"התובעת מחפשת מקור להתעשרות"

"התופעה של נוסעים המבקשים פיצוי עתק בעקבות נסיעה לחו"ל על עניינים או על קשיים של מה בכך שהתעוררו במהלך הנסיעה הפכה להיות באחרונה נפוצה ואל לו לבית המשפט לתת יד לתופעה זו" - כתבה שופטת בית המשפט לתביעות קטנות ברמלה, זהבה בוסתן, בפסק דין הדוחה תביעה לפיצויים בסך 7000 שקל שהגישה נוסעת נגד סוכנות הנסיעות 'איסתא'.

השופטת לא הסתפקה בדברי הביקורת - "מתגלות לעיתים תקלות, אבל לא כל תקלה מצדיקה תביעה לפיצוי" - וחייבה את התובעת לשלם לאיסתא הוצאות משפט בסך 250 שקל.

התובעת שיצאה מאולם בית המשפט בידיים ריקות ובמפח נפש, התקשתה ל'ספוג' את הנזיפה. הקנס שהוטל עליה בצד דברי התוכחה שהוטחו בה השאירו אותה לרגע המומה. עד לאותו רגע היא האמינה וקיוותה כי השופטת הפוסקת תצווה על הנתבעת לפצות אותה בגין עוגמת נפש שגרמה לה, לטענתה.

א' טענה בתביעה ובדיון בבית המשפט כי איסתא "זלזלה בי כלקוחה". לדבריה, היא רכשה כרטיסים בטיסות שכר לחופשה בפריז ונתבקשה לאשר את טיסתה חזרה לישראל 48 שעות לפני מועד ההמראה. כשניסתה להתקשר למספר הטלפון שנמסר לה על ידי 'איסתא' היא לא זכתה, לטענתה, למענה אנושי. בטלפון אליו חייגה פעלה מזכירה אלקטרונית שמסרה מידע על טיסות יוצאות בלבד.

לטענתה היא התקשרה לבתה בארץ וביקשה ממנה לברר במשרדי 'איסתא' את מספר הטלפון הנכון בו תוכל לאשר את טיסתה לארץ. רק לאחר "פרק זמן ממושך", לדבריה, קיבלה את מספר הטלפון של חברת התעופה. א' צלצלה והתבקשה להשאיר מספר טלפון על מנת שיוכלו לעדכן אותה במקרה של שינוי בשעת הטיסה. לטענתה, היא תכננה לצאת לטיול מחוץ לפריז אבל השעות שנגזלו ממנה בגלל הקושי באישור הטיסה שיבשו, לדבריה, את תוכניותיה ונסיעתה המתוכננת לא מומשה.

אם לא די היה בכך, טענה, הרי כשהגיעה לשדה התעופה על מנת לטוס לישראל התברר לה, לדבריה, כי חל עיכוב של שעתיים במועד ההמראה . א' סברה שמגיע לה פיצוי כספי משמעותי על עוגמת הנפש שנגרמה לה ועל "הזלזול בה כלקוחה".

"צרפת איננה מדינה נידחת"

השופטת לא הסתירה את מורת רוחה מעצם הגשת התביעה. "כבר מסכום התביעה", ציינה, "ניתן לראות כי אין ממש בתביעה וכי התובעת מחפשת מקור להתעשרות שלא כדין". דעתה של השופטת הייתה נחרצת: "גם אם אקבל את דבריה של התובעת כנכונים וסבורה הייתי כי לא הייתה כל דרך לברר את מספר הטלפון של חברת התעופה אלא באמצעות בתה בארץ, עדיין אינני יכולה להסכים כי עיכוב של מספר שעות מנע ממנה לצאת אל מחוץ לפריז כפי שתיכננה, לטענתה"

.

בפסק הדין כתבה השופטת כי לדעתה לא היתה כל מניעה מצד התובעת לצאת אל מחוץ לפריס כמתוכנן ולהתקשר לארץ כדי לברר את מספר הטלפון של חברת התעופה ולאשר את הטיסה באמצעות טלפונים ציבוריים. "צרפת", כתבה, "איננה מדינה נידחת ולבית המשפט יש ידיעה שיפוטית על הימצאות טלפונים ציבוריים ברחבי צרפת".

בעניין העיכוב במועד הטיסה לארץ, העירה השופטת כי איחור של שעתיים בהמראה איננו איחור משמעותי המצדיק מתן פיצוי. "התובעת טסה בטיסת שכר, ומן המפורסמות הוא כי בטיסת שכר שהיא טיסה מוזלת יכולים לחול שינויים. איחור של שעתיים איננו מצדיק, לדעתי, פיצוי, גם אם לא הודיעו לתובעת על האיחור", סיכמה השופטת.