שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סיני: המדריך האלטרנטיבי
    איפה החושה הכי משודרגת? מי נחשב לבן אפלק של המדבר? היכן שווה לשתות אספרסו? דנה ספקטור וצוות מדריכי 'מפה' מגישים: סיני כפי שלא ראיתם אותה. יש לכם עוד טיפים? שתפו את הגולשים
    לינה בילוי טיפים 

    מפרץ כחול קסום? רוח מדברית חמה? הרים מאדימים לעת ערב? כל הקלישאות נכונות, סיני היתה ועודנה מקום יפה מדי למשוררי שש-בש שמנסים למצוא מטאפורה ל"טורקיזי". אבל זה שהים הוא אותו הים, זה לא אומר שכל ביקור בסיני חייב להיראות אותו דבר.

     

    אם בכל זאת תגרדו את עצמכם מהזיפזיף, תוכלו לראות את סיני כפי שלא ראיתם: סיני הלאס-וגאסית והביזארית של שארם, סיני השקטה והירוקה של המנגרובים, סיני של הדיסנילנדו הערבי הראשון וסיני של לחמניות החמאה במלון ה"פור סיזנס".

     

    ומה שהכי חשוב. סיני שונה, מפתיעה אפילו, שלא חנוטה בשרוואל, משקפי שמש של בולה, וקוראת את "מי הזיז את הגבינה שלי על החול בפעם המאה. דנה ספקטור (עם לא מעט עזרה ממחברות מדריך "מפה" החדש לסיני, טל אבריאל ורונית ורדי) מגישה את רשימת המקומות שהכי כדאי לראות בדרך לחושה.

     

     

    לינה

     

    הכי גבר-גבר

     

    קבלו את בן אפלק של המדבר. אייסר, בעלי מלון "קאסה דל-מארה". גבוה, שחום, בעל זוג עיניים מלוכסנות ופה תאנה חושני. רבות מבנות ארצנו כבר פגשו בו וסברו שהן הראשונות לעלות על הפלא. "הו", אמרו לעצמן, "איזה מצרי יפיוף, מצחיק ורגיש. בוודאי הוא בודד פה, במלון המנותק הזה, ולא ניהל מעולם רומן עם ישראלית אמיתית". ובכן, ניהל גם ניהל, חגג גם חגג. מה אתן חושבות, שאתן הנאורות הראשונות שהזדרזו לתקתק איתו יוזמת שלום לוהטת?

     

    אבל מה זה משנה, במיוחד במדבר, שבו, כידוע, כל דרדר פרח וכו'. מה גם שהמלון של אייסר הוא המלון-בוטיק הראשון שיצא לי לראות בסיני, מאתרי הנופש המומלצים ביותר לחובבי החושות המשודרגות (ע"ע). חדרים מקסימים, פלוס לובי שכולל שנדלייר מפורזל, ספות לורה אשלי ורודות וקיר כתום אחד עם ויטראז' פסיכדלי. יש שיתווכחו על העיצוב במבואה, אבל על הלוק של אייסר ושל החדרים אין עוררין. 45 דולר לזוג ללילה, ולאייסר יש סוויטה המשקיפה לים במלון, לטובת מי שמגיעות בבודדת.

     

    • מלון קאסה דל-מארה: דרומית לדיונה הגדולה בנואיבה. טלפון: 501213/4 - 69 - 20.

     

    הכי צ'אקרות

     

    מסיבה לא ברורה, רוב הישראלים הצעירים מעדיפים לשקוד על הרוחניות-בשקל שלהם דווקא בסיני. החוף מלא במטיילים השוכבים על החול ומעיינים בכובד ראש ביצירות כמו "הנזיר שמכר את הפרארי שלו", "הנבואה השמימית" ו"הטאו של פו הלוקוס". אז גם אם אתם לא מתחברים לעדר, אין שום סיבה שלא תתחברו לצ'אקרות.

