"תרמתי משהו חשוב מאוד לחקר הסרטן"

14 במרס 2004 הוא תאריך שהחוקרת הישראלית, ד"ר ירדנה סמואלס, לא תשכח במהרה. היום בו התפרסם מאמרה ב-Science, העיתון המדעי החשוב בעולם, עשוי להפוך ברבות הזמן גם לאחת מנקודות הציון ההיסטוריות המשמעותיות בחקר הסרטן.

זהו המועד שבו הוכרז רשמית הגילוי על תפקודו המהותי של גן PIK3CA, והקשר ההדוק שלו למחלת הסרטן. הגילוי מעורר כבר תקוות כי יפותח דור חדש של תרופות שיטפלו ישירות בגנים שגורמים לגידולים סרטניים לגדול ולהיות כה עמידים לכימותרפיה.

הממצאים החשובים על חלבוני הגן החמקמק נולדו לאחר חודשים מפרכים של עבודת מעבדה מאומצת, במסגרת השתלמות הפוסט-דוקטורט שסמואלס עורכת באוניברסיטת "ג'ונס הופקינס" היוקרתית במרילנד, ארה"ב.

"בשנה השלישית של התואר הראשון שלי", מספרת ל-ynet ד"ר סמואלס בראיון ראשון, "לקחתי קורס בגנטיקה ובחקר הסרטן, ומאוד מאוד התלהבתי מהתחום. מאז היה לי ברור שזה התחום שלי".

סמואלס, בת 32, ילידת תל-אביב שלמדה בתיכון "בויאר" בירושלים ושימשה כלבורנטית במעבדה בשירותה הצבאי, עשתה את התואר הראשון שלה בביולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' בבריטניה, ולאחר מכן המשיכה לתואר שני באוניברסיטה העברית בירושלים.

את הדוקטורט כתבה ב"אמפיריאל קולג'" הנחשב בלונדון, ותשעה חודשים בלבד לאחר שהחלה בהשתלמות שלאחר התואר השלישי במרילנד, הגיעה להישג מדעי מרשים, שגם מדענים ותיקים ומנוסים ממנה בהרבה לא רשמו על שמם.

איך ההרגשה לפרסם מאמר כל כך חשוב, זמן קצר כל כך לאחר שהתחלת לעבוד כחוקרת?

"זה נהדר ברמה המדעית ונהדר ברמה האישית שלי, כי אני מרגישה שתרמתי משהו מאוד חשוב לחקר הסרטן. המחלות הממאירות מאוד מעניינות אותי ברמת האינטלקט, אבל גם ברמה האישית: כולנו מכירים אנשים שהיה להם סרטן ושיש להם סרטן. גם לי היה סרטן במשפחה ואני יכולה להזדהות עם התחושה של ההתמודדות עם המחלה. אני חושבת שהמחקר, סוף סוף, יוכל יתרום גם ברמה הדיאגנוסטית וגם ברמה של תרפיה".

איך התגלית שלך תוכל לתרום לאיבחון מוקדם?

"המוטציות בגן הזה קורות באיזורים מאוד ספציפיים של הגן - בשני איזורים מאוד ספציפיים ועוד אחד יותר קטן, שתופס 80% מהמוטציות. זה אומר שאפשר לפתח כלי דיאגנוסטי כדי לתפוס את כל המוטציות האלו. אנשים שהיום הולכים לבדיקה פולשנית כמו קולונסקופיה (צילום המעי הגס דרך צינור שמוחדר לפי הטבעת – ע.מ.) - יוכלו לבוא ולעשות בדיקה אחרת שהיא יותר חיצונית ולא פולשנית – ברמה של בדיקת דם או בדיקת צואה, ויוכלו לבדוק את המוטציות שגיליתי בגן, ביחד עם עוד מוטציות אחרות. ואז יוכלו לבוא ולהגיד לבן אדם: יש לך או אין לך את המוטציות האלו, ואם יש לך – לך לעוד בדיקות ולך לעשות תרפיה של העניין הזה. זה יתפתח יחסית מהר".

