שיק הונגרי

בשבוע שעבר מלאו 25 לגיוסי לצה"ל. המלהקים בבקו"ם לא התרשמו מנתוני המפוקפקים - ידיים שמאליות וכושר גופני ירוד - ושיגרו אותי להנדסה קרבית, וזאת במטרה לשפר את הדימוי הלא מפואר של החיל באותם ימים רחוקים. לא אלאה אתכם בקוריוזים מהטירונות הממושכת, אבל מה שבטוח - הייתי מסמר הפלוגה וסיפקתי המון צחוקים.

אחרי חצי שנה של תלאות ובלגנים סיימתי את קורס פלס בהצטיינות יתרה, אבל רק בתיאוריה, וכשהגיע השלב המעשי, מפקדי הבינו שלמען שלום חיילי צה"ל עדיף שאשתקע במשרד השלישות. וכך תם הפרק הקרבי בביוגרפיה שלי. בכל מקרה, הצלחתי לסיים את הטירונות המפרכת בעזרת לא מעט חברים יקרים שסחבו אותי על גבם (אז זה עדיין היה משימה אפשרית - הייתי צנום ומצומק).

אחד מהסוחבים היה י' הג'ינג'י, לימים איש פרסום רב מעללים, שהוא בכלל חלומן של הרבה אמהות יהודיות: גם טייס וגם עורך-דין, וכן פעיל בעמותות למען מטרות נעלות. לרגל חגיגות חצי היובל להצטרפותנו לשורות הלוחמים, החלטנו לחגוג את המאורע בארוחה עסקית.

מאחר ש-י' הוא בשלן מהולל הנוהג לערוך ארוחות גורמה למקורביו (השף העירום והמאלתר הוא מודל ההשראה שלו), ואף מדפיס לכבודן תפריטים חגיגיים, התחבטתי קשות לאן לגרור אותו. אחרי סבב שיחות והתלבטויות, בחרנו ללכת למסעדה הרוסית התל-אביבית רבינוביץ' של שי שטיין (בוגר "בוננזה" המיתולוגית), מאחר שבמטבחה השתקע דודי שיק, שף עם קבלות.

בראשית שנות ה-90 הנהיג שיק הנלהב את "בית האוכל של דודי" בפלורנטין, ונהרנו לשם לאכול ממטעמי בודפשט הכבדים, המהבילים והנהדרים שלו. אחרי שסגר את העסק עבר ל"בבלה" ומשם ל"ימה" (שם התרחק ממורשתו והצטיין פחות). עכשיו שיק החליט לחזור לשורשים ולפצוח בעסקית הונגרית, וזה כמובן משמח (בימי רביעי בערב הוא אף מנהיג ערב הונגרי, כולל מוזיקה תואמת).

החלל של רבינוביץ', הסמוכה לים ולמלון דן, הוא לא בדיוק פאר העיצוב והסטייל, אז אם אין לכם בעיה עם מקומות קצת ג'יפאים, אתם מוזמנים להתעמק בעסקית שעולה 49 שקל בלבד.

רבינוביץ' מציעה שני מסלולים: האחד כולל מנה ראשונה ומנה עיקרית, והשני - מנה עיקרית ומנה אחרונה. בשני המקרים תקבלו סלט מלפפונים נחמד ולחם ראוי. לטעמי, המסלול השני עדיף, לאור העובדה ששיק חזק מאוד בדיזרטים.

בראשונות הדילמה נעה בין מרק שעועית, פלפלים קלויים בתחמיץ וטרין בשרי בעשבי תיבול. אנו בחרנו את הטרין - גס, כפרי, עם נוכחות, כמו שאנחנו אוהבים. הבייקון הוסיף לו חן. י' רק העיר שעוד קוניאק היה משפר אותו. כמו כן הוא הצר על כך שלא צורפו למנה הזאת מחמצים, שמאלץ, חרדל וחזרת.

בעיקריות ההתלבטות בין שלוש האופציות ממש סבוכה וטורדת: 1. גולש בשר עם בצקניות - הכופתאות היו טובות, הרוטב מעניין ופיקנטי, וחבל רק שהבשר לא היה אחיד ברמתו וחלק מהחתיכות היו נוקשות מדי. 2. שוק אווז ביין אדום ושזיפים - בסדר, פריך כמו שצריך ולא יבש. מצד שני, האווז לא המריא לגבהים. הפירה שנלווה אליו היה טוב ומושקע. 3. רקוט קרומפלי - מנה מתפארת המטבח ההונגרי (מאפה מרתק של תפוחי אדמה, ביצים ונקניק), מצוינת.

כמו כן אפשר לחרוג מהעסקית ולהתנסות במיוחדים להיום: תבשיל עדשים, רגל קרושה, צלי חזיר ועוד. שני הגרגרנים שלפניכם הצליחו לדחוס לקרבם גם גולש ריאות (הריאות היו טובות אך הרוטב היה דלוח) וגם כבד עוף בשומן אווז (שהיה טוב למדי, וסבל רק מעודף שומן).

במנות האחרונות תבחרו בין פלצינטה גבינה מתוקה ומהנה לבין מוס שוקולד עשיר ומשובח, המסב אושר. וכך בעודנו ממתיקים את יומנו, העלה י', שלגם בירה צ'כית ("בסדר פלוס", סיכם), זכרונות משעשעים מימי הטירונות - מהשמירות על גגות ירושלים העתיקה ועד הטרמפים והטיולים בגדה, בימים שאפשר היה להסתובב שם בלי נשק. הוא גם התעקש על כך שאני לא הפסקתי אז להתחכם ולשאול שאלות קיטבג, ובגללי כל הפלוגה טורטרה לא אחת. נזכרנו בכל הטיפוסים הססגוניים ששירתו איתנו, במפקדים הנאורים ובסדיסטים שנהנו להתעמר בי. לסיום הצענו, שאם שיק יעמול על הגימור וישחזר את הישגיו מפלורנטין, ואדון שטיין יואיל לעשות רמונט קל, אפילו שר המשפטים טומי לפיד, אלוף הבישול ההונגרי, עשוי לרוות כאן נחת.

"רבינוביץ'", פרישמן 9, תל אביב. טל: 03-5275571

מחיר העסקית: 49 שקל.

מטבח: הונגרי.

שעות: א'–שבת: 16.30–12.30

חנייה: ברחובות ובחניונים סמוכים.

ציון : 8.