     

    מעשה בכתבת אחת שהלכה לטייל על החוף של ראס א-שיטאן, ונתקלה בחבורת טיוהארים לובשי גלאביות, שישבו באיזוו זולה ופרטו עלי סיטאר. "מה זה הלהקת גאיה הזה?" חשבה לעצמה הכתבת, אבל מהר מאוד נכבשה ביופייה המהפנט של המוזיקה. חלפו שעה-שעתיים, השמש שקעה, ובין "שיר המעלות" ל"אדון עולם", היא כבר שקלה לקנות עז קטנה, לארוז את קרם השיזוף שלה בצקלון, ולצאת להרים כדי לשקוד על ספרה הרוחני "חוכמת הפאטמה".

     

    מסקנה: רוצו לקבלת שבת במתחם מון-איילנד בראס א-שיטאן, המתקיימת מדי יום שישי בזולה המושקעת של המקום. חבורת מוזיקאים ישראלים, על נשותיהם, טפיהם וסיטאריהם נותנים שם את הקונצרט הכי הורס שתוכלו לבקש לעצמכם. הר אדום, רוח חמה, נגינה מיסטית, ואנחת אושר אחת גדולה שנמלטת ממקום שנשכח ממזמן. בראבו.

     

    • מון-איילנד, 54.4 ק"מ ממעבר הגבול, מחיר ללילה לזוג: 35 לירות מצריות. טלפון: 5678419 - 10 - 20. 

     

    הכי פוסט-מודרני

     

    ברור, לא בשביל זה באתם לסיני, אבל מה אכפת לכם לעצור ב"היאט ריג'נסי" בטאבה-הייטס ולהריץ דאחקות על חשבונו? את מלון הפאר הזה עיצב מייקל גרייבס, מהארכיטקטים הפוסט-מודרניסטים המפורסמים בעולם. כדרכם של אדריכלים פוסט-מודרניים, ניכר בגרייבס שהוא שכח קצת היכן ממוקם המלון אותו תכנן, בעודו מסניף מהפוסט-קוקאין המשובח שלו. התוצאה: שילוב בין ארמון הסולטן מברוניי, בקתת דייגים איסלנדית ומרכז קונגרסים במילווקי-תחתית.

     

    ואם אתם כבר פה, רדו כל הדרך למטה, עד הבונגלואים היקרים יותר, וחפשו את הלגונה המלאכותית. זהו חוף ים מעשה ידי אדם, עם חול לבן ורך, שהדבר הכי אמיתי בו הוא המחיר: 150 דולר לזוג ללילה. יקר, אבל כולל פעוטון היי-טק לילדים עד גיל 12. רונית ורדי, הטעמנית של "מפה", ממליצה על "טאנור", המסעדה הלבנונית היקרה והטעימה שנמצאת באתר.

     

     

    הכי לוקסוס

     

    מלון ה'פור סיזנס' (ארבע העונות) בשארם א-שייח' הוא לבטח המלון הטוב ביותר בסיני, אולי גם בארץ. הוא מתבלט על רקע שאר מלונות שארם כמו סחלב צחור ואצילי שצמח בגינת ציפורנים מפלסטיק. לא לחינם זהו המלון החביב על טוני בלייר ומובארק, חובבי הספורט המדברי-אתגרי: עשיית שלום. "ארבע העונות" כל כך מושלם, שהוא אפילו לא נופל בקטגוריה האחת ההופכת את החופשה בסיני למאכזבת - אוכל.

     

    "איל פראנטיו", המסעדה האיטלקית שלו, כאילו הועתקה מאחת הכיכרות ברומא, מציעה למבקרים אוכל צפון-איטלקי מוצלח, הנזלל על רקע מזרקה מפכה ואח מבוערת. האם זה שווה את המחיר השערורייתי, 200-300 לירות מצריות לבנאדם בערך? בטח לא בגלל האוכל. אולי רק בשביל לבלות ערב רומנטי עד כאב, בתפאורה שכאילו נגזרה מסרט של מרצ'נט ואייבורי. לא לשכוח לזנב בסלסלת הלחמניות והמאפים שלהם, עוגיות המדלן של בני דורנו, לא פחות. אם בכל זאת זה נראה לכם מוגזם, ורדי מ"מפה" ממליצה על המסעדה הקוריאנית הזולה והמצוינת בנואיבה. 

