מה נשתנה השולחן הזה

ערב פסח כמעט פה, מטלטל אותנו בין הרצון העמוק לברוח לסיני לבין המחויבות המשפחתית הזאת שלא נגמרת. צריך לחסוך לאפיקומן, לסמן על כרטיסיות קטנות מי לא יישב ליד מי, להכין גפילטע מתוק לפולנים, מלוח לרומנים וסלמון לגיסה המרוקנית (חריימה עוד לא למדנו להכין). צריך לעבוד על העוף בתנור, תפוחי-אדמה, קומפוט, כוס יין לאליהו ולא לשכוח הגדה. אה, כן, וגם סדין לדוד שיתחפש ויפחיד את הילדים.

ובתוך כל זה, לכו תחשבו גם על סידור שולחן שיהמם את האורחים. שוב מוציאים את הסרוויס המאובק, מעבירים מטלית לחה ונושפים לכוסות היין שהצהיבו. ועכשיו, אל תצחקו, תנסו לדמיין את הפנים של האורחים שלכם כשהם חודרים מבעד לדלת, ידיהם עמוסות במתנות ובבישולים, ומול עיניהם המשתאות מתנוסס כר דשא עצום ממדים על מה שהיה אמור להיות שולחן הסדר. במקום פמוטים מזדקרים מהדשא פרחי גרברה כתומים ואדומים והכל מדיף ריח רענן, שבא להתעטש.

מושיקו על סלע

ככה בדיוק נראה שולחן הסדר של מלון הילטון תל-אביב. סתם מפה מעומלנת זה כבר לא טוב, צריך משהו שיהמם, שיגרום לנו להשתנק באמצע הכרפס. דשא ירוק, קצר, סמיך פרץ מרחבת השולחן שהשתתף בתחרות שולחן הסדר המנצח, שקיימו התאחדות המלונות בישראל ומועדון השפים של "אוסם".

גפילטע-פיש בצורת סושי נח על צלחות ענק, כמעט מעורר תיאבון. כל המנות, כמובן, כשרות, גם אם קוראים להן "כבד אווז פרעה" נניח. צוות שופטים טעם את המזון, השקיף על השולחנות ודירג: 70 אחוז לטעם, 30 אחוז לעיצוב.

8 בתי מלון מייצגים הגישו את מרכולתם באולם האירועים של מלון דייוויד אינטרקונטיננטל בתל-אביב. המטרה: לגרום לכם לנטוש את הבישולים לטובת ליל-סדר באחד ממלונות הארץ. האמצעי: שולחנות מוטרפים ועיצובי מזון תמוהים. התוצאות: דביליות, משעשעות ומרהיבות. המסקנה: אולי לא צריך לשטוף כלים, אבל איך נרכל על המרק המלוח של סבתא?

חמישה שפים מרשת מלונות פתאל חברו יחד ויצרו שולחן שילדים יאהבו להרוס. המפיות נעטפו ברשת הודית כתמתמה-ירקרקה, הכוסות נשכבו על השולחן ומשה התיישב על סלע, משקיף על כולם מלמעלה. "אמרו לי: 'תעשי טובה, שלא יהיה קלאסי, רוצים היי-טקי עם משהו של פעם'", אומרת רינה אלביליה, או "דקורינה" כמו שהאילתים מכירים אותה. "רצו גם תמונת נושא, אז בחרתי את מושיקו שיושב על סלע ובניתי גם באר מים ועיזות פזיזות".

במקום צלחת הפסח המסורתית צירפה דקורינה כמה צלוחיות לבנות יפות זו לזו. באחת מהן צפו ביצי שליו וגמבה כתומה, בשנייה רגליים קטנות של "איזה עוף".

מקוריות משונה שרתה גם על השולחן של הילטון מלכת שבא, שכוסה בחול ים זרזיפי שהוטס היישר מחופי אילת. מסגרות זהב חתמו את החולות, שלוח זכוכית הונח מעליהן במרחק סביר. "את רואה את פרח החופש?" חיווה בידו בועז דרור, שף המלון, על פרח כלוא במשולש זכוכית. "הוא כלוא בפירמידת העבדות".

