אשכולית אדומה בירושלים הבנויה

הסלט הזה, כך נכתב בתפריט, מסמל את שלמותה של ירושלים, את החקלאות העברית המתעוררת ועוד כל מיני חלקים בהסיטוריה שלנו, של הכנענים, הפלישתים, הכשדים והאורים. כולנו - חוץ מסבא שלי שראה את המילה "הרינג" בתפריט ולא הסכים לוותר לאף אחד - רצנו והזמנו את הסלט הפטריוטי.

אני כבר לא זוכר באיזה בית מלון זה היה, אבל הוא היה גדול, חלק מרשת בתי מלון מובילה. הוזמנו לארוחת ערב חגיגית, התישבנו ליד השולחן ולמנה ראשונה קיבלנו את המלצת השף וגאוותו המיוחדת: 'סלט ירושלים'.

"מה זה?" שאל אבא שלי בכמעט צעקה. "איפה האוכל?" זעקה הדודה ב'.

על גבי שני עלי חסה במרכז הצלחת נחו שלושה פלחי תפוז, עגבניית שרי אחת, וככל הנראה שלושה מקלות אספרגוס משומרים. בין האספרגוסים והתפוזים נחו שלושה חידושים: שלושה פלחי אשכולית אדומה. לא ורודה, אדומה.

עד היום - עשרים שנה ואולי יותר אחורה - יש במשפחתנו ויכוח: חלקנו טוען בחום שהיה שם גם נתח אבוקדו ולא עגבניה, וחלק טוען ההפך. ואני, בתוך חווית המלונאות ההיא, זוכר דווקא את פלחי האשכולית.

אשכולית היא פרי מעניין. המקור שלה הוא ככל הנראה הכלאה בין תפוז לפומלה. אולי נראה לנו טבעי שהאשכולית היתה פה מתמיד, אבל זאת הפומלה - שבאה ממלזיה בכלל - שקדמה לה. הפומלה, כמו ההדרים כולם, הובאה לאמריקה על ידי הספרדים, ולקראת סוף המאה ה-18 התפתחה בקריביים גם האשכולית. ולמה דווקא את אמריקה אני מזכיר? כי בלי האמריקאים בכלל לא היינו אוכלים היום אשכוליות, ובטח לא אדומות, שבאותו בית מלון סימלו את אחדות העם והעיר.

סטאר רובי: אבי האשכולית האדומה

הספרדים מאוד אהבו את עצי האשכוליות שהתפתחו - בעלי פריחה מתוקה ועלים ירוקים כהים - אבל לא אהבו את הטעם המריר של הפרי ולרוב פשוט נתנו לפירות להרקב ולנשור מהעצים. לפלורידה הגיעו העצים כנראה עם הצרפתים, ואילו מסיונרים ספרדים היו אלה שהביאו את האשכוליות לטקסס, ושם הן הפכו לעץ נוי פופולרי. באמצע המאה ה-19 התחילו תיירים מצפון ארה"ב להגיע לפלורידה במספרים גדולים, נחשפו לטעמו של הפרי ועוררו דרישה שהצדיקה גידול מסחרי. האשכולית הפכה לאחד הגידולים המוצלחים ביותר בפלורידה ובטקסס, אבל רק בשנות השבעים של המאה שעברה הגיעה מטקסס האשכולית האדומה אותה אנחנו מכירים היום.

בסוף שנות החמישים הביא פרדסן אחד לאוניברסיטה בטקסס פירות אדומים שהיו מתוקים יותר מהפירות הורדרדים הרגילים שגידל. הצבע היה נפלא, הטעם אלוהי, אבל הפירות היו מלאי זרעים. כדי להפוך את הפרי למסחרי, צריך היה להקטין את כמות הזרעים בצורה משמעותית, ולכן נשלחו אלפים מהם להקרנות בתקווה שלפחות מאחד מהם יצא עץ שיתן פירות בעלי מספר קטן ככל האפשר של זרעים.

ב-1959 הוקרנו הזרעים, ורק ב-1970 יצאו השתילים הראשונים למשתלות. מ-3000 זרעים שהגיעו לברוקהייבן להקרנות, שישה נתנו עצים בעלי פירות אדמדמים בעלי מיץ בגוון עגבניה ממש. מהשישה האלה נבחר אחד, והוא אבי האשכולית האדומה.

"כוכב האודם" (star ruby), כפי שהוא נקרא, הפך פופולרי בכל העולם, אבל גידולו הצליח מאוד בשני מקומות: בקליפורניה - ולא בטקסס - ובישראל. זן אחר של אשכולית אדומה התגלה מאוחר יותר, והוא מצליח יותר בטקסס, המקום בו התגלה ופותח.