     

    • מלון פור סיזנס: מחיר לזוג ללילה 200 דולר. טלפון: 603555 - 69 - 20.

     

    הכי צימר

     

    החושה המשודרגת היא כמו בעל. את בזה לכל מי שמחפש אותה, עד שאת מגיעה לגיל 30. החושות המשודרגות, צימרי המדבר, הן הפתרון האידאלי לזוגות צעירים עם ילדים קטנים, סינגלים יאפים וסתם אנשים שלא נהנים לעשות פיפי בחורים ברצפה. רומנטיקה צמודת קרקע על מזרנים רכים, שמהם תוכלו להתרומם בבוקר בלי שתדדו כמו סמבוסק דואב. דווקא בקטגוריה הזאת קל מאוד ליפול.

     

    קחו למשל את החושות של "רזאלה", מחנה-הבת של קבוצת אקווה-סאן הוותיקה. אמנם מדובר בהיכלות קש נאים ונקיים, אבל המחיר, 30 דולר (!) ללילה, הוא פלילי בעליל. מיותרים לטעמי הם גם הצימרים של "נחיל דרים" בנואיבה טראבין, המעוצבים כבקתות יודליי אלפיות, משל היינו היידי בת ההרים ולא חגית בשקפקפים. הורג אותי להסגיר את זה, אבל לדוגלים בקו הנקי והמפנק מומלץ לרדת דווקא ל"קסטל ביץ'" בראס א-שיטאן, המציע בונגלוס יפהפיים, פלוס שירותים משותפים אך מהודרים וגינה זעירה מחוץ לבקתה ב-60 לירות ללילה.

     

    • קסטל ביץ', 54 ק"מ ממעבר הגבול, טלפון: 500925 - 69 - 20.

     

     הכי נאצי-חושה

     

    יש משהו סמלי בזה שדווקא החוף היפהפה של ראס-בורקה, בו נקטלה בשנות השמונים משפחה שלמה באש חיה של חייל מצרי, הפך בשנות האלפיים לאנדרטה של שנאת ישראלים. "בסאטה", הקמפ היפהפה באתר, פועל על פי העיקרון האנטישמי של "כל עברי המתקשר להזמין חושה, היאורה השליכוהו". אם אתם ישראלים המבקשים להזמין שם מקום, מיד תיתקלו בתגובה המשכנעת "אנחנו מלאים", גם אם הוריקן "מובארק" בכבודו ובעצמו משתולל על החופים. מצד שני, מי בכלל רוצה לישון שם, בקומונה הסובייטית הזאת?

     

    את המקום מנהל זוג, הוא מצרי והיא גרמנייה, האוחזים בכל מיני עקרונות אקולוגיים, כמו לגדל את הירקות שלהם בעצמם ולנהל מטבח שיתופי עם הנופשים. עשרות האירופים הסמוקים שמציפים את המקום דווקא מאוד מחזיקים מכל הנו-לוגו-שיק הזה, אבל אותנו לא עשו באצבע. לפיכך, בדרך לאתר החביב עליכם כנסו לזולה המשותפת, חייכו את חיוככם הצברי התם ושאגו בעברית "סליחה, אחות שלי, אפשר לקבל איזה קפה קטן?" שווה רק בשביל הניצוץ ההימלרי המטורף שיעלה בעיניה של פראו "אנחנו מלאים". לא לשכוח לאפר על המרבד הבדואי.  

     

    • בסאטה, ראס-בורקה, 42.5 ק"מ ממעבר הגבול.

