עינויים תוצרת הארץ

עינויים, מתברר, זה כבר לא מה שהיה פעם. אחרי שהשב"כ עינה עצורים מהימין בהקראה חוזרת ונשנית של המוסף הספרותי של "הארץ", מתברר שגם לאמריקנים יש כושר המצאה מרשים: אזרח ספרדי שנעצר באפגניסטן בחשד להשתייכות לאל קאעידה והוחזק במחנה מעצר בקובה התלונן כי עינו אותו על ידי השמעה חוזרת ונשנית של "נולד בארה"ב" של ברוס ספרינגסטין.

בזמנו גם האפ.בי.איי השמיע לדיוויד כורש המתבצר את "המגפיים האלה נועדו להליכה" של ננסי סינטרה, מה שגרם לו כנראה להצית את החווה על יושביה, ובפרק האחרון של "הסופרנוס" ששודר בארץ לפני כשבוע בחר טוני לענות את בעל ביתו החדש עם דין מרטין. מה השמיעו לאלחנן טננבאום אסור לספר, כי זה עדיין חומר מסווג, אבל נוכל רק לרמוז שזה קשור ל"וואו! שיגעון!". לרגל הטרנד המרתק הפושה בסוכנויות הביטחוניות השונות, ובשל תחושת המחוייבות הביטחונית שלנו, להלן מספר הצעות לשדרוג השיטה במספר עינויים תרבותיים איכותיים. אתם מוזמנים להציע עינויים פרי עטכם בתגובות.

1. בלבלי אותו 

אמנם המקבילה האסוציאטיבית ל"נולד בארה"ב" של הבוס היא "כאן נולדתי" של הדצים, שבקונסטלציה מסוימת (ברוב הקונסטלציות למעשה) בהחלט יכול להסב נזק בלתי הפיך למערכת העצבים, אך הזוכה בפרס האקדמיה הביטחונית הבלתי רשמית לשיר העינויים הנבחר הוא "בלבלי אותו" של קובי פרץ. על פניו, הוא לא נשמע מעצבן יותר מאחרים, אבל נסו לשמוע אותו אפילו פעם וחצי רצוף. אין ספק שאחרי כמה שעות, שלא לומר ימים, תהיו מוכנים למסור כל מה שאתם יודעים, ואולי אף יותר מזה.

2. מרתון "שישי בגאון"

בתחום הטלוויזיה הבחירה קשה. מצד אחד נורא מפתה להכניס את השבוי ללופ ספיישל של מיכל זוארץ, וכמובן שהטלטאביז תוכננו מראש כסדרת עינויים, אבל יהורם גאון מרתוני, נצחי, מזוקק, עם טולדו או בלי טולדו, עם או בלי פדרה פדרינו - אברהם אבינו, עם האורחים המרנינים או בלעדיהם, ללא ספק ישבור גם לוחמי סיירת שאומנו לתנאי שבי בלתי אנושיים. נשאלת השאלה מה יקרה אם יראו ליהורם גאון את עצמו 48 שעות ברציפות.

3. כריכות אחוריות של "הספרייה החדשה"

הגיגיו של מנחם פרי על כריכות ספרי "הספרייה החדשה" כבר עוררו אי אילו פולמוסים בזעיר אנפין. אין ספק כי לאיש "סגנון מיוחד". הוא גורם לכל ספר להישמע מורכב ואניגמטי פי אלף ממה שהוא. למשל, עם טקסטים בנוסח "ההוייה הקולקטיבית שבה היו חישוק אנושי המחוזק על ידי מיתרים המחוברים למרכזו, נתרסקה למצבור מקרי של יחידות בחלל שחור אינסופי, בגן העדן האבוד של השייכות עבר כל אחד טרנספורמציה, היה איבר של ישות מגוננת ועתה הם חווים פריון וכשל, בחיפוש אחר מהות מוצקה שתפוגג את הסתמיות". לידו, המוסף הספרותי של "הארץ" נשמע כמו רם אורן.

4. סיוט בספרדית

בימי שישי בצהריים, באופן קבוע, מבליחה באוזני מאזיני "רדיוס" דמות רדיופונית בשם קיקה סמואל ותוכניתו "חולם בספרדית" (למה אתה לא יכול לעשות את זה בלילה כמו שלמה יידוב?). הוא חמוד, הוא מאמי, הוא שובה נפש והוא מביא את הסעיף במבטא הלטיני המודגש, ברייש שמתגלגת, ממש דוהרת, ובניגון רציף ומעיק של "קה סה סון לטינוס". בהתחלה זה היה נחמד, מרענן, אפילו המוזיקה היתה נסבלת, אבל רק בהתחלה. חברו עציר מינהלי לאוזניות אטומות, שדרו לו את קיקה הלוך וחזור ומי צריך את ג'ורג'.

5. כריזמה פוליטית

אפשר כמובן לחבר עציר לערוץ הכנסת שיעלה בקרוב, אבל למה שיהנה מהגיוון. כבוד הנשיא, האמיתי, לא זה מ"ארץ נהדרת", נשמע גם הוא כבחירה האופטימלית, אם מישהו יצליח לערוך את נאומיו ולא להירדם בעצמו. אבל בחירת המערכת היא דווקא אחרת: עומרי שרון. יש סיבה מדוע הוא לא נואם כמעט במליאה (חוץ מפעם אחת בה נתן סם שינה כריזמטי בעד איכות הסביבה). מי ששמע אותו מרצה את משנתו - אומר שהוא מסוגל גם לשבור את אחיו גלעד אם ירצה.