הכסא התנדנד

"זה כבר לא מצחיק", סיכם אחד השרים בליכוד את מה שאירע הערב (יום ב') במליאת הכנסת, בתום הצבעות האי אמון שהגישה האופוזיציה. "זה כבר לא מה שהיה פעם", ציין שר אחר, נבוך גם הוא מה"כמעט מפלה" שספגה ממשלתו של אריאל שרון בהצבעת האי-אמון.

• ה"פצצה" של שרון: פינוי התנחלויות בעזה
• הממשלה זוכה בהצבעה - על חודו של קול
  

נכון, המשמעת התרופפה והקואליציה של אריאל שרון הובכה - אבל מה שקרה הערב הוא גם לא משהו שראש הממשלה צריך לקחת יותר מדי ללב. איך שלא מסתכלים על זה, הממשלה היתה רחוקה מלהתפרק.

על פי החוק, יש צורך ברוב של 61 חברי כנסת כדי להפיל ממשלה. ועם כל הכבוד ל-41 תומכים מול 42 מנגדים, זה עדיין לא 61 חברי כנסת שמצביעים בעד הפלת ממשלה, גם אם בין המתנגדים יש כמה חברי סיעת הליכוד.

כדור השלג

אז מה בעצם קרה היום? איך הפך יום שמש נעים, לאחד הימים הלחוצים של המערכת הפוליטית מאז הקמת הממשלה? תחילתו של הסיפור בשיחה שקיימו יואל מרקוס, בעל הטור הבכיר ב"הארץ" וראש הממשלה שרון.

למרקוס טור קבוע בגליון יום שלישי של הארץ, ונראה כי הדברים שנאמרו בפגישה, אמורים היו להתפרסם מחר בבוקר. אלא שהסיפור התפרסם במהדורת האינטרנט של העיתון, וכדור השלג והסיחרור במערכת הפוליטית יצאו משליטה.

במקביל, היה אמור להתקיים בסיעת הליכוד דיון מדיני שנקבע כבר לפני זמן רב. אולם הפרסום באתר "הארץ" טרף את כל הקלפים, ושרון הגיע לסיעתו כשכל מתנגדיו על טורים גבוהים. גם האופוזיציה לא חיכתה יותר מדי זמן, ויצאה במתקפת נגד.

קולניות במיוחד, עם זאת, היו דווקא סיעות הקואליציה מהימין - המפד"ל והאיחוד הלאומי, שהודיעו כי הן מתכוונות להיעדר מהצבעות האי אמון. "אותנו", אמרו באיחוד הלאומי, "הדבר הזה תפס לא מוכנים".

מפלגות הימין החברות בממשלה הציגו הערב את יכולתן לעשות שרירים. הן הראו כי כשהן רוצות, הן יכולות לעשות יותר מאשר לשמש חותמת גומי למיני תוכניות מדיניות שעד כה לא יצא מהן כלום. הן הוכיחו, כך לדברי חבריהן, כי גם להן יש גבול.

לסיכום, ניתן לומר שמבחינה פוליטית, שרון הובך. גם אם לא מפילים אותך מהכסא לגמרי, לא נעים שמשחקים לך ברגליים ומאיימים להפוך אותך על הראש. וזה בדיוק מה שקרה היום: סיעות הימין ניענעו קצת את הכסא עליו יושב ראש הממשלה.

מה חשוב לימין?

ומצד שני, אין מה לחשוש. לפי שעה שרון הבהיר כי מדובר בתוכניות בלבד. וגם אם הן בדרך לביצוע, ואם שרון אכן מתכוון לבצע את הדברים שהוא מבטיח, הרי שמהר מאוד יהיה מי שיחליף את האיחוד הלאומי והמפד"ל, במקרה של פרישה. דבר שתואם גם את הציפיות של אנשי שינוי.

נקודה נוספת שקריטית מבחינת אנשי הימין היא נסיעתו של שרון לארצות הברית, שם יציג את תוכנית ההתנתקות בפני הנשיא בוש. בימין אומרים כי קל יותר להבין את כוונותיו של שרון עם יציאתו לארה"ב, שם הוא צפוי להציג את התוכנית. לפי ה"סימנים" שנותנים בימין, אם שרון לא יקיים דיון בממשלה לפני כן, סימן שהוא "רציני בכוונותיו לפנות". זאת מכיוון שהוא לא יבקש ש"יסנדלו" אותו בישיבה כזו.

סיעות הימין, צריך לזכור, לא ממהרות לצאת מהממשלה. על פי התיזה שקבע השר אביגדור ליברמן, יו"ר האיחוד הלאומי, "יוצאים רק כשזזים דברים בשטח". ובינתיים, שום דבר עוד לא זז.

אולי אצל שרון כן זזו דברים, וזה מעניין בפני עצמו. אולי זה עוד "ספין", עוד ניסיון להשיג כותרות, אבל ראש הממשלה שרון מתמיד בהתבטאויותיו: תחילה היה ה"סוף לכיבוש", אחר כך נאום הרצליה, עכשיו פינוי התנחלויות. בקצב הזה, אולי כולם, כולל העיתונאים, עוד יופתעו.