     

     

    חזור למעלה
    בילוי

     

    הכי סרט ערבי

     

    סיני לא מציעה יותר מדי אפשרויות לאקשן בלילה, וטוב שכך. הדיסקואים העתיקים ממילא מנגנים כמו תקליט שבור את "בום-בום-בום, לטס גו בק טו מיי רום", והברים בטראבין ובדהב סקסיים כמו "פאב המוזגת" בחדרה. אם כבר לצאת בערב, אז רק למקום אחד: מתחם אלף-לילה-ולילה בשארם. בכיכר המרכזית, בין פסלים אקזוטיים מבלסטיק, יושבים עשרות תיירים מארצות ערב, ששואפים מהנרגילות וצופים ברקדן בטן משופם ובחבורת רקדניות רוטטות.

     

    נפלא לשבת שם בליל קיץ חם, להסתכל על שכנינו מתחרמנים מסצינה הומו-לבנטינית ולהבין, שעם כל הקידמה בארצנו, לכייף כמו עומר שריף עוד לא למדנו. אם הייתם כבר במוזיאונים בניו-יורק, פריז ורומא, אבל רק בתרבות הפופ הערבית שכחתם להתעמק, אל תחמיצו.

      

    • ראס אום-סיד, סמוך למלון ריף אואזיס. טלפון: 664280 - 69 - 20. מחיר כניסה: 15 דולר, כולל מופע אור-קולי כובש בפלצותו וריקודי בטן

     

    הכי הנסיך הקטן

     

    ילדים, היזהרו מעצי הבאובב, אבל רוצו לראות את שמורת המנגרובים. מדובר בשיחים מפלצתיים הגדלים חציים במים וחציים באוויר החופשי. כדי לפתור

    את בעיית החמצן, שולחים עצי הצוללת האלו שנורקלים קטנים, המגרגרים את האוויר מעל המים. התוצאה: שמורה שנראית כמו הסט של "הנוסע השמיני", עם מנגרובים חורשי מזימות שכאילו שולחים זרועות מגוידות לחנוק אותך בכל רגע. הכי מדע בדיוני, הכי שודדי הקריביים, הכי מומלץ לילדים בכל גיל, שלא ישכחו, כמוני, את שלדי הספינות הטבועות המזדקרות מקו החול. לא, אין שם אוצר, אבל יש סט מושלם להרצאה חינוכית על ביולוגיה ימית וההיסטוריה של סיני.

     

    ועוד המלצה: ילדים בני 14 ומעלה כדאי לקחת לג'יבלי קארטינג בשארם, מסלול הקארטינג הראשון במצרים שמאפשר לדהור במהירות 50 קמ"ש על רקע נופי פרא מדבריים.  

     

    • מנגרובים: צפונית לשארם א-שייח, ליד ראס-טנטור.

     

    • ג'יבלי קארטינג: צפונית למלון "היאט", 7.5 ק"מ מהכניסה הצפוני לשארם, מכביש דהב-שארם. טלפון: 603939 - 69 - 20.

     

    הכי פיק-אפ

     

    ה-water world, מרכז הצלילה של טאבה-הייטס, הוא המקום לנסות לשדרג את חיי החברה שלכן. רוצה להיות קארי בראדשו בסגנון מצרי? שבי על הבר העגול, הזמיני לך ממגוון האלכוהול המיובא (אסור בסיני, אבל נמכר בכל זאת), וקוששי לך איש צפרדע כבקשתך: קומנדו שוודי, אמריקאי או איטלקי. אסור בתכלית האיסור - להעמיד פנים שצללת בבלו-הול. את שועלית יבשה סקסית, לא צלופחית חנפנית ורטובה. שימי לב גם לחנות אביזרי הצלילה: טל אבריאל מ"מפה" מדווחת שקנתה שם משקפי שמש מותגיים במחיר די משתלם, יחסית לארץ.

     

    • water world, כ-24 קילומטר ממעבר הגבול, בירידה למטה אחרי שרשרת המלונות של טאבה-הייטס. 

