על האש ועל הכיפאק?

חתיכת תפנית - קולינרית, אתנית, מחשבתית - ביצעה חוליית החיסול ע"ש אוכל הכל, שיצאה לפשיטה על מסעדה רוסית בנתניה, גילתה בתדהמה כי הנ"ל נפחה את נשמתה, ומיד שעטה לעבר גבעת-אולגה שבפאתי חדרה, כדי להתנחם בזרועות "שיפודי אולגה", מסעדת בשרים עממית ששמעה יצא ברחבי האיזור.

גם אם אינכם מתמצאים ברחובות האפורים של השכונה, אין מצב לפספס. כל עובר אורח יורה לכם בקלות ובחביבות את הדרך ל"שיפודיה של דובי וסימו", וניחוחות הבשרים המיתמרים מהמנגלים האינסופיים יתנפלו עליכם כבר במקום החניה ויובילו אתכם באף למסעדה.

כשמגיעים, רואים פיקניק אחד גדול: המוני אדם, המסבים לשולחנות בסיסיים בשני חדרי אוכל גדולים, או בחוץ, בחצר רחבת ידיים. מפת השולחן האישית היא גם התפריט (ממש כמו פעם, זוכרים?) ואת המשקאות מוזגים לכוסות קרטון חד-פעמיות. מי שמחפש אנינות וגינונים, יעשה זאת במחילה מכבודו במקומות אחרים. ועם זאת, התפוסה וההמולה אומרות מראש שני דברים: 1. אנשים אוהבים לאכול כאן. 2. אנשים יודעים לעבוד כאן.

תרבות השירות שווה הרחבה: כשיושבים במסעדה כל כך הומה, ומקבלים שירות מהיר ויעיל, ובאותו זמן אדיב וחביב, מתקשים להבין למה החבר'ה האלה לא פותחים בית-ספר לשירות לקוחות, בו יכלו בשקט ללמוד כמה מסעדות חדשניות, קונספטואליות, מוקפצות.

במסגרת השירות, מוזרמים אל השולחן (ומיד מתמלאים מחדש, כשהם מחוסלים) טחינה, סלט ירקות, סלט כרוב, פיתות שחלקן קלויות, סחוג ועמבה, עגבניות ובצל על האש. כולם נחמדים ומתאימים, והטחינה מעל כולם, טובה ממש. צירפנו חומוס גדול (12 שקל) וצ'יפס גדול (17) ושניהם מילאו את תפקידם, בלי להותיר רושם מיוחד.

אבל העניין הוא הבשרים. את צמד שיפודי קבב הכבש (38 שקל) אפשר לייחס לז'אנר העדין בעולם הקבבים. לא רעים, אבל מלוחים מדי מצד אחד ופחות מדי פיקנטיים מצד שני. שיפודי הכבש (60 שקל לזוג) טובים, עסיסיים יותר וגם שמנים יותר. סטייק האנטריקוט (60 שקל) היה עצום בממדיו. קל להבחין שהבשר מוצלח, וקל להתאכזב מכך שצלו אותו למוות. במסעדת בשרים, גם אם היא פשוטה, אפשר לצפות שישאלו אותך למידת העשייה. ואם זה לא קורה, ואתה מבקש במפורש "מדיום", אין סיבה לקבל בחזרה אומצה עשויה-עשויה. חבל, כי הנתח טוב - ויכול היה להיות טוב יותר.

דיון נוקב בשאלת הקינוח עלה מיד עם הביס הבשרי האחרון. מתוקי הפרווה (10 שקל כ"א) לא ממש קרצו לנו, אך כחוליית חיסול המכבדת את עצמה נתנו בכל זאת דגימה: טריו - מוס תלת-שכבתי בכיוון שוקולדי. הוא הפתיע לטובה, קינוחון לגמרי לא רע. חשבנו שסיימנו, אבל ביציאה קלטנו במרחק לקיקה סניף ותיק של גלידה "תל-חנן" הפרה-היסטורית. אז נכנסנו לביקור נימוסין, וכמו שקורה בנוסטלגיה, גילינו שהזכרונות עולים על החוויה. רק שלא יהיו טעויות: אכלנו עד הטיפה האחרונה.

"שיפודי אולגה", רחוב החלוץ 6, גבעת-אולגה, חדרה. טלפון 04-6343384. כשר ללא תעודה