מתכון לאוסקר

המפלצת האמיתית, אומר לנו סרט ששמו בעברית "מונסטר", אינו הזונה שהפכה רוצחת סדרתית, איילין וורנוס, כי אם העולם הגברי שהפך אותה לקורבנה. מפתיע איך סרט שיכול היה לבטא אמירה חברתית חריפה ונוקבת מתברר, בסופו של דבר, כלא יותר מאשר מוצר פרווה, מהסוג שמאכלס את נישת "הסיפור הטרגי של השבוע" בערוץ סרטי טלוויזיה אמריקאי. מדהים עוד יותר כמה הסרט, שהוא הראשון באורך מלא שכתבה וביימה פטי ג'נקינס, מתקשה לגעת בצופה או לרגש אותו באמת.

רגע של היסטוריה: בינואר 91' נלכדה איילין וורנוס, זונה בי-סקסואלית שהודתה ברצח שבעה מלקוחותיה בפלורידה. באוקטובר 2002, מקץ עשר שנים בתא הנדונים למוות, היא הוצאה להורג באמצעות זריקת רעל. היה זה סיום עגום לסיפור חיים קשה שכלל אב פדופיל שהתאבד בכלא, ואם שנטשה את ילדיה אשר אומצו בידי סבם וסבתם. בגיל 14 כבר היתה איילין בהריון, וזמן קצר אחר כך עזבה את הבית והחלה להתפרנס מזנות (שנים אחר כך אמדה את מספר הגברים עמם שכבה בכרבע מיליון). היא חיה משך שנתיים ביער סמוך לביתה, ובהמשך נישאה לגבר מבוגר, התגרשה, יצאה שוב לדרכים, היתה מעורבת במעשי שוד, ישבה בכלא, וב-86' פגשה את מי שהפכה למאהבתה (ומאוחר יותר תעיד נגדה במשפטה), טיריה מור (בסרט מגלמת את בת דמותה כריסטינה ריצ'י).

במהלך העשור שבו המתינה להוצאתה להורג עקב אחריה הדוקומנטריסט הבריטי החשוב, ניק ברומפילד, שסיפורה של וורנוס סיפק בעבורו חומר גלם לשני סרטים תיעודיים באורך מלא. האחד, מ-92', "איילין וורנוס: מכירתה של רוצחת סדרתית", תיאר את האופן שבו גורמים שונים, בהם אנשי משטרת פלורידה, ביקשו לנצל את הטרגדיה לצרכי דיל עם הוליווד. לפני כשנתיים צילם ברומפילד את "איילין: חייה ומותה של רוצחת סדרתית", שבו הוא עוקב אחר משפטה של וורנוס (שם שימש הוא עצמו כעד), חושף את גורלה המר – לא פחות מזה של קורבנותיה – ומדובב אותה בשעות האחרונות לחייה, כאשר שפיותה בבירור עזבה אותה.

האישה כקורבן

ובחזרה ל"מונסטר". זכייתה הצפויה של שרליז תרון באוסקר על גילום דמותה של וורנוס היא עוד דוגמא לאופן שבו הוליווד מזקקת אבק כוכבים מטרגדיה אנושית שהתרחשה במציאות. למרבה המזל, תרון לא הודתה מעל הבמה למחסלת הסדרתית על הכבוד שנפל בחלקה, אבל קשה היה שלא להיזכר בהילרי סוונק, שזכתה אף היא, לפני ארבע שנים, באותה קטגוריה על גילום דמותה העובדתית של טינה ברנדון, הצעירה שהתחזתה לעלם ב"בנים אינם בוכים". גם שם תוארה מערכת יחסים המתפתחת בין שתי נשים – ב"מונסטר", כאמור, מגלמת ריצ'י לסבית צעירה ומרדנית שהוריה האדוקים מתקשים להתמודד עם נטיותיה – וגם שם מסתפק הסרט בניסוח מסר דידקטי ותו לא על היות האישה קורבן של סביבתה הגברית האלימה.

אם יש משהו מעורר התפעלות בסרט הרי זה האופן שבו נמוגה אחת השחקניות היפהפיות של הוליווד אל תוך גוף סמרטוטי. שיניים צהובות, פנים צרובות, ותוספת של 15 ק"ג למשקל. בכל מה שנוגע להזנקת הקריירה, כך התברר פעם נוספת בראשית השבוע, זהו מתכון כמעט בטוח לזכייה באוסקר. אבל השיקול הקר – והלגיטימי – הזה הופך את "מונסטר" יותר למיזם אופורטוניסטי מאשר לסרט חשוב, שמבקש להתמודד בכנות עם שלל הסוגיות העולות ממנו. הופעתה של תרון, לפיכך, היא מסוג מפגני המשחק שגורמים לך להעריך את המאמץ שהושקע בהם, לא הכישרון. וגם זו, בדרכה, נצלנות של טרגדיה לצרכי הון הוליוודי.