     

    הכי מיליונר אקסצנטרי

     

    קוראים לו האני רושדי, והוא הממזר הכי בר מזל בעולם. טוב, מה הפלא, הוא גר בטירה פראית ועוצרת נשימה המשקיפה על מפרץ ראס-בורקה. זה מתחיל בבריכה הפרטית, מין לגונה ירקרקה הבנויה ממש על צלע ההר, עובר לחדר האוצרות האפל והצונן, ונגמר בסוויטה פרטית שחצובה באבן, מעוצבת בטוב טעם, שישתיקו כל ישראלי המקונן "תראו איך המצרים הרסו את סיני". חוץ מזה, יש גם בריכת דגי זהב יפנית, אח ענקית עם חלון למעיין וצעירה צ'כית הורסת בביקיני, שהאני מכנה בחומרה "הידידה שלי".

      

    בראשית היה האני איש עסקים מקהיר, שלו עסק משגשג לטי-שירטס. מהר מאוד גילה שכסף זה לא הכל בחיים, ועבר להתגורר על החוף באוהל קטן, לצלות דגים ולהפיל אירופיות תועות בקסם הביג-לובובסקי שלו. אלא שאז עלה במוחו הקודח המיזם הבא - הוא יבנה על ההר האדום המשקיף למפרץ טירה ענקית בסגנון ימי הביניים, המושפעת מטכניקות בנייה של שבטים נבטיים קדומים.

     

    אבל מה אני מקשקשת? אתם חייבים לטפס עם האוטו לטירה של הני, לשתות בירה צוננת ולאכול את הלב שלכם בפאב המאולתר שבנה שם לעוברי אורח. לא, הוא עוד לא יודע מה יעשה עם המקום. אולי ישכיר אותו למסיבות, אולי יהפוך אותו לריזורט לזוגות בירח דבש, תמורת תשלום פעוט של 1,000 דולר ללילה. לכם יהיה מזל אם תצליחו להקסים אותו ולסחוט ממנו הזמנה לארוחת דגים על המצוק האדמדם לעת ערב. הכי יו הפנר, הכי פרדייז הוטל, הכי תציע לי חדר ואני שלך, האני-באני.

     

    • הני רושדי, מול אתר הנופש רזאלה, 41 קילומטר ממעבר הגבול. טלפון: 2140591 - 12 - 20 (הני פתוח להצעות לגבי ארגון חתונות ואירועים במקום, הצ'כית לא).

     

     

    חזור למעלה
    טיפים

     

    הכי מלכודות תיירים

     

    1. דזרט-וויו: יותר מאריק שרון אפילו, הבדואים מתים על מכבסות מילים. כך, למשל, הופכת אצלם ארוחת בוקר הכוללת טחינת טיט של ערי מסכנות, חביתה

    דרוסה וסלט עגבניות פולימריות, ל'רויאל קונטיננטל ברקבסט'. את המכבסה הזאת כדאי לעצור על סף החדר במלון: בדואי שמציע לכם בגנדרנות "רום עם דזרט וויו", אינו מתעתד לשכן אתכם בסוויטה הצופה להרי אדום. הוא מתכוון לחדר שמשקיף לחנייה לא סלולה, שורצת תרנגולות, עם גמל אפתי שלועס בקבוק של מים מינרליים.

     

    2. הדולפינה: הדולפינה, פליפרית קשישה וצנומה, ששקיות במבה עיטרו את גבה האפרפר, נהגה לשחות עם תיירים אי-שם בשנות התשעים. מאז היא מתפקדת כאטרקציה תיירותית, אבל אם את אישה ומציעים לך ללכת לשחות איתה, תוותרי: המדריכים הבדואים יחפשו את נמו דווקא בין ירכייך. פארק ההטרדות הימי העיקרי, זה שליד נואיבה, אמנם נסגר, אבל לא חסרים אתרים כמו הקמפ של עלי ואננדה, שעדיין חוגגים על היונקת. רונית ורדי מ"מפה" טוענת שלהד"ם, הדולפינה ילדה תינוקת ונמלטה איתה לים הגדול מפחד התיירים הנגענים.

