ממורדות הכרמל לשוק הכרמל

סצנת הברים התל-אביבית (הנה, כתבתי את זה, למרות שזה כואב) מושכת לא רק בליינים וחובבי אלכוהול הגונים, היא מושכת אליה גם... ברים. האחרון אותו פגשתי, עומד בפינת אחד-העם ונחלת-בנימין, מתרגל להמולה מסוג חדש, הוא בראון, שלוחה חדשה של בעלי בית מרזח חיפאי ותיק שעשו את כל הדרך ממרגלות הר הכרמל לאיזור שוק הכרמל.

הפגישה היתה נעימה מאוד. אם הציפייה היתה למשש משהו פרובינציאלי, היא התפוגגה ברגע. לאורן הצהבהב של מנורות הארט-נובו (יוגנשטיל, לאוהבי היגרמייסטר והאונדרברג) היפהפיות, קטנות מעל לבר, גדולות יותר בצדדים, אפשר היה להבין מיד כי מדובר כאן בטעם עיצובי טוב. מאוד. את השורה התחתונה סיפק דלפק המזיגה הנאה, הארוך, שהולך מצד לצד, מגיע מאחד העם, עד לפינה, ופונה שמאלה בנחלת-בנימין. טיול לעת ערב, בישיבה.

קשת המשקאות שהציע לנו התפריט המקומי היתה מרשימה כמותית - חמישה עמודים תמימים בתפריט - ומגוונת. בירות מחבית, ויסקים, וודקות, ג'ינים מהבקבוק, אבל לפעמים, כאשר יש צורך לעורר תחושות הערכה בסביבה הקרובה, אין כמו קוקטייל. בתנאי, שאל התערובת המוכנה ונמזגת כמו שצריך מצטרף גם מעשה במעשייה. למשל, מציצת מרגריטה צוננת, תוך סיפור לעילוי נשמתה של מרג'ורי, כוכבנית הוליוודית אשר לא עמדה בלחץ בזמן תקופת-היובש הנוראה בארה"ב, ונאלצה בכל פעם לחצות את הגבול למקסיקו, שם הכינו לה ידידיה טיפול על בסיס טקילה. על שמה, טוענת המסורת, המרגריטה המצליחה.

או ה"מנהטן" הקלאסי, שההיסטוריונים של האלכוהול יודעים בדיוק למי הוא הוכן לראשונה: לאמא של וינסטון צ'רצ'יל, במועדון הניו-יורקי הידוע מנהטן, וממנו גם שמו. וכך הלאה, עד סוף הלילה, בלי סיכוי לעייף את הברמנים הצעירים המקומיים המגלים כושר ביטוי מילולי גבוה.

ושמחה נוספת גרם התפריט בחלק המוצק שלו. במטבח של בראון יש שף צעיר ומוכשר, דודי אטיאס, כך הוא מזדהה, שהגיע מחיפה כמובן, והמנות שהוא מחבר ומציע לצד המשקאות ראויות לשבח. טבעות קלמרי פריכות ומרתקות הרבה יותר מטבעות אחרות שזכו בכל האוסקרים. טורטיות עוף שממריאות היטב על כנפי סלסלה עם אופי מרושע ומומלץ, ועוד שכאלה.

פרטים אישיים: נחלת-בנימין 48. דוגמאות מחירים: מנהטן 34 שקלים, מרגריטה קפואה 32, בירות חו"ליות מחבית 24-25 לחצי, קלמרי 59, טורטיות 44. טיפ: בקשו מבעלי המקום לספר לכם מדוע סמלו הגרפי של המקום הוא חתול זקוף מצוייד במקל הליכה.