סיכויי הקליטה של הבוריטו

מכל הקרבות האינטימיים שאני מנהל עם נישנושית, הקרב על הרגלי האכילה הוא אחד הסוערים. היא מתעקשת-– והיא יודעת להתעקש - על מחטפים של מאכלים זריזים, שמנמנים, ולפחות מבחינה תזונתית, נחותים. אכילות חכמות ומושקעות שמורות אצלה להזדמנויות חגיגיות, ומה שהכי מחוצף - בקטנות וגם בגדולות היא מצליחה לתקוע מזלג משונן של ביקורות.

בנסיבות רגישות אלה, היתה "בוריטוס" יעד הולם לחשקינו המצטלבים: אמנם מסעדת מזון מהיר, על גבול המזללה, אבל כזו שמגישה מנות קצת יותר מקוריות ומיוחדות, ולו כי הן מקסיקניות. סוגיית אי-קליטתו של המטבח המקסיקני בישראל טורדת מזמן את מוחי הקטן והגרגרן. איך קרה שאוכל פיקנטי, פשוט וכמעט-פרחחי כזה, לא תפס בארצנו העצבנית? תעלומה. ושאלת היום: האם תצליח בוריטוס, מקסיקנית צנועה במתחם הקולינרי הקטן של יד חרוצים בתל-אביב, לשנות את המגמה? התשובה המנומסת: ספק רב.

בוריטוס נחמדה. מרווחת, צבועה בצבעים עליזים - עיצוב משמח, כפי שהטיבה להגדיר נישנושית (וזו מחמאה. לא פשוט לשמח אותה). גם הצוות סימפטי, נעים ומסביר פנים. התפריט מתבסס ברובו על עולם הטורטיות, עלי הבצק המקסיקניים הדקים: בוריטו, קסדיה, פהיטה וצ'ימיצ'אנגה, במחירים שבין 22 ל-38 שקל ליחידה. יש גם בר משקאות סביר, שמאפשר שילוב בין סנדוויץ' מגולגל ביד אחת וכוסית משקה בשנייה.

נישנושית ואני הלכנו על האופציה הממוסדת, ארוחה זוגית שמכונה "חגיגה לשניים". וזה מה שאכלנו יחד, ב-129 שקל:

סלסלונת נאצ'וס, חטיפי בצק, שהיו מטוגנים לעילא, לביבתיים משהו, לא מספיק פריכים, לטעמי, ועדיין חביבים.

זוג מרגריטות לימון קפואות ומאכזבות, לא עוצמ - תיות דיין, לא מאלה כובשות הלב, שמנדנדות אותנו הביתה בחיוך מטופש.

קסדיה - צמד טורטיות מטוגנות, וביניהן, במקרה דנן, גבינה צהובה. מעין מלאווח מקסיקני, מנת ביניים לא רעה, שניעורה לחיים בזכות מטבל סלסה מועשר שליווה אותה.

שני בוריטוס - לחם מקסיקני עגול ושטוח, מגולגל כלאפה וממולא - אחד עוף, אחד סופרמו. הבוריטו סופרמו היה המנה המוצלחת ביותר בארוחה, היחידה ששווה היה להטריח אותנו עבורה. בדיוק את עושר הטעמים הזה חיפשנו: תבשיל בשר בקר, שעועית, גואקומולי (ממרח אבוקדו), גבינה צהובה, סלסה, שמנת וחסה.

בוריטו העוף היה בסדר, אך מאופק וחיוור, במילוי חזה עוף, בצל מטוגן, פלפלים קלויים, סלסה וחסה.

לצד הבוריטוס, הוגשו שתי צלוחיות של תוספות - שעועית שחורה ואורז מטוגן. ואי אפשר להגיד עליהן שום דבר מיוחד.

הקינוח, גם הוא במסגרת האקט הזוגי, היה דווקא צפון-אמריקאי: הוט פאדג' סאנדיי, גביע גלידת וניל עם סירופ שוקולד, בננות, קצפת ואגוזים. מנה של פעם, בלי שום חידוש ושום יומרה. יודעים מה? אחלה מנה.

אלא שהפאדג', כאמור, ממש לא מקסיקני, ומכל השאר, נזכור רק את הבוריטו סופרמו. למנות האחרות מומלץ לתפוס קצת אומץ. מקסיקני, גם בישראל, צריך להיות סוער, פרוע, אפילו פרחי יותר.

בוריטוס, רחוב יד חרוצים 14, תל-אביב. טלפון: 03-6873699