     

    3. חנות הבשמים של אלאדין (הכיכר המרכזית במתחם אלף-לילה-ולילה, בשארם א-שייח'): מאות בקבוקוני זכוכית צבעוניים מעטרים את מדפי מלכודת התיירים הפנטסטית הזאת. בעל החנות, העונה לשם "אלאדין" בערך כמו שאני עונה לשם "עשתורת ספקטור", הוא אחד מאשפי השיווק המצרי המודרני. לא תחלוף דקה מהרגע שנכנסת, והוא כבר ימזוג לך תה לוהט, יחלוץ את נעלייך וימשוח אותך בתערובת מצחינה העונה לשם "קסם של חצות". "זה אחד הסודות הארוטיים הגדולים של האישה המצרית", יתפייט, "זה הופך את הגברים שלנו לסוסים כל הלילה".

     

    וזה עובד. אני, למשל, כשלתי מהחנות עם לא פחות משני בקבוקונים כעורים בוורוד אודסה, כשרק נס מנע ממני לרכוש בושם שהוא "העתק מדויק של אליקסיר של קליניק". חוויית קנייה המשולה לוואן-נייט-סטנד עם קולין פארל. לא רצית ליפול לפח הזה, אבל מה זה נהנית.

     

    הכי מיצגויאבה

     

    מכורי סיני, אלו שמחזיקים מעצמם מינימום לורנס איש ערב, יגידו לכם שמיץ הגויאבות הטוב ביותר הוא זה הסחוט, אותו ניתן להשיג בשוקי טראבין ודהב. שילחו אותם לחפש מי יסחוט להם, רצוי על גמל שיקרע את ישבנם הצנום לרצועות. לא, מיצגויאבה בסיני זה הרבה יותר מסתם מיץ. מדובר בסמל של ממש, טעם מטאפורי המקפל בסמיכותו הריחנית את כל תחושות החופש והעונג שבסיני. 

     

    לפיכך הרשו לי להציע לכם טקס קטן. איך שאתם עוברים את הגבול, כ-11 קילומטר מהמעבר, פרגנו לעצמכם עצירה קטנה בפיורד, מפרץ שקט וטורקיזי עד כאב. שם, בקיוסק של נקודת התצפית, בעוד אתם תוהים "איך זה שלא בנו מלון על החוף המשגע הזה?" הזמינו לכם מיצגויאבה בקופסת קרטון. כן, קופסת קרטון, אפילו לא בקבוק, כנהוג. אבל הטעם, מה לעשות, מנצח. אולי זה בגלל שזו ההתחלה של החופשה, אולי זה בגלל הנוף המושלם שמלמטה.

     

    ואגב, בתשובה לשאלתכם: הפיורד רק נראה כמו הלגונה הקאריבית המזמינה ביותר בעולם. בפועל מדובר בשלולית שמנונית השורצת קיפודי ים פרהיסטוריים.

     

    הכי אספרסו

     

    ברזיליאן קופי-שופ, בשוק הישן של שארם. רשת אספרסואים מצרית, שרונית ורדי נשבעת שאפשר להשיג בה קפה משובח מתוצרת אילי ולוואצה, המהול במים הקשים והנקמניים של סיני. ובכל זאת, אספרסו בסיני. איזה נס. 

     

    • שלחו אלינו את הטיפים שלכם לסיני

     

     

    חזור למעלה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: צבי גילת
    החושה המשודרגת. היא כמו בעל
    צילום: צבי גילת
    צילום: יובל קרני
    שוקדים על הרוחניות בשקל. דווקא בסיני
    צילום: יובל קרני
    צילום: דוד פילוסוף, idive
    water world. קארי בראדשו המצרית
    צילום: דוד פילוסוף, idive
    צילום: מיכל כרמון
    שקיעה בראס א-שיטאן. אין הרבה אקשן בלילה
    צילום: מיכל כרמון
    מומלצים