חלזונות יוקרה בנחל אלכסנדר

אוי, החיים הטובים. במסעדות היוקרה ביפן ישלמו הרבה מאוד בשביל לנגוס בהם, וכך גם בלונדון ובניו-יורק. אומרים שהם הפנינה בכתר פירות הים ושאחרי ביס אחד מבשרם הצחור העולם נראה אחרת. אצלנו, בכל אופן, ייצא לכם מקסימום ללטף ולהאכיל אותם.

'אצלנו' זה בחוות 'שיאור מרין', פס ייצור הייטקי לגידול חלזונות הים הנחשקים על גדת נחל אלכסנדר בשרון. החווה מצאה ייעוד מקורי לשטחי החקלאות של מושב מכמורת הנושקים לים - האבלוני, המכונה 'אם הפנינה'. האבלוני הוא חילזון ימי בעל צדף מרהיב בגוונים מתכתיים של כחול וטורקיז, המשמש להכנת תכשיטים. אלא שדווקא בשרו הופך אותו לרכיכת ים יקרה מפז. האבלוני נחשב למעדן מלכים ברחבי העולם, ושלייה לא מבוקרת שלו גרמה להידלדלות דרמטית של מושבותיו, עד כדי כך שהוכרז כחיה מוגנת. הפיקוח ההולך ומחמיר הקפיץ עוד יותר את מחירו.

בני שרפשטיין, איש עסקים וחובב פירות ים שביקש בתחילה לגדל לובסטרים, גילה כמעט במקרה את הדרישה לאבלוני בשוק העולמי, ובשנת 1994 הקים את חברת 'שיאור מרין יזמות בע"מ'. החברה הקימה חווה לגידול החלזון. מדובר בפרוייקט ידידותי לסביבה ששומר על איזון אקולוגי ומאפשר לתהליכים טבעיים לחדש את המשאבים המנוצלים. כל העסק עובד כמו משק אוטרקי - מספק את צורכי עצמו.

החווה פתחה לאחרונה את שעריה לסיורי קבוצות, ואנחנו הגענו כדי לעשות הכרה עם האבלוני, לשמוע על חקלאות אקולוגית ימית ולטעום קצת. לא מהחלזון, רק מהאצות שהוא זולל.

אבלוני: חיים בבועה

כמו ב'רומן רוסי' של מאיר שלו, גם הסיפור שלנו מתחיל במגדל המים. אבל כאן מדובר במי ים, שעושים את את דרכם מהחוף לבריכת אגירה רחבת מידות, משם הם ממשיכים לבתי הגידול של החלזונות. אנחנו בעקבותיהם.

בית הגידול של האבלוני הוא האנגר מוארך, מצופה ביריעת ניילון עבה המבודדת אותו מתנאי העולם החיצון. מבפנים נראה האולם המוחשך כזירה לעוד סרט מדע בדיוני. האור החיוור הבוקע מנורות הנאון חושף שורות שורות של כיורים מלבניים מלאים מים, שעשרות אלפי צדפות בגדלים אחידים דבוקות לדפנותיהם. לחות טרופית כבדה שוררת במקום דרך קבע, והנשימה כבדה. לאבלוני יש הגדרה אחרת משלנו למזג אוויר נאה.

כל שורה מאוכלסת על-ידי אבלוני מאותה שכבת גיל. בשורה הראשונה זוהרות בצבעי כחול וירוק כיפות סידן קטנטנות, מרצדות כמו אוצר מטבעות בתחתיתה של באר. לאחר כמה חודשים גורי האבלוני שגדלו בינתיים נודדים לשורה הבאה, מפנים את מקומם לדור הבא. מסעם יסתיים כעבור שלוש עד ארבע שנים, אז יגיעו בוגרי המסלול לגודל של 8-6 ס"מ ולמשקל 50-40 גרם. רק אז יגלו החלזונות התמימים כי חיו כל העת בבועה, וייצאו לחפש את גורלם: זה ימצא עצמו מקפץ ומרקד על מחבת לוהטת, ואחר עקוד חי לאצבע

אורז.