לדרור ולפרח הכלוא שלו היה מזל. הם נבחרו לזוכי התחרות וקיבלו מגן למזכרת. "יש לנו אוכל מעולה", הוא מעדכן, "עגל ששוחטים באביב וטרטר טונה יפנית".

איך טונה יפנית קשורה לליל-הסדר?

"היא מונחת מתחת לגפילטע-פיש".

מרק בתוך דלורית

השפים טרחו על עיצוב התפריטים לא פחות מששקדו על ירכי אווז במלית פיסטוקים וצנוברים על מצע ערמונים קלויים וחציל ברוטב תפוזונים. בנובוטל טלאסה ים המלח פוזרו גושי מלח אימתניים מסביב לצלחות, ובתוך הקרפיון נדחסו גושי סלמון כתומים, שלא יהיה עצוב בעיניים. למנה האחרונה קרא השף פרץ קרקוב בשם המבטיח: פרפה קריעת ים סוף. בעצם מדובר בפרפה אגוזים, אבל לפחות זו לא יציקת המצות והשוקולד האופיינית לבית ישראל.

בפרימה המלכים מירושלים (מקום שלישי ומכובד אחרי קלאב הוטל טבריה והילטון תל-אביב, שחלקו את המקום השני) הלך השף על מקפא מנגו לקינוח. מנת הביניים, מרק דלעת, נמזגה לדלורית כתומה וחמודה. גם השף כאן הוא אטרקציה. קוראים לו מוחמד אבו-אלהווא, וזה לא היה כל-כך מוזר, אלמלא הופקד מוחמד על מטבח גלאט-כושר.

איך הקרפיון, טעים לך?

"אני אוהב גפילטע-פיש, אבל בבית אני מכין בורי, אמנון, מושט, סלמון".

איך מסתדר שף לא יהודי עם אוכל יהודי?

"יש משגיח כשרות, הוא לימד אותי מה צריך לעשות".

תמי סירקיס, אחת מהשופטים שדגמו את האירוע, הסתובבה בין השולחנות עם רשימות בידיה. "אנשים השתדלו והתאמצו, דברים לא נעשו כלאחר-יד", היא נותנת כבוד. "זה מאוד נאיבי וחמוד, ממש נוגע ללב".

איפה את תאכלי בחג, אצל אמא - רות סירקיס?

"עוד לא החלטתי איפה נאכל ומה נאכל. כל שנה אני מגוונת, כי משעמם לי לחזור על אותם המאכלים. החיים קצרים, מה, שנאכל פעמיים אותו עוף? איכס".

אלכס אנסקי טעם את המנות בקפידה, לגם יין אדום כדי להעביר את הטעם וחטף את הג'ננה כשמישהו העז לנשום לו על צלעות העגל (כן, זה טרנד הפסח החדש). "בפעם הרביעית אני חוזר ואומר", שאג בעצבים על מארגני האירוע הנבוכים, "אני לא מדבר פה עם אף אחד. אני אוכל בשקט או שאני הולך הביתה".

השף ניר צוק היה מרוצה ממאמצי השפים. הוא לא ממש רצה לדבר על עבודותיהם הקולינריות ("זה לא נעים"), אבל העיצוב הדליק אותו. במיוחד זה עם חול הים האילתי. "זה השולחן הכי עדכני, הכי מודרני. לא סתם גימיק".

לא גימיק? תראה לי מארחת שפויה שתכניס ארגז חול לסלון שלה ועוד אחרי ששבועיים היא ניקתה את כל הבית!

"טוב, אז גימיק, אבל מדהים".

מה אתה תבשל לחג?

"אני? שום דבר. אני נוסע לחוות העיזים של האחים שלי בעמק האלה ואמא באה עם הסירים".

ככה תבוא, בידיים ריקות?

"אני מבשל כל השנה, מספיק. אני אביא את היין".