חבל יואב-יהודה: שמחים לארח

כשחושבים על יין טוב, מיד עולות תמונות מצרפת ואיטליה עתירות הגפנים. האנשים שם יושבים ביקב המשפחתי סביב שולחנות עמוסי כל טוב, נהנים מכל ביס ועוד יותר מכל לגימה. דרך היין? נו בטח, זה באלזס, דרך יפהפיה באזור פסטורלי של כפרים קטנים ומסורתיים, שמייצרים יינות משפחתיים או שנאפס. יחי החיים הטובים.

ודרך היין ביהודה? נו בטח...

מי שלא מאמין, מוזמן ל"פסטיבל האוכל הכפרי ה-4" בחבל יואב-יהודה, שיתקיים בסופי השבוע החל מ-26 בפברואר ועד 27 במרץ. לא אלזס, לא טוסקנה, אבל בהחלט מחוז קסום של אוכל, יין, כרמי זית וגפן, קונצרטים במנזרים, ובעיקר אנשי אדמה שצמחו במקום.

הפסטיבל יתן ביטוי וחשיפה לשפים, בשלנים עממיים, גבנים וייננים, שמשתמשים בחומרים מקומיים ומתבלים אותם בהמון אהבה לנוף הסובב אותם. הרעיון מאחורי הפסטיבל פשוט, אבל גם מתוחכם. הוא מדגיש את הייחוד האתנוגרפי שתמיד היה קיים, אבל או שלא התייחסו אליו או שהתביישו בו. בפסטיבל תפגשו בין היתר מבשלות כורדיות וטוניסאיות, כאלה שעדיין מכינות את הקובה-חמוסטה והקוסקוס בימים קבועים, ויודעות ללקט עלים או לטחון פלפל לפפריקה במו ידיהן.

במושב גפן, למשל, יהיה בימי הפסטיבל, אצל בת-שבע גבאי, בראנץ' על טהרת הסולת והפפריקה, ובמושב עגור תערוך אסנת משה סדנאות לגלגול קובה. בימים אלה ממש יוצאים יוצאי כורדיסטן לאסוף את הקרדו, הוא לוף הבר, שנותן לחמוסטה, הקובה החמוצה, את העיקצוץ המיוחד ההוא. והכל נמצא במקומות האלה, שפעם הסתכלו עליהם בעיניים עקומות והיום אומרים עליהם "איזה יופי". כל מה שהיה צריך לעשות זה לגרד קצת את האבק, וזה בדיוק מה שעושה הפסטיבל.

את האווירה הכפרית ישלימו היקבים, קטנים כגדולים יותר, אלה שצומחים בשנים האחרונות באזור יואב-יהודה. הצמיחה הזאת היא עדות לתהליך חקלאי נבון שחל בשנים האחרונות - חזרה לגידולים מסורתיים. די למטעי אגסים ומשמש, שצורכים כמויות אדירות של מים, כשאפשר לחזור לזית, לגפן ולשקד. אומנם שקד אמריקאי, אבל מה זה חשוב.

יחלפו עוד כמה שנים, ונחזור לנוף התנ"כי המקורי. האזור הזה הרי היה, במשך מאות ואלפי שנים, מרכז היין של ישראל. לא בכדי נמצא הריכוז הגדול ביותר של גתות בפרוזדור ירושלים, בעמק האלה ובלכיש. וכיום יש כאן יותר מ-4,000 דונם של גפנים וקרוב ל-20,000 דונם כרמי זית.