"לעדי, מכתב מאמא"
האמא ציפורה כתבה לבנה עדי מכתב, שהוקרא מעל חלקת הקבר הטרייה: "נוח בן יקיר לי במקום שכה אהבת בחיבוק של רגבי האדמה – ביתך ליד הכנרת. היתה לי את הזכות הגדולה להיות אימך בן מקסים, עדי של ממש"
אלפים ליוו למנוחות בבית העלמין בטבריה את עדי אביטן ז"ל. מעל חלקת הקבר קרא נציג צה"ל מכתב שכתבה אמו של עדי, ציפורה.
"מכתב מאימא: עדי בן יקר שלי, לעדי שבתוכי ומסביבי, רוצה כל הזמן לספר את סיפורך ודוממת. רוצה כל הזמן להיות איתך ולידך, מתגעגעת עד למאוד. בכל נים ונים בגופי קוראת לך שתבוא, שתהיה איתנו. לא רק ברקע, לא רק בתמונות, לא רק בלב, בזכרונות ובשתיקה. תשב עימנו לשולחן, תצעד עם אבא לתפילה, תעיר הערה צינית כלפי, תשתולל עם אבי, תשחק עם אסף, ועם אייל תוכל לנהל שיחה.
אח שלישי, מקור לגאווה, נושא לאהבה, למה הלכת מאיתנו? למה ניתק חוט חייך? ומה פשר הגזירה? היית יכול להיות אדם ואזרח כה מצליח בכך אני בטוחה. כי הרי היה בך הכל, הכישרון, ידיים כה טובות, היופי והאהבה, החיוך הנהדר. אומרים שאתה בעולם שכולו טוב, עם החבר'ה הכי טובים, מה עברת עד שהגעת לשם... האם נדע? כולם שם שושנים שהקב"ה קטף מגן החיים לגנו, והם רבים, יותר מדי רבים. אותי זה לא מנחם, אני רוצה אותך כאן איתנו!
מה קורה שם אני לא יודעת, מה לא קורה כאן אני יודעת ומרגישה שהאין והחלל שהותרת רק הולך וגדל. תבוא לבקר, להיות שותף, לא תתאכזב. אמנם אנחנו עצובים הרבה, בוכים, ועננה מכסה את פנינו, אבל מנסים להילחם לחיים מלאים עם הרבה רגעים של יופי ושמחה. יש לך שלושה אחים שלכל אחד מהם מקום בכתר, שתי גיסות ורק אתה העדי המיוחד והיחיד חסר.
הפכנו להיות משפחה אחרת, משפחה שונה, משפחה שיש לה את ההיסטוריה שלפני והדרך הקשה של אחרי. לעיתים אנו נופלים, לעיתים אנו בוכים, לעיתים שמחים, הכל מתערבב. אלו החיים שלנו כעת. כמו שאמר המשורר יהודה עמיחי בשירו: 'אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל ואין לו עת שתהיה לו עת לכל חפץ, קהלת לא צדק כשאמר כך, אדם צריך לשנוא ולאהוב בבת אחת, באותן עיניים לבכות ובאותן עיניים לצחוק'... וכך איתך נבכה ואולי גם נצחק עם אמונה גדולה שאתה איתנו ואנחנו איתך לטוב ולרע, נמצא את הכוח להיות הלאה משפחה מלוכדת, חיה ויותר מאמינה. מתפללים ללא הפסק שההרג ייפסק ושאנשים צעירים יוכלו בשקט לצמוח ולהיות גדולים.
נוח בן יקיר לי במקום שכה אהבת בחיבוק של רגבי האדמה – ביתך ליד הכנרת. היתה לי את הזכות הגדולה להיות אימך בן מקסים, עדי של ממש, בן של אבא, אח של אבי, אייל ואסף, גיס של נטע ומאיה, נכד של סבתא נינה ושושנה, אהוב של בני המשפחה. שבת לישראל, שבת הביתה יקירי מתוק שלי. אימא".
לפנייה לכתב/ת 