קיפודי ים: כמו מקקים, אבל נעים

בשלב זה ניפרד מהאבלוני ונזרום עם המים לבריכות הדגים. לצד הבריכות הגדולות, שצורתן ככיפת הסלע, עומדות בריכות קטנות מרופדות במרבדים של שושנות-ים ורדרדות, שקיפודים ארגמניים מציצים מתוכם. קיפודי-ים הם כמו מקקים - לא נעים לדרוך עליהם ברגל יחפה, אבל זה לא נורא אם הם דורכים עליך. במקרה של הקיפודים זה אפילו די נעים. המחטים הגמישות מעסות בעדינות את כף היד, בזמן שהכדור הקוצני משוכנע שגילה אלמוג מסוג חדש.

בבריכות הגדולות גרים בצפיפות דגי דניס. גידול הדגים לא היה חלק מהתיכנון המקורי של המערכת, אלא נוסף כתוצר לוואי בשל הצורך להעשיר את המים בחנקות. על דגי הדניס מוטלת אפוא משימה כפולה: לאכול ו... מה לעשות, לחרבן. המים המועשרים נשפכים אל מכלי השיקוע, שם הם משילים את הפרשות הדניס בטרם ימשיכו אל מתקני הגידול של האצות. בחוות הגידול, כמו בטבע, לכל מוצר יש דורש:

בקרקעית מכלי השיקוע שוחים להנאתם בורים מדושנים, השמחים תמיד לאוכל מיד שנייה.

מעט חנקות במים ויחס חמים מהשמש הם כל מה שאצות צעירות יכולות לבקש, והן אכן פורחות ומשגשגות, מטהרות את המים ומדשנות עצמן לקראת ייעודן: לפנק את רכיכות המלכות רעבות-העד בסעודה עסיסית. המבקר הסקרן מוזמן לטעום סלט ירוק נוסח אבלוני: שני סוגי אצות ריריות עשירות במלח.

המים נטולי האצות נפרדים מעלינו ועושים את דרכם אל שפך נחל אלכסנדר, שם יועילו לבעלי חיים שונים, לתפארת האיזון האקולוגי.

חבל על כל טיפה

מצוידים באצות, נעפיל חזרה אל ערוגות האבלוני. בדרך נתעכב ליד כרי גידול של שושנות-ים בשירות הרפואה הביו-טכנולוגית, אבל זה כבר לכתבה אחרת, כי אנחנו בעניין של אוכל. האבלוני, תסמכו עליהם, יכינו עצמם לבואנו וישמרו על תאבון בריא. ריח האצה מגרה את החלזון לשנות תנוחה על דופן המכל ולהסב מעדנות את גחונו הצמיגי לעבר היד המושטת. הלעיסה נטולת השיניים כה עדינה ואיטית, עד כי נדמה שזו האצה שעושה מאמץ להידחק אל הלוע.

אבלוני שנאספו אל אבותיהם (והמהדרין יאמרו אבלונותיהם) בטרם עת, מותירים אחריהם צדפים צבעוניים, וגם לאלה נמצא ייעוד. בפינת היצירה של החווה יוכל כל מבקר להתקין לעצמו מחזיק מפתחות, סיכה לדש או מגנט.

רעבים? מי שקיווה לחתום את הביקור בחגיגת פירות ים דקדנטית, שישכח מזה. החבר'ה האלה לא זזים מדופן הבריכה לפני שמקפיאים אותם, טרם אריזתם ושיגורם למטבחיהם של שפים המתמחים בהתקנתם. בלונדון, למשל, תשלמו 20 פאונד על 25 גרם מהלבן-מעדן הזה. לנו לפחות יצא לטעום מעוגיות השקדים הנהדרות של המדריכה הראשית, תמר.

חוות שיאור מרין יושבת על הגדה הצפונית של נחל אלכסנדר, ממזרח לכביש החוף. ביקורים, רק בתיאום מראש (ולפי שעה לקבוצות בלבד): תמר אודם, טל' 831453 - 054. מחיר לאדם בקבוצה - 19 שקל.