לחנך את ג'ק
למרות השם המבטיח, "באהבה אין חוקים" עושה סדר ברומנטיקה, מסרס את הגברים הבוגדנים ומחנך את הצעירות הפזיזות. הגר ינאי מתקוממת: אהבה סטרילית? אין דבר כזה
גיבורת הסרט היא אריקה (קיטון), מחזאית מצליחה בת 56, גרושה ובודדה, שיש לה נטיה ללבוש צווארוני גולף חונקים בקיץ - פרט שהבמאית והתסריטאית ננסי מאיירס הטילה עליו לסמל את הצורך שלה בשליטה. אריקה לחוצה, ומה שנקרא לא זורמת. אך אל דאגה. התסריט יזמן לה היתקלות חזיתית בהארי (ניקולסון), רווק הולל ושוביניסט בן 63, שבמקרה מנהל רומן סוער עם בתה הפצצה של אריקה. הארי מעולם לא יצא עם אישה מעל גיל שלושים, לא ניהל שום מערכת יחסים משמעותית, והוא חי עם זה ממש בסדר. הארי ואריקה מתעבים זה את זו. אך תהפוכות התסריט יגרמו להם, כמובן, לשנות את דעתם. הארי יווכח שלאם יש יתרונות על פני בתה. ואם זה לא מספיק, גם הרופא החתיך והצעיר של הארי, ד"ר מרסר (קיאנו ריבס), יפול בקסמיה של אריקה.
האשם תמיד
נדמה שלאחרונה נשים מבוגרות החוזרות ומגלות את נשיותן ומיניותן הן נושא פופולרי בקולנוע (ראו למשל את "אמא" ואת "נערות לוח שנה"). דבר זה משקף, אולי, את המקום החשוב יותר שנשים תופשות כיום בתעשיית הקולנוע (ולראייה: מועמדות, שלישית במספר, לאוסקר על בימוי לאישה, סופיה קופולה), כמו גם את זיהוי הצורך של קהל מיוחד זה. מדובר, כמובן, באג'נדה צודקת להפליא וראויה לכל שבח, בהנחה שהיצוג הקולנועי יאפשר לנשים לשמור על הדימוי העצמי שלהן גם לאחר גיל הבלות, ולהמשיך לממש את זכותן הטבעית לאהבה ומין, אם הן רוצות בכך.
אז מה הבעיה? היוצרת מאיירס קישרה אל הנושא הזה שני נושאים נוספים. אלו הם האפשרות ליחסים בין המינים כשהפרש הגילאים גדול, ואילופו של גבר סורר שאינו מסוגל למחויבות. בין שלושת הנושאים נוצרת משוואה מסולפת ומעוותת, שבסופו של דבר הורסת את הסרט, בחושפה שברובד העמוק הוא מנוסח ככתב אישום מלא כעס כלפי גברים, וכהבעה חריפה של קנאה ופחד מפני נשים צעירות.
הנחת היסוד של מאיירס בתסריט – זו שהופכת את הסרט לכה מוסרני וצדקני – היא שמה שמונע מאישה מבוגרת להתאהב ולהגיע לאורגזמה הם לא, למשל, ההורמונים שלה, הפסיכולוגיה הפרטית שלה או אלף נסיבות חיים אחרות, אלא שני אוייבים חיצוניים, בהם יש להילחם עד חורמה מפני שקשרו קשר איש עם רעותו כנגדה. אויבים אלו הם הגברים בני גילה, כביכול הגברים "שלה", שנוטשים אותה בחוסר צדק משווע לטובת צעירות מושכות, וגם הצעירות האלו עצמן, שברשעותן מרשות לעצמן להתענג על הגברים המבוגרים שלמעשה שייכים לאחרות. ואם לא די לנו בבעיה זו, קיים גם מפגע נוסף, והוא בוגדנותם הכללית של הגברים, וחוסר היכולת שלהם להתחייב לקשר רציני.
חינוך מחדש
מכיוון שהונחו הנחות אלו, אין ברירה אלא להתקדם בצעדים עקומים. כדי להביא את האישה המבוגרת לסיפוק ולניצחון, צריך, ראשית כל, להבהיר שמשיכה בין אישה צעירה וגבר שיכול להיות אביה, היא עניין ריקני ואשלייתי (חייבים להראות שזה נכון גם במקרה ההפוך, כשהגבר צעיר והאישה מבוגרת, אבל לא בגלל שזו תופעה שבאמת קיימת, אלא רק בשביל הצדק הפואטי).
הצעד הנוסף הוא לרסן את היצר המיני הפרוע של הגבר "הרע", חסר המחויבות. נו, כן, האם לא ברור לכם שגבר שלא מעוניין בקשר רציני הוא גבר לא טוב, אומלל ומגוחך? חינוך הרווק מתבצע אצל מאיירס לא בעדינות יתרה, אלא בהתניה פבלובית אכזרית בצורת התקפי לב וחרדה. כך הוא לומד מהר מאוד מה טוב בשבילו (ועם מי), בהנחה שהוא מעוניין להמשיך לחיות. זה מצחיק מאוד. רק אל תקראו לזה אהבה שאינה תלויה בדבר.
כדי שהאישה המבוגרת תזכה מחדש בליבידו שלה, יש לסרס ביסודיות את הגבר ואת האישה הצעירה. בעוד שהתהליך שעובר על הגיבורה המזדקנת יפה וחינוכי במובן הטוב של המילה, אילופו של הרווק מבחיל למדי מבחינה מוסרית. לכך יש להוסיף את חינוכה המחודש של הבת, שבעבר נמשכה לגברים מבוגרים ממנה (אויה, איזה חטא!), אך בהמשך לומדת להתאהב בחנון הנכון, בן גילה, וזאת כדי למהר ולהיכנס להריון.
התיקון המוסרי של הנפשות הפועלות, השבתם אל החיק החמים של המשפחתיות ה"נכונה", מוגזם כמעט לבלי שאת. בסוף, כשהכל בא על מקומו, יש תחושה שיותר משהושגה כאן אידיליה - מדובר בשטח סטרילי. אם אתם חושבים שאריקה עם צווארוני הגולף שלה היא פריקית של שליטה, תנסו להציץ לתוך המוח של מאיירס.