לדבריה, "דבר דיאגנוסטי כזה זה כמובן תלוי בחברות, משום שאני לא אפתח את זה בהכרח במו ידיי, אבל זה משהו שצפוי לקרות יחסית מהר, תוך מספר שנים לא רב, בוודאי לא עשר שנים - הזמן שצפוי לקחת כדי לפתח תרופות של ממש על בסיס המחקר. לכן המחקר הזה הוא מחקר יישומי – ולא רק ידע תיאורטי. המחקר יהיה יישומי לעשרות-אלפי אנשים שיקבלו תוצאות חיוביות לבדיקת המוטציה, ואז יוכלו ללכת ולבדוק אותה לעומק, לטפל בה ואולי אפילו לתקן אותה".

זה נשמע כמו עסק מאוד מאוד רווחי.

"אני ממש לא התעסקתי בהיבטים הכלכליים של כל הסיפור הזה. אוניברסיטת ג'ונס הופקינס כמובן כתבה פטנט על הסיפור הזה, אבל זה משהו מאוד פורמלי, וממש לא התעניינתי בתחום הזה. באתי לפה כדי לעשות מדע, וזה מה שמעניין אותי".

איך עלה בראשך הרעיון לחקור דווקא בכיוון הזה?

"יש המון אינפורמציה לגבי המון גנים והחלק שלהם בסרטן. יש המון קורלציות בין הגן הזה לבין התפתחות הסרטן. אז החלטתי ללכת לא רק על הגן הזה. יש רשימה של 16 גנים שבדקתי, וזה הגן היחיד שמצאתי בו מוטציות. העניין הוא שבמאמר עשיתי בדיקות לכל מיני סוגי סרטן (מעי, קיבה, מוח, שד וריאות), אבל לא לכולם. ונראה לי שהמחקר שלי יפתח את הדלת לעוד מעבדות שיתחילו לעשות את הבדיקות האלו בעוד סוגים של סרטן, ואני לא אופתע אם גם שם יגלו שהגן משחק תפקיד חשוב. יותר חשוב לחקור אותו יותר, וכמובן לפתח תרופה כדי לעכב את הפעילות שלו".

למה דווקא ג'ונס הופקינס?

"ראש המעבדה שאני חוקרת בה, פרופ' ברט ווגלשטיין, הוא אחד המדענים הטובים ביותר בעולם בחקר הסרטן, והמדען הכי מצוטט בתחום. בחרתי אותו בגלל שהכרתי את העבודה שלו ומאוד התרשמתי. זאת אחת המעבדות הטובות בתבל בחקר הסרטן, ובגלל שאני מעריכה את העבודה של פרופ' ווגלשטיין כבר המון שנים, מאז שאני בתואר הראשון וקוראת את העבודה שלו, ניסיתי להתקבל לכאן. התראיינתי והוא קיבל אותי".

תשובי בעתיד לישראל?

"זה ברור שאני חוזרת לישראל ושהמטרה היא לחזור, כמה שיותר מהר, אבל עדיין, בינתיים, המטרה היא להמשיך ללמוד בג'ונס הופקינס כמה שאפשר. הפוסט הוא עדיין בהתחלה, וזה בדרך כלל לוקח משהו כמו שנתיים-שלוש להשלים אותו. זה תלוי גם במצב בארץ, ואם תהיה לי אופציה לפתוח מעבדה באחת האוניברסיטאות. אי אפשר לדעת את זה מראש. אבל המטרה שלי היא, בלי שום ספק, לחזור לארץ ולהמשיך בחקר הסרטן, להמשיך להיות מדענית עצמאית".

אז יש בשורה לחולי הסרטן?

"אני חושבת ששילוב של התרפיות העכשוויות ותרפיה אישית שמבוססת על גנים זו הדרך קדימה, ואני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה. אני מאמינה בדרך הזאת. אני חושבת שעכשיו אנחנו הרבה יותר יישומיים עם הידע שלנו, ויש לי אמונה בתהליך".