פומלית: הכלאה עם אמא רחוקה

ומה נעשה אצלנו? קודם כל הוציאו את 'לפתן הפלחי' מתפריט המנות הקרביות. זאת שערוריה בפני עצמה, אבל נניח לה. דבר שני, אולי נתקלתם בזמן האחרון בפרי מעניין שנקרא פומלית? טעים, נכון? הפומלית הוא תוצר של הכלאה בין פומלה ואשכולית. הלכו והכליאו את האשכולית עם אמהּ הרחוקה, והתקבל פרי שונה לגמרי, מתוק וירוק. אם תרצו ללמוד עליו יותר, תצטרכו לכתת רגליכם לאתר שרשום בדרום אפריקה: www.sweetie.co.za. למועצה לשיווק פרי הדר אין כנראה מספיק כסף לרשום כתובת ישראלית ולתת קצת מידע על הפרי הזה בעברית. מה שכן, ישמח אתכם לדעת שלצד פכים על פעילות המועצה בעבר ובהווה, יש באתר המועצה 17 מתכוני הדרים שונים, לצד 12 מתכוני משקאות מהדרים, רובם ככולם כהילים. אין ספק שהיחס הזה משקף את העובדה שבארצנו חשוב מאוד לשתות, ובעיקר אלכוהול.

ולענייני בריאות אחרים: האשכולית עשירה מאוד - בעצם רק פחות מהלימון ומהתפוז - בויטמין C. באשכולית האדומה יש גם ויטמין A בכמות משמעותית וליקופן, שהוא נוגד חמצון ויש לו סגולות אנטי סרטניות. מקורות שונים טוענים שהיום אין הבדל במתיקות בין האשכולית האדומה והלבנה, וניתן לקבל אותה מתיקות בזנים הלבנים כמו באדומים.

כדאי לבחור אשכוליות כבדות ומוצקות - באלו יהיה הכי הרבה מיץ, להקפיד על קליפה חלקה ככל האפשר ולהמנע מפירות חבוטים וחבולים, בעלי סימני מכות יבשות. מכתמי שמש אפשר להתעלם - הם לא ישפיעו על איכות הפרי.

ומילת אזהרה: מיץ אשכוליות נוגד את פעילותן של תרופות מרשם מסוימות (נוגדי דיכאון שונים למשל). אם אתם מקבלים תרופות כלשהן באופן קבוע, ומתכוונים לפצוח בדיאטת אשכוליות או סתם להתעורר בבוקר עם כוס מיץ, דברו עם הרופא שלכם קודם.

אשכולית בתנור

חומרים (כמויות לפי הטעם):

סוכר

קינמון

מעט חמאה (בערך כף לכל אשכולית)

הכנה:

1. חוצים כל אשכולית לרוחבה ובעזרת סכין חד, משחררים מעט את ציפת הפרי ומפרידים מהקליפה.

2. מערבבים סוכר עם קינמון לפי הטעם ומפזרים כף או שתיים סוכר (אפשר חום) על חצאי האשכולית. מפזרים מעט חמאה מלמעלה.

3. מכניסים לתנור חם מאוד - מקסימום חום - ואופים עד התרככות או עד שהסוכר מבעבע. מקשטים - לא בחצאי עגבניית שרי אלא בפרי מיובש כלשהו - ומגישים.

פאי טריו אשכוליות טקסניות

מתאים מאוד למזג האויר האביבי שפוקד אותנו בסוף השבוע הזה. מתוך האתר של מגדלי האשכוליות הטקסניים, שם תוכלו למצוא מתכונים רבים נוספים. שווה הצצה.

חומרים:

פחית או אריזה של מילוי אוכמניות לפאי - יש תוצרת הארץ

300 גרם תותים

1/2 כפית תמצית שקדים רגילה, או כמה טיפות תמצית מרוכזת

הכנה:

2. קולפים את האשכוליות ופולחים אותן. מורידים את המחיצות ושומרים את הפלחים בצד, במסננת.

3. משלבים את מילוי הפאי: חותכים את התותים לחתיכות לא קטנות מדי. מערבבים אותם עם מילוי האוכמניות, תמצית השקדים וגרידת הפרי.

4. מקפלים פנימה את פלחי האשכוליות, ממלאים בסיס פאי אפוי ומקררים, מכוסה, או שומרים בקערה, מכסים ומקררים היטב, ואז מגישים על גלידת וניל, או על עוגת ספוג נמוכה.