנים, שעל-פי כל ההערכות מחזיקים או החזיקו בעבר בנווט השבוי, מקבלים כעת כאפשרות ממשית להעביר את הנווט השבוי ללבנון, וכך למעשה להתחמק מכל אחריות בעניינו. יש סיבה לאופטימיות זהירה, בעיקר נוכח דבריו של שר הביטחון אמש בנושא, אבל במזרח התיכון, כמו במזרח התיכון, הכל פתוח.

מאחורי ההסכם ההיסטורי שנחתם עם חיזבאללה, בתיווך הגרמנים, עומדים לא מעט תהליכים שבשלו משך תקופה ארוכה, מקצתם רק באחרונה. עם הצלחת המערכה האמריקנית בעיראק, הגברת הלחץ על הארגון הלבנוני גם מצד מדינות אירופה והקטנת מרחב התמרון בדרום לבנון, חלה תפנית במחשבה של שייח' חסן נסראללה.

לפתע, ירד מזכ"ל חיזבאללה מדרישתו לשחרר 1,500 אסירים פלסטינים שאת זהותם יקבע בעצמו, והסתפק ב-400 אסירים אותם תקבע ישראל. תמורת מידע ממשי על גורלו של רון ארד, הוא יקבל את שחרורו של סמיר קונטאר - מחיר קטן יחסית וזניח עבור חיזבאללה. נסראללה, כך מעריכים בישראל, נמצא בלחץ. הוא כבר אינו מה שהיה פעם, וגם מבפנים יש לו יריבים ומתנגדים.

מאחורי שלב הביניים והשלב השני בעסקה, מסתתרים האיראנים. בישראל מעריכים כבר שנים ארוכות שרון ארד מוחזק באיראן. כעת, כשההסכם נחתם מול חיזבאללה, יש לאיראנים הזדמנות פז להעביר את ארד ללבנון, וכך לחמוק מאחריות באשר לשנים הרבות שהוחזק בשבי. אם נאזין היטב לדבריו של נסראללה, אפשר שהדבר כבר בוצע.